ציירי לך שפתיים
הבעיה הגדולה של אנג'לינה ג'ולי היא לא כשרון המשחק שלה, כי מזה לא חסר לה. הבעיה היא שאי אפשר להאמין לשום דבר שהיא אומרת
מרוב שהיא בורחת מטייפ קאסט, לא נשארה בה טיפת אמת. הטריילר של סולט
השבוע עולה לאקרנים בארץ 'סולט', סרט הפעולה החדש בו משחקת ג'ולי סוכנת סי.איי.אי המנסה להוכיח שהיא לא מרגלת רוסית. כלומר, מעין מטאפורה גדולה לחייה של ג'ולי: גם היא עצמה מנסה בכל כמה שנים להוכיח שאנחנו בעצם חושבים שהיא מישהי שהיא לא. היא פרצה לתודעה ב'סייבורג 2', סרט סוג ז', או סוג י"ג, על בחורה שהיא בעצם רובוט. כדי שלא נחשוב שהיא רק רובוט, היא דפקה תפקיד זוכה־אוסקר ב'נערה בהפרעה'. כדי שלא נחשוב שהיא רק בהפרעה, היא דפקה תפקיד שובר קופות וקופים בתור ציצים ב'טומב ריידר'. כדי שלא נחשוב שהיא רק ציצים, היא דפקה תפקיד דרמטי בלבוש צנוע ב'ההחלפה' של קלינט איסטווד. על הדרך הצהירה שהתחרמנה עם אחיה, ואז שלא התחרמנה עם אחיה, שהיא אוהבת את בעלה (אחד מהם) עד מוות ואז שהיא לא אוהבת את בעלה (אותו אחד) יותר, שחייבים לאמץ ילדים אבל חייבים גם להביא ילדים. היא כל כך עסוקה בבריחה מטייפקאסט, שכבר לא נותר בה גרעין אחד קבוע של אמת. אפילו התפקיד ב'סולט' מאולץ: הוא נכתב, במקור, במיוחד עבור טום קרוז. כשקרוז ברח מההפקה, לקחו את ג'ולי במקומו. עכשיו איך אנחנו אמורים להאמין לזה?
אם יש משהו שגורם לגבות בתעשיית הקולנוע להתכווץ יותר מאנשים שממש יודעים מי הם – מייקל סרה תמיד ישחק נער אינדי מודע לעצמו, קיאנו ריבס תמיד ישחק גיבור אוטיסט ומורגן פרימן תמיד ישחק שחור – זה אנשים שלא ממש יודעים מי הם. לג'ולי אין מושג. אפשר לראות את זה בכל פעם שהיא מדברת: כשנפרדה מתורנטון אמרה, "יום אחד פשוט השתנינו. אלה מהדברים שקורים כשאתה מתחתן עם מישהו בלי לדעת מי אתה".
אנג'לינה ג'ולי לא יודעת מי היא, ולכן לא משנה כמה טפחים היא תחשוף, היא עדיין תיראה לנו מכוסה. גם כשהיא מופיעה עירומה לחלוטין על המסך, עדיין מעניין אותנו מה יש מתחת. זה קורה דווקא בגלל שהיא מפציצה אותנו ב'אמיתות' מחייה. ברגע שאתה יודע הרבה 'אמיתות' על כוכב־על, אתה מבין שאתה לא יודע כלום. "אם תכתוב 'פילים עפים בשמיים'", אמר פעם גבריאל גרסיה מרקס על אמנות השקר, "אף אחד לא יאמין לך, אבל אם תכתוב 'יש 425 פילים בשמיים', אנשים יאמינו לך". סופרים וכוכבים – ככל שהם מספקים לכם יותר מידע, יש בהם יותר שקר. זו הסיבה שדווקא אמנים שאנחנו לא יודעים עליהם הרבה נראים לנו יותר אמיתיים – מה אתם יודעים על הרגלי המיטה של רוברט דה נירו? על הדם של מריל סטריפ? – בהוליווד מידע שווה שקר. פחות מידע שווה פחות שקרים.
זו גם הסיבה שג'ולי היא אחת השחקניות היחידות בגודלה בתעשייה הזו שאין לה סוכן או מנהל: היא בעצמה קובעת מה אנחנו יודעים עליה. כשנולדה בתה הביולוגית הראשונה, שיילו, החליטה ג'ולי שהיא לא תיתן לפפראצי את הסיפוק, ומכרה בעצמה את תמונות בתה למגזינים בסכומים מצטברים של יותר מ־10 מיליון דולר. הכל הלך לצדקה, כמובן. היא מפציצה את הציבור במידע עליה, וכך, בעצם, מסתירה את האמת. לכן אנחנו מקבלים תמיד את ההרגשה הזו כשאנחנו רואים אותה על המסך או קוראים עליה. הרי שום דבר באישה הזו לא יכול להיות: שישה ילדים? עושה את הפעלולים בעצמה? השפתיים האלה? לא יכול להיות.
"מעולם לא הייתי בחיל השלום", אומרת ג'ולי לבראד פיט בסצינה מתוך 'מר וגברת סמית', כשבני הזוג מגלים שכל החיים שלהם היו מנגנון תמנוני של שקרים. "באמת?", עונה פיט, "חבל. אהבתי את זה בך". ג'ולי מביטה בו, ייתכן שזהו המבט שגרם לו להתאהב בה, ואומרת, "אולי כל עניין הכנות הזה הוא לא רעיון כל כך טוב".
