"הטעות הראשונה שאנשים עושים היא לחשוב שמי שחוזר בשאלה מיד הופך לשונא חרדים או דתיים. העובדה שבחרתי לעשות שינוי בחיים שלי, לא אומרת שאני מתנכר לעולם שבו הייתי. להפך, אני עדיין קשור בעבותות ביולוגיות ותרבותיות לחרדיוּת". כשמני פיליפ, במאי הסרט המטלטל "ויהי חושך ויהי אור" על חזרתו בשאלה, אומר שהוא עדיין קשור לעולם החרדי הוא בהחלט מתכוון לכך - ואלבומו המוזיקלי החדש יוכיח.
לפני עשר שנים, אחרי ששניים מאלבומיו זכו בתואר "אלבום השנה" במצעד החסידי, בחר פיליפ לפשוט את החליפה השחורה ולנהל אורח חיים חילוני. ב-2007 יצא סרטו הדוקומנטרי (בשיתוף עם נעם ראובני) על החזרה בשאלה שלו ושל אֶחָיו, שזכה להצלחה והוקרן בפסטיבל ירושלים ובערוץ 8, וסרט הגמר שלו ("חוטא") זכה בפרס הסרט האירופי הטוב ביותר בפסטיבל ונציה 2009. בינתיים, עד שייצא סרטו הראשון באורך מלא - הוא חוזר למקורות, תרתי משמע, ומוציא אלבום שירים יהודיים, בעיבודים חדשים.
"הוצאתי את הדיסק הזה בעיקר הודות לאנשים שמאוד תמכו במהלך הזה ודחפו אותי לכך", מספר פיליפ בראיון ל-ynet. "כמובן ששאלתי את עצמי איך זה יתקבל - האם מי שעזב את הדרך יכול להרשות לעצמו לשיר ולאהוב כאלה שירים, זו שאלה גדולה, לא סתם עברו כמעט עשר שנים מאז שעזבתי את העולם הזה ועד שחזרתי אליו".
אתה מתאר לעצמך שבעולם החרדי האלבום הזה ודאי יוחרם
"מבחינה מסחרית, אני מניח שאכן תהיה בעיה למכור את האלבום בעולם החרדי. אני לא יודע איך בדיוק יגיבו לזה, אבל עבדתי על האלבום הזה מאוד קשה, במשך שנתיים, ובעיניי הוא הטוב ביותר שלי. אני מקווה שיאהבו את המוזיקה הזו ושימצאו בה משהו חדש, מרענן ואפילו חשוב".
אז אתה בעצם פונה לקהל החילוני?
"לא באופן מוצהר. יש באלבום הזה הרבה שירים יהודיים קלאסיים עם לחנים עתיקים או מוכרים, ויש לא-מעט לחנים חדשים, כמו 'ידיד נפש'. העיבודים, שכוללים גם מוזיקה אוריינטלית, שונים מאלו שעשיתי בעבר וייתכן מאוד שזו תוצאה של השנים הרבות שלא התעסקתי במוזיקה היהודית.
"אני חושב שיש למוזיקה הזו מקום בעטיפה כזו, כי המוזיקה החסידית ההארד-קור, האותנטית, יותר מתאימה לקהל דתי וחרדי. אני ניסיתי לקחת את שירי הנשמה היהודית ולשרת אותם גם באופן שיתאים לאוזן מודרנית, אם כי לאו דווקא חילונית.
"אולי ניתן היה לצפות שבדיסק חדש אני אשלב בין טקסטים דתיים לחילוניים, אולי קצת שירים ביקורתיים, משהו ציני שמסגיר את הדרך החדשה, אבל החלטתי שכל השירים יהיו מהמקורות ואני אשאר נאמן לזה לגמרי. אני רוצה שמי שיהיה לו את הדיסק יקבל משהו נקי וטהור למוזיקה הזו, שלא פוזל לכל מיני כיוונים אחרים. כמובן שיש מה לפחד, כי לא קרצתי לחילונים, והחרדים לא מקבלים אותי, אבל לדעתי אם עושים מוזיקה יהודית - אז עד הסוף".
