שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אינדונזיה: אמונות ומיתוסים בגן העדן האבוד
    הארכיפלג שבין אוסטרליה לאסיה מהווה גשר לתרבויות משונות ולמטיילים, שבו צפוייה חוויה מרתקת בקרב השבטים הנידחים. אם לא שם, אז איפה תזכו להשליך ברווז לתוך הר געש?

    הארכיפלג של אינדונזיה כולל 17,508 איים, אך ככל הידוע רק 6,000 מתוכם מיושבים. מיקומה של המדינה על קו המשווה יוצר אקלים טרופי, נוף ירוק וחקלאות אינטנסיבית, ומספרם העצום של האיים, פיזורם והמרחקים ביניהם הולידו מגוון עצום וססגוני של שפות, אמונות ומנהגים. זוהי חגיגה אמיתית לתיירים, המתבשמים משפע הטקסים, הסיפורים, הריחות והטעמים.

     

    עוגת שכבות אינדונזית

    קבוצת הגברים עזבה את פאתי המסגד והחלה, טרם שהאיר אור הבוקר, לצעוד לעבר ההר המעשן. מראם היה מוזר - הם עטו את מיטב מחלצותיהם, ובנוסף אחז כל אחד מהם בתרנגולת או בברווז. בני הכפר יצאו מן הבתים, והביטו בהם בהערכה. הגברים החזירו מבט וחייכו. זהו מנהגם הנפוץ של רבים מתושבי אינדונזיה, בנקודה בה נפגשות העיניים ישנו חיוך. הכל ידעו היטב שבזכות פעולות הגברים האלה ישקוט זעם האלים, מה שאומר, שהר הגעש לא יתפרץ בקרוב.


    צעידה מסתורית לעבר הר הגעש (צילומים: גיא נוימן, החברה הגיאוגרפית)

     

    רוב תושבי האי ג'אווה מוסלמים, אך האיסלאם שלהם הוא צירוף ועירוב של הדת שהגיעה לאי בימי הביניים עם האמונות המקומיות. התוצר הסופי הוא דת מתונה, צבעונית וסתגלנית - חלק מעוגת השכבות הדתית של אינדונזיה הכוללת תערובת אמונות אנימיסטיות, הינדואיזם, בודהיזם, איסלאם ונצרות.

     

    הגברים חצו את הקלדרה הגדולה שנוצרה כתוצאה מהתמוטטות הר געש קדום, והחלו לטפס על המדרגות שנבנו בצלע הר הגעש ברומו, הצעיר יותר. ניחוח גופרית הגיע לאפם אך הם התעלמו, והמשיכו בדרכם. על הלוע נעמדו, מתנשפים, והמתינו לזריחה, שהגיעה מספר דקות לאחר מכן. עם קרני השמש נזרקו העופות אל תוך הלוע. האלים קיבלו את שלהם. ההר יהיה שקט השנה.


    אדם לבוש בבגדי ריקוד. תולדה של תרבויות שנמזגו זו לזו

     

    המבנה שאת מהותו לא ניתן לראות

    ג'אווה הוא החשוב באיי אינדונזיה מבחינה פוליטית ואנושית. בעבר היה האי בסיס לממלכות ולאימפריות, ששליטיהן הקימו בו מבנים מפוארים. אחד מאלה הוא האתר של בורובודור (Borobudur), שנחשב לאחד משלושת הפלאים של דרום מזרח אסיה. שני האחרים הם מקדשי אנגקור (Angkor) בקמבודיה והסטופות של בגאן (Bagan) במיאנמר.

     

    בורובודור הוא גבעה שהפכה במאה העשירית למקדש בצורת מנדלה (Mandala). בדרך כלל זהו סוג של ציור בודהיסטי, המורכב מריבועים ומעגלים, שבמרכזם דמות הבודהה. מטרתה של המנדלה היא שניתן יהיה לראותה, ואילו כאן יצרו המלכים המקומיים דבר יוצא דופן. המבנה שיצרו מורכב מעשר טראסות מגולפות, המספרות את חיי הבודהה - מנדלה שניתן לראותה רק מהאוויר.


