שנה למות טופז: להנציח או להשכיח?

שנה חלפה מאז שדודו טופז הלך לעולמו. שנה שעברה במהירות בלתי נסבלת, ולמרות הסיומת הנוראית של חייו, והמאורעות שקדמו לכך, הגיע הזמן לומר דבר אחד: "הראשון בבידור" חסר לנו.

חשוב להדגיש שההאשמות נגד טופז היו חמורות, ולרגע אין כאן מקום להצדיקן. הוא התנהג כאחרון העבריינים ולפני מותו חטא בפשעים בלתי נסבלים. אבל ביום השנה למותו צריך להניח לחצי שנה האחרונה והארורה בחייו ולא לתת לה להיות הדבר היחידי שייזכר בספרי הימים של מדינת ישראל.

לכן יש לא רק לקיים כמתוכנן את אירוע הזיכרון עבורו (ב-27 באוגוסט), אלא אף להנציח אותו בדרכים ראויות נוספות, כדוגמת קריאת רחוב על שמו, ובכך לכבד את זכרו של אחד מענקי הבידור שהיו לנו כאן.

טופז, ואת זה אסור לשכוח, היה במשך יותר משלושה עשורים אחת מאבני הדרך של עולם התרבות הישראלי. הוא גילה אמנים רבים שחבים לו את הקריירה כמו נאור ציון, שלישיית "מה קשור" ומושיק עפיה. הוא העניק לעם ישראל, מדי שבוע במשך לא מעט שנים, שעתיים של הומור ונחת שהפכו אותו לאישיות אהובה בכל בית. אנשים פרטיים, עמותות וארגוני רווחה בארץ ידעו שטופז הוא זה שיעזור להם במצוקתם הגדולה.

דודו טופז, לטוב ולרע, בין אם היה נמוך או ניסה לשדר אנינות, היה יוצר בחסד, קומיקאי מוכשר וכותב שמעטים משתווים לו בכישרונם. העובדה כי במשך שנים שידר את כל מה שרע ב"תרומה" של ערוץ 2 לטלוויזיה, היא לא רק באשמתו. את האשמה יש להפנות לקברינטי הערוץ שבמשך שנים התפרנסו ממנו ונהנו מתרומתו הכלכלית וטיפחו לו את האגו, אך זרקו אותו כאחרון נערי המים ערב מכרז חידוש הזיכיונות, כדי שלא יפגע להם בסיכויים.

כל אדם, לא משנה מאיזה תחום, היה חש נפגע ומתוסכל מבגידה שכזו. לצערו של טופז, ככל הנראה מצוקה ורגישויות נפשיות שייתכן שמהן סבל לקחו אותו למקומות אליהם אסור היה לו להגיע. ולמרות הפשע הענק שעשה, עלינו לגלות חמלה ולזכור אותו כעת כמו שמגיע לו, ולא רק לשרבב את שמו לקבוצת המצורעים הלאומית.

חבל שהקולות הציניקנים שקוראים לביטול המופע לציון שנה למותו רק מתרבים, ולעומתם הקולות בעד קיומו כמעט ולא נשמעים. למעשה, מי שגדל ונעזר בטופז לאורך השנים בתוכניתו, ומדובר כאן בלא מעט אמנים בארץ, נאלמים דום. התנהלותם של המתנגדים למופע ממשיכה את חוסר הרגישות בה נתקל טופז בחייו, ולא רק שהם מנוגדים לרחשי העם ששומר פינה חמה לטופז - הם בעיקר ממשיכים בהתנהלותם הקרה והנוקשה שליוותה אותו אל מותו. אפילו כעת, כאשר גופתו כבר עמוק באדמה, הם לא מרפים ממנו.

מדהים. פשוט מדהים לראות כמה הזיכרון שלנו קצר. לא מזמן ישבתי וצפיתי ביענקל'ה מנדל, יו"ר אמ"י (איגוד אמני ישראל), מספר לחדשות ערוץ 2 על האירוע שיתקיים לזכרו של דודו טופז באולם צוותא בתל-אביב בסוף השבוע הבא. כן, אמנים יקרים, העומד בראש אותו ארגון בו אתם חברים, ייקח חלק פעיל בארגון האירוע שבמרכזו, להגדרתו, "האמן מאחורי הבנאדם".

טופז. ומה היה קורה אם היה מצליח במשימתו? (צילום: ירון ברנר)

אבל דווקא האדם שמאחורי האמן הוא שהשתלט בברוטליות על דודו טופז בשנה האחרונה לחייו. אותו אדם, הרשו לי לרענן את זכרונכם, הוא זה ששלח אנשים לרוצץ את גולגלתו של מנכ"ל קשת. אבי ניר, הוא זה שהורה לגרום נזק חמור וכמעט בלתי הפיך לסמנכ"ל רשת, שירה מרגלית, לנגד עיניה של בנה הצעיר. הוא זה ששלח תוקפים ברברים אל פתח ביתו של הסוכן בועז בן-ציון.

הרשו לי לרענן את זיכרונכם - אתם הקוראים, ואת זכרונכם - שלומי שבת, חנוך רוזן, אבי טולדנו וננסי ברנדס, שבחרתם להופיע באותו אירוע. "אין בכך כדי להצדיק את מעשיו", חזרו והדגישו באמ"י לקראת הערב החגיגי, אבל מה בדיוק יקרה באותו ערב? מישהו יעז לומר על הבמה, בפני הנוכחים, שטופז לא ידע להתמודד עם מצב איתו רבים וטובים ממנו בעולם התרבות הישראלי נאלצו להתמודד? הרשו לי לנחש שלא.

המכתב שנשלח לאבי ניר. אם טופז היה חלילה מצליח, עדיין הייתם חוגגים?

המשפחה והחברים, כך על פי אמ"י, היו בין יוזמי האירוע. איש לא מנע מהם - וטוב שכך - לזכור ולהזכיר את אב המשפחה, את אותו אדם יקר שאיבדו ילדיו, חבריו. אבל הבאת האירוע לאולם צוותא, אל לב קונצנזוס התרבות הישראלי, אותו אולם בו עולות מדי ערב הצגות מכובדות, גם כאלה של התיאטרון הלאומי, האולם שמגדיר עצמו כ"שמורת טבע של הישראליוּת" - היא ניסיון שלא משתמע לשתי פנים למחוק מעל פני האדמה את מעשיו של טופז.

את חגיגות ההנצחה שלכם, מוקירי זכרו של טופז, יכולתם לעשות במקום אחר. אבל זה - מעשה מכעיס שלא יעשה.

נותרה רק תהייה אחת, מפחידה במיוחד, והיא מופנית כלפי מכריו ומוקיריו של האיש. אם הוא היה מצליח, חס וחלילה, במשימותיו, אם לא היה נתפס והיה ממשיך לשלוח בסתר, כמאפיונר עלוב, אנשים לחיסול בכירי השידור בישראל, ואם היה מצליח במשימתו - האם גם אז הייתם נותנים לגיטימציה לערב מעונב לזכרו, ועוד באולם כמו צוותא? חנוך רוזן, ננסי ברנדס, שלומי שבת - האם גם אז הייתם מגיעים ומופיעים לזכרו? לצערי, אני לא משוכנע שלא.