הבלדה על הכנסת אורחים
היא נסוגה מפני הזרים/ בשעריה באים אורחים לא קרואים/ גיבן וחיגר וקיטע, עדויים בגלימה של אבק/ למראה העלוב שום אשה לא תצחק". בלדה חדשה של נאוה סמל
הבלדה על הכנסת אורחים
כחום אותו יום, אין ענן במרום
עלו פרשים מן העיר ושמה סדום
איש גיבן, איש קיטע, שלישי החיגר
צללים שעברו בנתיבי ההפקר
בני בלי בית, שלושה נידחים
חיפשו לעצמם מלון של אורחים.
ובאלוני ממרא, בכנף אוהל צר
איש ואשה, דמדומי המדבר
הוא אב רם ונישא, היא שרה הצוחקת
זוג ערירי תחת שמש חומקת.
אמר הקיטע:
התרגשה פורענות וביתי נעקר
מצפון נפתחה הרעה, בא פולש זר
בחרב היכה הנוגש האכזר
חיסל בדרכו כל עיר וכל כפר
ואני השריד היחיד שנותר
ככלב גורשתי, ידעתי מחסור
גדמיי מכוסים חטטים של כפור
אב רם ונישא, אתה לי נווה במדבר
תן מחסה לגופי הנשבר.
בני בלי בית, שלושה פרשים
איבדו את דרכם, כך עמדו מותשים
הלילה ירד, נגרעה הלבנה
ושרה בבלותה, לא הייתה לה עדנה.
אמר החיגר:
חרב ביתי בסופה של ברקים
נחשול עלה מן הים ונהם
באגרוף של מים בנו הלם
מחה את הזכר, כוסיתי בבוץ ובדם
נפלו הכתלים ממסד עד טפחות
אב רם ונישא,
תן מרפא לרגל צולעת, לילה אחד לפחות.
אמר הגיבן:
ואני את ביתי נטשתי מכבר
הפניתי לו עורף, ביקשתי ניכר
הקאתי מולדת, ניערתי עבר
הכביד על הגב כדבשת, כהר
אצלך התנור מבועַר
ניחוחות צלי בשר
חמאה וחלב השולחן לא חסֵר
קנקן יין ומים חיים מן הבאר
ובאוהל אשה שצוחקת איתך
חמה מיטתך
אב רם ונישא,
תן לזו חטוטרת לבוא בצל קורתך.
בני בלי בית, שלושה פרשים
איבדו את דרכם, כך עמדו מותשים
הלילה ירד, נגרעה הלבנה
ושרה בבלותה, לא הייתה לה עדנה.
היא נסוגה מפני הזרים
בשעריה באים אורחים לא קרואים
גיבן וחיגר וקיטע, עדויים בגלימה של אבק
למראה העלוב שום אשה לא תצחק
מי רוצה בביתו איש קיטע, חיגר וגיבן ---
לו היה להם בן
על שני הזקנים יגונן.
לשרה עקרה אין מנוח
בבגדו של אברם היא משכה בכוח --
הן בעת הזאת מסוכן את הדלת לפתוח
ובמי שעומד על הסף אין לבטוח
שמא לִיסְטִים הוא, חמסן, מטורף או נוכל
ואולי אל הבית חזר ישמעאל
מבקש לו ולאמו גמול נקם
כך משכה שרה בבגדו של אברם:
שלושה פרשים - מי יודע, אולי חמושים
אל תפתח אישי, נתרחק מזרים
אין אצלנו מקום לקיטעים, לגיבנים, לחיגרים
נישמר, ניזהר, נכתר
את גבולנו בחומה וגדר
עכשיו נתבצר
כנף האוהל נחסום מפני גוי אחר.
אך אב רם ונישא תלש את עצמו
מהיד שגרשה את הגר
הושיט את ידו לגיבן, תמך בחיגר
לקיטע לרדת מן האוכף הוא עזר.
בשבילם הוא שחט בן בקר
הטעימם בדבֵלִים ותמר.
בני בלי בית, שלושה פרשים נידחים
אב רם ונישא פרש את כנף אוהלו לאורחים
והנה לפניו - שלושה מלאכים.
אב רם ונישא קד בפתח אפיים
וקיטע, גיבן וחיגר
פרשו מעליו אוהל כנפיים
גבנון וצליעה וגדמים
באחת נעלמו הפגמים
בלילה ההוא התמלאה הלבנה
ושרה אז בכתה
כי אחרי בלותה הייתה לה עדנה.
נאוה סמל היא סופרת, מחזאית וכותבת שירה. פרסמה 16 ספרים ו-4 מחזות שעוסקים במשפחה הישראלית בצל השואה ובחיפוש אחר זהות ישראלית. יצירותיה תורגמו וזכו בפרסים בינלאומיים. ספרה האחרון "חתונה אוסטרלית" ראה אור בהוצאת עם עובד. לסיפור של סמל לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
