סיפור סינדרלה, גרסת המטאל
טים "ריפר" אוונס, מעריץ של ענקית המטאל ג'ודאס פריסט, הגשים חלום כשהפך לסולן הלהקה למשך שבע שנים, סיפור שגם עובד למסך ב"רוק סטאר". "הדברים שעשינו יחד טובים ממה שהם עשו אחר כך", הוא אומר ל-ynet רגע לפני הופעתו אצלנו
לפני כתשע שנים יצא לאקרנים הסרט "רוק סטאר" בכיכובם של מארק וולברג וג'ניפר אניסטון. בסרט מגלם וולברג סולן להקת מחווה לאחת מלהקות המטאל הגדולות בעולם. חייו מתהפכים כשאותה להקה גדולה, שבסרט נקראת "סטיל דראגון", מגלה אותו והופכת את חלומו למציאות כשהיא מצרפת אותו לשורותיה.
תשע שנים חלפו והסרט ההוליוודי הפך לקאלט בקרב חובבי המטאל והרוק, במיוחד בזכות המוזיקה המצוינת שמתנגנת לאורכו והמוזיקאים שמשתתפים, ביניהם הגיטריסט זאק וויילד מלהקת "בלאק לייבל סוסאייטי" ומי שליווה את אוזי אוסבורן שנים ארוכות, המתופף ג'ייסון בונהם - בנו של ג'ון בונהם, מתופף "לד זפלין" המנוח, ומיילס קנדי, סולן להקת "אלטר ברידג'".
"רוק סטאר". האיש מאחורי האגדה
אבל מאחורי דמותו הפיקטיבית של וולברג ישנו אדם אמיתי. הסרט נכתב על בסיס סיפורו המדהים של טים "ריפר" אוונס, הזמר האמריקני עם המנעד הווקלי האדיר. לפני כעשרים שנה, אוונס בן העשרים וקצת צרח בקולי קולות בלהקות מטאל שונות, אחת מהן היתה "בריטיש סטיל", להקת מחווה לחלוצת המטאל "ג'ודאס פריסט".
אבל ברגע אחד, אוונס הפך ממעריץ של להקה לדמות המובילה שלה - כש"ג'ודאס פריסט" החליטה לגייס אותו לשורותיה במקום רוב הלפורד, אחד מזמרי המטאל החשובים והמוערכים בעולם ששנתיים לאחר פרישתו מהלהקה הפתיע את עולם המטאל ויצא מהארון. בסופו של דבר, שב הלפורד ללהקה לפני כשבע שנים.
למרות האהדה לסרט, קשה לומר שאוונס בן ה-42 פיתח מערכת יחסים טובה עם הדרמה ההוליוודית שהתבססה על הרגעים הגדולים בחייו. "התפרסה כתבה עלי ב'ניו יורק טיימס' שהפכה לסיפור מאוד גדול", הוא מתאר ל-ynet את תהליך ההפקה. "בעקבות הכתבה החליטו ליצור את הסרט, כשהסיפור מבוסס עלי בתקופת ג'ודאס פריסט.
"הרעיון המקורי היה שאנחנו נכתוב מוזיקה לסרט, אבל המוזיקאים שהשתתפו בסרט ושיחקו את חברי הלהקה הטילו וטו והחליטו שהם רוצים שליטה יצירתית. אז 'ג'ודאס פריסט' התרחקה מהפרויקט. זה יכול היה להיות נחמד להוסיף מוזיקה וגם לקבל תשלום על כך. אבל בסופו של דבר, כבר לא ממש היה אכפת לי".
ומה חשבת על הסרט?
"הם הציגו את כל הסיפור תחת כותרת של 'סקס, סמים ורוק'נרול', שזה אולי רלוונטי לחלק גדול מהתעשייה הזו, אבל זה ממש לא היה העניין בחיים האמיתיים שלי, וחבל. אני אוהב את האנשים בסרט, אני אוהב את השחקנים, אבל זה יכול היה להיות סרט הרבה יותר טוב. הם היו יכולים ליצור את הסרט ברצינות ולא עוד גרסה מזויפת של 'ספיינאל טאפ'".
בלעדיי זה לא אותו דבר
אמנם את "ג'ודאס פריסט" הוא נאלץ לעצוב בשל חזרתו של הלפורד ללהקה ועם הסרט לא הצליח להתחבר, אבל זה כמובן לא היה סוף הדרך עבור אוונס. הוא התגייס כזמר ללהקת מטאל גדולה אחרת, "Iced Earth", הקים הרכב מוערך בשם "Beyond Fear" ולא מזמן ביקר כאן בישראל כזמר בלהקתו של גיטריסט העל השבדי ינגווי מלמסטין.
עם "ג'ודאס פריסט". היה טוב וטוב שהיה
בשנה שעברה אוונס הוציא סוף סוף אלבום סולו מלא בכוכבים מטאליים וחברים שאסף במהלך הדרך. "אלבום שהפך למפלצת גדולה יותר ממה שחשבתי", הוא אומר, "אני מאוד גאה בו". בסוף החודש יגיע להופעה משלו כאן בישראל. אוונס יופיע בפסטיבל "הבי מטאל תל-אביב" שייערך ב-27 באוגוסט במועדון הבארבי, שם ייבצע שירים רבים מהקריירה המפוארת שלו, כולל שירים רבים של "פריסט".
"זו דרך קשה וקשוחה", הוא אומר על סיבובי ההופעות הארוכים שבמסגרתם יגיע אלינו. "יש לי מזל שאני עדיין יכול לעשות את זה ולהתפרנס מכך. בימים האלה זה לא קל. לאמנים הגדולים בעולם זה הרבה יותר קל. אבל למישהו כמוני זה קשה הרבה יותר. קשה לעשות כסף, במיוחד כשאני לבד. אני עושה יותר סיבובי הופעות בשנים האחרונות ממה שעשיתי בכל חיי. מצד שני, הצלחתי בשנים האלה להגיע למקומות שמעולם לא ביקרתי בהם קודם כמו ישראל או ניו זילנד, ואני תמיד אבחר בדרך הזו כל עוד אני יכול.
אוונס. מזל שעדיין מבקשים חתימות
"יותר מכל, אני גאה להיות איש משפחה, להיות עם הילדים שלי. מבחינת המוזיקה, כמובן שלהיות מועמד לגראמי זו היתה תחושה נהדרת. אבל אני חושב שאני בעיקר גאה בתקופה שלי עם 'פריסט'. עכשיו, כשאני מסתכל אחורה ומקשיב לאלבומים שעשינו יחד, אני יודע שהם היו אלבומים מצוינים. כשאני מסתכל על מה שהם עושים בשנים האחרונות, אני חושב ששני האלבומים שעשינו טובים יותר. זו כמובן רק דעתי".
מתגעגע?
"אני מתגעגע למיתרי הקול שלי, שהיו אז בשיאם", הוא מודה. "אז היה לי קצת יותר קל. אני גם מתגעגע לימים של לפני 'ג'ודאס פריסט'. להיכנס לרכב גדול עם כמה חברים, לנדוד מהופעה להופעה ובעיקר ליהנות. כשאתה מתבגר, זה הופך יותר לעסק. אבל אני עדיין מגלה דברים חדשים בכל יום, זה עולם מרתק. והחלק המרתק ביותר זה המעריצים שמגיעים להופעות".
מיליוני זמרים בעולם וכולם רוצים להיות כוכבים. איך אתה מסביר להם את הדרך הייחודית שבזכותה הצלחת?
"היה לי מזל והזדמנות אחת טובה. אנשים תמיד אמרו לי: 'אתה תצליח' ו'אתה מוכשר' ובלה, בלה בלה. אבל עדיין, הגעתי לאן שהגעתי במזל, וזה אחד הדברים שאנשים צריכים לחפש. מובן שהיום ישנו האינטרנט, אתה יכול לחשוף את עצמך בכל דרך ויכולים לראות אותך הרבה יותר בקלות. אותי למשל גילו דרך קלטת וידאו. אז צריך להחזיק מעמד ולעשות את זה, אבל אל תסמכו על כך במאה אחוז. אם אתה שואל אותי, הייתי אומר למוזיקאים צעירים: 'תלכו לבית ספר', פשוט תמשיכו, אין שום סיבה שאף אחד יפסיק לנגן, לשיר ולאהוב מוזיקה".
היית חלק משמעותי מהיסטוריית המטאל. התואר הזה יכול קצת להלחיץ לפעמים.
"זה באמת מדהים. אני באמת לא יודע מה הייתי עושה בחיים אם לא הייתי ב'ג'ודאס פריסט'. אני בטוח שכל חלק קטן בחיים שלי היה שונה עכשיו. אני מודה על כל הזמן שהיה לי איתם. זה עדיין מדהים ומפתיע עבורי להיות כאן, להופיע, להגיע לדרום אמריקה ולאירופה, לפגוש מעריצים שעוד רוצים את החתימה שלי".
