איד סעיד

דיוקן עצמי, שמן על קרטון, ירמי עדני, 1996

והילד הזה הוא עני / אדם דובז'ינסקי

הילד הזה הוא עני

הַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא עָנִי

וְזוֹ לֹא צָרָתוֹ הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר

וְהַכֹּל מִתְעַרְבֵּב לוֹ בָּרֹאשׁ

אֶתְמוֹל, עָנִי, מָחָר, עַתָּה

כָּל הָאֵרוּעִים

הַזֶּהֻיּוֹת--

אֶתְמוֹל

עָנִי

מָחָר

עַתָּה

הַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא עָנִי

וְעִם כָּל הַכָּבוֹד לַסִּפּוּרִים עַל הָאֲנָשִׁים רַחֲבֵי הַלֵּב

הוּא רוֹאֶה עַכְשָׁו זְוָעוֹת

כֶּלֶב שֶׁנַּעַר אוֹחֵז בּוֹ בְּרַגְלָיו הָאֲחוֹרִיּוֹת

וְהוּא מוּטָח בַּגָּדֵר חֲזֹר וְהוּטֵח

דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת

וְאָז מֻשְׁלָךְ מֵעֶבְרָהּ

אַל תְּזַיְּנוּ לִי אֶת הַמֹּחַ עַל הַטּוּב שֶׁבִּשְׁכוּנוֹת הַמְּצוּקָה

כִּמְעַט מַשֶּׁהוּ רוֹמַנְטִי עֲשִׂיתֶם מִזֶּה.

לֹא הָיָה עָתִיד

הָיָה רַק אִיד

פַּעַם בָּרַחְנוּ וְטִפַּסְנוּ עַל צִנּוֹרוֹת

דַּקִּים אֲרֻכִּים

אֶחָד מֵאִתָּנוּ נָפַל וּמֹחוֹ נִשְׁפַּךְ מֵהָאֹזֶן

לֹא עָלָה בְּדַעַת רוֹדְפָיו לְוַתֵּר לוֹ

וְהוּא חָטַף גַּם מֵהֶם.

אֶחָד בִּרְיוֹן הָיָה עוֹשֶׂה אַקְרוֹבָּטִיקָה

עַל אוֹתָם צִנּוֹרוֹת מַמָּשׁ!

אוּלַי הוּא לֹא פָּחַד, כִּי לֹא הִסְתַּכֵּל מַטָּה,

אִשָּׁה זָרְקָה אֶת תִּינוֹקָהּ מֵהַחַלּוֹן,

בָּאַסְבֶּסְטוֹנִים שָׂרְפוּ זָקֵן,

אֵין עָתִיד

רַק אִיד

רַק מֹחַ מִתְרוֹקֵן

הוּא הָיָה חָזָק

אָח, הָיוּ לוֹ זְרוֹעוֹת...

הַבִּרְיוֹן קָרְאוּ לוֹ שְׁלֹמֹה

וְאָחִיו, שֶׁנָּפַל

(מֵהַצִּנּוֹר, רַק מֵהַצִּנּוֹר)

קָרְאוּ לוֹ מֹשֶׁה

הַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא עָנִי

וְאֵין זוֹ צָרָתוֹ הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר

וְהַכֹּל מִתְבַּלְבֵּל בָּרֹאשׁ

הַיּוֹם, עָנִי, מָחָר, עַתָּה

רוֹדְפָיו לֹא וִתְּרוּ. לֹא

וּמַה שֶׁלֹּא עָשְׂתָה הַנְּפִילָה עַל הָאֹזֶן

(מִגֹּבַהּ שְׁלוֹשָׁה מֶטְרִים)

עָשׂוּ הֵם

אֹכֶל לֹא הָיָה חָסֵר

אֲבָל הָיָה צִמָּאוֹן לְדָם

בַּסּוֹף תָּלוּ אֶת הַכֶּלֶב עַל אַסְכָּלָה גְּבוֹהָה

שְׁנֵי עֲרָבִים הָיוּ אֶצְלֵנוּ

הָרִאשׁוֹן מְטַאטֵא רְחוֹבוֹת

הַשֵּׁנִי שׁוֹטֵף מַדְרֵגוֹת

הַשֵּׁנִי הָיָה מְשַׁדֵּל אֶת אִמִּי לִשְׁכַּב אִתּוֹ

(תָּמִיד הָיְתָה מְמַלֵּאת אֶת דָּלְיוֹ מַיִם)

הָרִאשׁוֹן הָיָה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי נְשִׁיקוֹת

(תָּמִיד הָיִיתִי עוֹבֵר לַמִּדְרָכָה הַשְּׁנִיָּה)

צָרוּת הָרְחוֹב – אֵלַי

וְצָרוֹת הַבְּלוֹק - אֵלֶיהָ

אַשְׁכְּנַזִּי...

