זריקת מרץ לבנונית

"גועל נפש", "תת רמה", "אום כולתום בלי המטפחת אפופת האופיום" ושלל סופרלטיבים מפרגנים משעשעים אחרים הושמעו לאוזניי, ומקצתם התעקשו לדרוש "איך היא לא מתביישת להוציא כזה שיר עילג?".

אני אומר, שרית חדד עשתה בדיוק מה שהתכוונה - לסתום את הפיות לכולם ולהוכיח דבר אחד - "אני כאן ואל תמהרו להספיד אותי כל כך מהר כי לא אמרתי את המילה האחרונה", והפעם, יאמר לזכותה, רק כפי שהיא והמנגנון סביבה יודע לעשות - בגדול!

על דבר אחד אי אפשר להתווכח - "Do You Love Me" הוא להיט, אבל לא סתם להיט, אלא כזה שלא ניתן יהיה להימלט ממנו. לא סתם הוצאתו נקבעה דווקא אחרי תשעה באב, בשיא עונת החתונות. שהרי אם יש דבר אחד בטוח הוא שכמות ההשמעות שתזכה לה הקיץ הזה בשוך האירועים הפרטיים תעצים את מעמדה כאחת הזמרות הרווחיות בארץ.

שורשיה המלכותיים של חדד

לא לחינם נבחר "Do You Love Me" להיות סינגל הפתיחה, שכן חדד ידעה שהיא חייבת לצאת ביציאה חזקה במיוחד. מעמדה נחלש בשנים האחרונות וכל הניסיונות שלה לשדר תדמית של פרחה אבל כזאת שנוסעת במרצדס, אולי הביאו לה את הערכת המבקרים, אבל הרחיקו אותה מהקהל שנוסע ברובו בסובארו.

למעשה, מאז "תלך כפרה עליי" לא היה לה באמת להיט ענק שמושרש לקהל שבאה ממנו, ושאליו היא פונה ומעל הכל זה שמפרנס אותה - הקהל המזרחי.

הניסיונות שלה להיות מירי מסיקה הבאה גרמו לה להיות לא יותר מאיה כורם וזה פשוט לא עבד. העובדה שזה קרה דווקא במקביל לפריחה הגדולה של הז'אנר לא תרמה למצב וחדד הבינה כי למרות הבלונד, מתחתיו יש שורשים כהים והם באופן טבעי לא מפסיקים לצאת החוצה והגיע הזמן להפסיק לצבוע אותם ולהתנכר להם.

שרית חדד. לא מירי מסיקה, ולא איה כורם (צילום: רונן אקרמן)

בה בעת גם החלו לצמוח להן טוענות לכתר כמו רינת (אקס בר), שני יצהרי (שגם הוציאה שיר בסגנון דומה עם לחן ערבי, קליט ומדבק) וכמובן, ג'ולייטה שמחשיבה את עצמה לטוענת לכתר (לפחות בעיני מנהלה גלעד "ביגי" מסאמי, שטוען לזכות ראשונים על השיר), ותבינו שחדד הבינה שעכשיו זה הזמן להראות לכולן מיהן האחיות החורגות ומי הסינדרלה האמיתית.

"Do You Love Me" הוא להיט קליט, חידוש ללהיט משנות השבעים של משפחת בנדלי הלבנונית, שהולם את הימים שבהם הוא יוצא, תחילת חודש אוגוסט כשבחוץ 40 מעלות חום וכשלאף אחד אין סבלנות לדאודורנט חדש שלא סופג כבר במריחה הראשונה.

אם יש דבר אחד שאפשר לומר בבטחה על השיר ושאפילו מתנגדיו הרבים יסכימו איתי, זה שהוא ממכר, דביק ובעיקר לא עוזב אותך מהשנייה הראשונה לאורך כל היום.

אז אם נתעלם מכך שאין לשיר הזה טקסט מלבד שורה וחצי שחוזרת על עצמה (ממילא לו היה קיים טקסט היינו יורדים על אכויותיו), ונדלג על הלחן הערבי כמו המואזין בג'לג'וליה, ונסכים כי לשיר מטרה אחת בלבד והיא לעשות שמח - אם כך, הרי שאת זה שרית עשתה ובענק.

שיקו חייק "כמו ראש הממשלה"

הדים רבים קבלתי על הטור הקודם שבו התייחסתי לזמרי המועדונים שלא מצליחים לגמור את החודש בימים אלה, ויצא לי לשוחח בעקבות זה עם הזמר שיקו חייק שהוציא לא מזמן את אלבומו העשירי "דרך חדשה".

חייק הציג בפני תמונה אחרת והדגים איך זמר יכול להיות באותה סקאלה שלהם מבחינת מעמד תקשורתי אבל לעומתם להתפרנס בכבוד ואף יותר מזה.

שיקו חייק. דרך חדשה להתפרנס בכבוד (צילום: פיני סילוק)

"בחודש יש לי עשר חתונות כשאני לוקח בין 7 - 8 אלף שקל בלבד לאירוע", חושף חייק. הסיבה למחיר הנמוך פשוטה "בזמן שאנשים כמו אייל גולן וקובי פרץ גובים לפי פרסומים 50 אלף שקל אני מציע אופציה זולה הרבה יותר ומתאימה לכל כיס. רוב האנשים לא מוכנים להשתולל בחובות בשביל שעה של הופעה אבל בכל זאת הם עדיין רוצים זמר ולמשבצת הזאת אני נכנס".

מקומות פרנסה נוספים שמכלכלים את חייק, רעייתו הטריה יחסית ושני ילדיה הם: ההורדות בסלולר שחייק מדווח כי עד היום כבר היו לחמישה משיריו למעלה מ-50 אלף הורדות יחדיו שבזכותם הוא מדווח כי רכש לאחרונה מכונית מאזדה חדשה, וכן אולפן ההקלטות שברשותו ובו מקליטים אמנים כמו רינת בר ויוסי אזולאי שמאפשרים לו הכנסה נאה נוספת.

ומה לגבי מועדונים? חייק מסביר לי שכבר מזמן הוא קלט לאן הרוח נושבת ומיעט את הופעותיו שם, "אף פעם לא הייתי זמר מועדונים אמיתי. למרות שאני עובד בז'אנר המזרחי, רגשית איני מתחבר להוויה הזאת ולעולם הזה, ולא מצאתי את עצמי שם ובגלל זה לא מיקדתי את הפרנסה שלי דרך מקומות אלה אלא באפיקים אחרים. אני רואה את עצמי כמו שר בממשלה שהתחיל בלי תיק, התקדם לשר עם תיק ובסוף אגיע גם להיות ראש הממשלה".

דוד שטרית, ג'אז בשם האב

נתאפשר לי להגיע שבוע שעבר למופע של הפסנתרן והזמר הצעיר דוד שטרית, בנם של חבר הכנסת מאיר ואשתו הפרסומאית רותי שטרית ונהניתי מכל רגע.

שטרית, עם אנסמבל שכולל סקסופוניסט צרפתי, זמרת לדינו הולנדית והופעת אורח של שי גבסו הופיע במשך שעה וחצי במופע משובח שלהגדיר אותו יהיה קצת מסובך אבל אפשר לומר שהוא ג'אז בסגנון מרוקאי.

את המסורת הוא הביא מהבית ואת הג'אז מבית הספר היוקרתי למוזיקה בניו-יורק "New School For Jazz" ומ"רימון". לי אישית השילוב המיוחד הזה עשה בעיקר חשק לעוד מהמוזיקאי הצעיר הזה, ותחושה כי בקרוב נשמע על שם נוסף מהמשפחה המפורסמת.