    מעשה האמנות המרהיב בן עשר הטראסות בבורובודור

     

    כמובן שבמאה העשירית לספירה, למעט במקרה של התערבות חייזרים, לא יכלו המאמינים לראות את המנדלה, והסתפקו בהליכה בתוכה, נופי היער שמסביב מעצימים את החוויה הרוחנית.

     

    אל ארץ אנשי ההרים

    צפון-מערב לג'אווה ממוקם האי סולוו'אסי (Sulawesi). האגדה המקומית מספרת שלימינה (Limina), ילדה יפיפייה שנולדה מטיפות הים ומקרני השמש, היא שיצרה את האי. לימינה נולדה על סלע גדול בים סולאוו'סי. הילדה גילתה כוחות פלא, ועם זאת בתחילת שנותיה הייתה אומללה ועצובה. בעצתו של עורב עמו שוחחה לקחה חופן אדמה, פיזרה אותו ויצרה רצועת אדמה מוארכת, שהפכה לארץ הנפלאה ביותר בה יכול אדם לחיות.

     

    מלבד רכסי ההרים, שמורות הטבע הימיות והיבשתיות ובעלי החיים האנדמיים, 11 הרי געש הפעילים והנוף החקלאי הפורה, מושך האי את המבקרים בזכות האוכלוסייה המקומית. 40 קבוצות אתניות, נבדלות זו מזו בשפת הדיבור, במראה, ובאורחות החיים, מהוות את עיקר העניין האנתרופולוגי והתיירותי באי.


    ילדה מקומית בסולוו'אסי. האם היא התגלגלות של לימינה?

     

    בחלקו הדרום-מערבי של האי, על רכס הררי, חיים בני הטוראג'ה (Toraja) - אנשי ההרים. רובם, בהשפעה הולנדית, הפכו לנוצרים כבר לפני 70 שנה, אך למרות זאת הם שומרים על מנהגים עתיקים המקדשים את המוות, ומקיימים טקסים שאין דומים להם בעולם כולו.

     

    לו רק היה לי תאו תכול-עיניים

    בתיהם של אנשי הטוראג'ה מעוצבים כסירות גדולות ומעוטרים בשפע של גילופים בעלי משמעות. אלה שימשו בעבר תחליף לכתב. ביום-יום מעבדים הטוראג'ה את טראסות האורז. אלה חיים פשוטים המתקיימים כאן כמו בכל מקום אחר: ויכוחים, אהבות, וגם חתונות, אך אלו נראות צנועות ופשוטות לעומת החגיגות האמיתיות, המתרחשות בלוויות.

     

    שוק בעלי החיים של רנטפאו (Rantepao), בירת הטוראג'ה, הופך פופולארי במיוחד בעת לוויות. המקומיים מגיעים לכאן על מנת לקנות חזיר או בופאלו (תאו), שעלותו יכולה לעיתים להגיע לשכר עבודה של חצי שנה. עם זאת הוא יובא כמתנה למשפחה המתאבלת, ויוקרב בסוף הלוויה. הבופאלוס המבוקשים ביותר הם לבקנים בעלי עור ורוד, קרניים לבנות ועיניים כחולות. 


    הסעה טיפוסית ברחובות. יש לך מקום לשניים על הגג?

     

    כפי שאנו חוסכים כסף על מנת לשדרג את הרכב או את הדירה בה אנו חיים, כך חוסכים בני הטוראג'ה שנים רבות על מנת לקיים לוויה מכובדת. במקרים מסוימים מתקיימת הלוויה במשך כשבוע שלם כמעין טקס ססגוני ומרשים. הנפטר שיקבל נוכחות שמימית, יעלה על גב הבופאלו, ירכב אל על, ומשם ידאג לקרוביו שנותרו בחיים. לקורבנות החזיר והבופאלו יש גם היגיון כלכלי: את הבשר מחלקים בין כל באי הלוויה, והמשפחה שקיבלה את המתנה יקרת הערך, תחזיר בבוא היום את חובה.

     

    בעלי היכולת ואנשי המעמד זוכים לעיתים גם לליווי של פסלי טאו טאו - בובות טקסיות שיועמדו במרומי מרפסת חצובה בסלע כייצוג בלתי נשכח לנפטר שעלה למעמד רם יותר. תינוקות, שבחוסר מזל נפטרו בגיל צעיר, נקברים בתוך גזע עץ גדול המכיל שרף לבן. השרף מחליף את חלב האם, ממנו אין התינוק יכול עוד ליהנות.