חִלּוֹנִי...

לֹא, לֹא הָיָה לִי טוֹב שָׁם.

וְאִם עוֹד פַּעַם אַחַת אֶשְׁמַע שְׁטֻיּוֹת שְׂמֹאלָנִיּוֹת

אוֹ קִשְׁקוּשִׁים עַל קִפּוּחַ הַמִּזְרָחִים…

וְרַק הַגְּבֶרֶת לָלוּם

וּגְבֶרֶת בֶּנְטוֹלִילָה

זְכוּרוֹת לַטּוֹב

וּגְבֶרֶת חָֽחיאָשְׁוִילִי

שְׁנֵי עֲרָבִים הָיוּ אֶצְלֵנוּ

הָאֶחָד מְטַאטֵא רְחוֹבוֹת

הַשֵּׁנִי שׁוֹטֵף מַדְרֵגוֹת

תּוֹדָה

מִסְכֵּן אַבְרָהָם שְׁטֶרְן, שֶׁקָּרְאוּ עַל שְׁמוֹ רְחוֹב כָּזֶה...

הָיוּ אֵלֶּה יְמֵי הַמַּעֲרָךְ

אִמִּי, שֶׁהָיְתָה רְשׁוּמָה כְּחַבְרַת מַפָּ"ם

הָלְכָה

לִשְׁמֹעַ אֶת שְׁלֹמֹה הִלֵּל נוֹאֵם

אֲפִלּוּ רָאֲתָה אוֹתוֹ בַּדֹּאַר הַשְּׁכוּנָתִי מָתַיְשֶׁהוּ

גַּם אֲנִי הָלַכְתִּי אִתָּהּ.

אֲבָל הָאִישׁ נִרְאָה נֶחְמָד

הוּא הִצְלִיחַ לְחַלֵּץ אֲנָשִׁים מֵעִירַאק הָרְחוֹקָה!

אוֹתָנוּ, שֶׁהָיִינוּ כֹּה קְרוֹבִים אֵלָיו, לֹא הִצְלִיחַ לְחַלֵּץ

הַצִּיּוֹנוּת מוֹתַחַת לְעִתִּים זְרוֹעוֹת־אַדִּירִים

אֲבָל לֹא נוֹקֶפֶת אֶצְבַּע

מַבָּט גֵּאֶה נִשָּׂא אֶל־עָל

שְׁתֵּי רַגְלַיִם חֲזָקוֹת. דּוֹרְכוֹת בְּעֹז

וּלְמַטָּה פָּרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עֲדִינָה

כָּל הַזְּמַן הָיִיתִי בַּחוּץ--

אֲנִי. וְהַכַּדּוּר.

וְיָד אֵין מוֹשִׁיט

בָּכִיתִי כַּאֲשֶׁר הִתְעַלְּלוּ בַּכֶּלֶב

וְאָז מִישֶׁהוּ אָמַר בַּהֲבָנָה:

"יֵשׁ לוֹ לֵב, הוּא לֹא יָכֹל לִרְאוֹת שֶׁמִּתְעַלְּלִים"

"נָכוֹן?", פָּנָה אֵלַי

וְכַיּוֹם

כָּל הַיּוֹם אֲנִי בִּפְנִים.

אֲנִי- וְהַכַּדּוּרִים-

יָד

יָד אֱנוֹשִׁית

מִישֶׁהוּ הֵבִין אֶת הַדְּמָעוֹת שֶׁלִּי

לֹא שֶׁעָלָה בְּדַעְתּוֹ לְהִתְעָרֵב...

אֲבָל כַּמָּה כְּבָר אֶפְשָׁר לְצַפּוֹת?

הַכֹּל מִתְעַרְבֵּב לִי בָּרֹאשׁ

הַזְּמַנִּים מִתְעַרְבְּבִים לִי

הַיּוֹם

אֲנִי

מָחָר

• גלריית "בית העם" מציגה מדי יום שישי עבודת אמנות חברתית/פוליטית - לצד שיר המגיב למציאות כאן ועכשיו. הגלריה מתפרסמת ביוזמת עמותת "מען" ומגזין "אתגר".
• לכל הגלריות לחצו כאן.
• הצעות לשירים ועבודות אמנות שילחו לאימייל beithaam@gmail.com