מה יש בה, במוזיקה היהודית, שאתה רוצה לשמור עליה "טהורה"?
"מבחינה רגשית, כל מוזיקה עושה משהו אחר. ליאונרד כהן עושה משהו אחר בנפש לעומת שלמה ארצי. לרגאיי יש השפעה כזאת, ולרוק יש השפעה אחרת. המוזיקה יהודית - אין משהו שדומה לה, אין ז'אנר שעושה את אותו קווץ' קטן בבטן. אין. פשוט אין. אף אחד לא מצליח לשחזר את אותו רגש שהמוזיקה הזו עושה".
יכול להיות שהחלטת לחזור למוזיקה היהודית כי אתה מתגעגע לתקופה שבה היית מנחם פיליפ - זמר פופולרי, אהוב על כולם ומסביב הכל מתנהל על מי מנוחות, לפחות למראית עין?
"זו בהחלט הייתה תקופה טובה, אבל אני לא מתגעגע אליה. תמיד יהיה לי מקום חם בלב לספר לנכדים על התקופה שהייתי מופיע בפני אלפי אנשים, אבל אולי זה עוד יגיע. כרגע אני עובד קשה על דברים אחרים. אני מתחדש. הולך למקומות אחרים ומנסה להצליח גם בהם.
כשפיליפ מדבר על מקומות אחרים, הוא מתכוון בעיקר לקולנוע - השדה האמנותי שבו הוא עוסק בשנים האחרונות, ולפי הרזומה הקצר בינתיים - גם בהצלחה לא מעטה. אחרי ההערכה שלה זכו סרטיו עד כה, הוא עמל על סרט ראשון באורך מלא, ומקבל תמיכה משתי קרנות הקולנוע הגדולות בארץ. הסרט עוסק בסופר סת"ם שחלה בפרקינסון וצריך להתמודד עם המציאות החדשה.
נראה שאתה לא יוצא מהעולם החרדי, הוא לא מספיק להיות כר היצירה שלך.
"אין לי מספיק שנים בעולם החילוני כדי לספר סיפורים מהעולם הזה בצורה אותנטית. הבמאי אמיר קוסטריציה עוסק בצוענים, וסרט אחרי סרט הוא חוזר אל העולם הזה עם סיפורים שונים. יש גם הרבה במאים אחרים שסרט אחרי סרט נוגעים באותו עולם, אך לא באותם חומרים.
"הסרט שאני עובד עליו כרגע לא תוקף איזו תופעה, הוא לא סרט ביקורתי. הפלטפורמה היא העולם הדתי, אבל העלילה עוסקת בעיקר באדם מול העולם ומול האהבה לבתו. ייתכן שבעתיד אפנה גם לעניינים אחרים".
מי שצפה בסרטו הדוקומנטרי "ויהי חושך ויהי אור", ודאי לא ישכח את הסצינות הכה כואבות של האחים שנודו
ממשפחתם. הם נראים דואבים, תלושים ובודדים, ולעתים נשברים אל מול הקשיים.
הביקורת שהטיח הסרט בחברה החרדית הייתה נוקבת, אך פיליפ מבהיר כי היא ממקום אוהב. כשלא אוהבים מישהו ולא איכפת ממנו - אז אין ביקורת, הוא מסביר, הרי הדבר הכי גרוע בין חברים הוא כשלא אומרים דבר. זו ההוכחה שאין כלום בין הצדדים.
המצב המשפחתי שניבט מהסרט היה נראה קטסטרופלי, איך זה היום
"המצב הרבה יותר טוב. הזמן שעבר נתן זמן להבין, לסלוח, לקבל, ולהבין שאף פעם לא הכל שחור-לבן".