     

    גן עדן מהונדס

    באלי (Bali), מהקטנים שבאיי אינדונזיה, הוא ללא ספק, המפורסם שבהם. רוב תושביו, כשלושה מיליון, הם הינדים, המקיימים טקסים מרתקים. קדושת המים היא המשפיעה על החקלאות באי. בכל אחד מהאגמים הגדולים ממוקם מקדש מים, המקודש לתושבי האי כולו. כאן מאמינים, שהאורז נברא

    כתוצאה מהזיווג הקוסמי של האדמה והמים, ועמו נולדה גם אלה חדשה, דווי שרי (Dewi Sri), היא אלת האורז. בכל פיצול של תעלות השקיה בין טראסות האורז ניצב מזבח אבן קטן המוקדש לאלה. החקלאים המבקרים מדי יום את אלפי מקדשי אלת האורז, מחויבים, כחלק מהפולחן, לתחזק, ולתקן כל נקודת הטיה, גם אם היא אינה שייכת להם.

     

    רק לא להיראות כמו השדים

    בבאלי תופסים את האדמה כטמאה, ולכן תינוק ייגע לראשונה באדמה רק כאשר ימלאו לו ששה חודשים. בחגיגות המקדשים של אודאלאן (Odalan), עת מגיעות נשות באלי עם מנחות פירות לראשן, נערכים בחצר האחורית של המקדש קרבות תרנגולים - קורבן דם לשדים השוכנים בקרקע.

     

    הבאלינזים הם אנשים עדינים, הנרתעים מהתנהגות גסה ואימפולסיבית. צעקות, פנים אדומות ומיוזעות, רוגז בלתי נשלט, ומנהגי אכילה לא-מכובדים (כלומר - כל מה שמאפיין את השדים או תיירים) הם לזרא לתושבי באלי.

     

    לשדים, כך ידוע לכל בר דעת, יש ניבים, ולכן עוברים הבאלינזים, בדרך כלל לפני חתונתם, טקס מיוחד של שיוף שיניים. כהן הדת, המכונה "צייר" או "פסל", משייף שש מהשיניים, ומעלים בצורה כזו את החייתיות מהאדם. בסיום הטקס נאסף כל אבק השיניים ומוכנס לתוך אגוז קוקוס שהוכן. האגוז ייקבר קרוב למקדש המשפחתי, ויבטיח קיום של כוח מיסטי במקדש.

     

    המאבק בין הטוב והרע בא כאן לידי ביטוי בריקוד ה"בארונג" (Barong), מעין כפיר מיתולוגי, המסמל את הטוב. הבארונג נלחם בראנגדה (Rangda) - מכשפה מרשעת - ייצוגו המוחלט של הרע. במהלך הריקוד, חלק מאקט פולחני, נכנסים מרבית הצופים למצב של טראנס. הם קופצים אל הבמה, ומנסים לעזור לטוב לחסל את הרע. רק כהן מיוחד מסוגל "לשחרר" את הצופים מהטראנס הזה בעזרת מים קדושים.


    מי ינצח בריקוד הבארונג?

     

    ה"טוב" אמנם חיסל במהלך הריקוד את ה"רע", אך מכיוון שבאלי אינה הוליווד, במקדשיה תמיד תשוב הראנגדה לתחייה, והריקוד יחזור חלילה...

     

    וכמה דברים חשובים לסיום:

    • המטה לביטחון לאומי פרסם אזהרת מסע חמורה וקורא לישראלים להימנע מביקור באינדונזיה.
    • פרטים בודדים יכולים להיכנס לאינדונזיה רק אם ברשותם דרכון זר. בעלי דרכון ישראלי יתקשו להיכנס לבדם, ולכן מומלץ לישראלים להיכנס אך ורק כחלק מקבוצה.
    • המגיעים לאינדונזיה חייבים באשרת כניסה כדי להיכנס למדינה. האשרה ניתנת בסינגפור, ולכן ניתן להגיע לאינדונזיה באמצעות "סינגפור אירליינס" דרך גרמניה או מקוריאה.

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "אינדונזיה: אמונות ומיתוסים בגן העדן האבוד"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים