פנו אליה 1,000 גברים, וכולם לא מתאימים
מה נסגר איתנו? חשבתי על העדינות הנשית המפורסמת שהפכה לתוקפנות טרנדית קשוחה, על החוכמה הנשית שפורחת במכון וייצמן אבל הססנית בחיי המשפחה, על סלחנות וגמישות שאני זוכר מבית הוריי, והיום טמונה אי-שם בסל המיחזור של המחשב
עוצמה נשית
סיפור חייה שכיח ונדוש: לא עזרו חינה וחוכמתה, קסמה האישי והמנתח הפלסטי, ובשנות ה-30 לחייה היא עדיין יכולה להיות שלך. לפי שעה, ה"אחר המשמעותי" הקרוב ביותר אליה הוא המחשב. בשעה שבנות גילה תוקפות את יריבותיהן לוועד ההורים, היא תוקפת עוגות שוקולד מול מבטים משתאים של בחורים לא מוכרים. כשחברותיה סותמות מכונות כביסה בבגדי ילדים, היא סותמת את זכרון המחשב שלה בתמונות גברים. פעם היה לה קשר רציני שנמשך כמעט חודשיים, כמעט נשלפה טבעת... וזהו סוף הזיכרון. בדרך כלל היא לא נזקקת ליותר משתי דקות כדי לדעת שזה לא זה. מול ערמות של כרטיסים מחייכים, עדיף לתת לאצבעות ללכת במקומך, לוודא שאין לה פה עניין עם פועל בניין. שמת פסיק לפני ו' חיבור – ואתה בסל המיחזור של המחשב. עוצמה נשית בלתי מתפשרת, שליטה איתנה בגורלה, כנאמר בלוחות הברית: "עשי רק מה שאת אוהבת".
המייל השלישי שלנו כבר הפך אותי לאייטם בקורות החיים, ואז היא גם פינקה עצמה בווידוי מרגש: "באתר ההכרויות, כל הזמן פונים אליי אנשים לא מתאימים", ורק כדי להדגים עד כמה חמורה אי הבנת הנקרא בארצנו, שלחה לי את הטקסט החינני המתאר אותה באותו אתר. כך הוא בערך:
"רק אם אתה בין 33 ל-36 (ולכל הילדים והקשישים – אתם לא רלוונטיים - אין טעם לפנות! תודה). רק אם אתה ללא ילדים ו/או ילדות משום סוג, גלויים או נסתרים, בישראל או בחו"ל. רק אם אתה חילוני מוחלט כלומר לא הולך לבית כנסת ולא שומר כשרות ולא חוגג את חגי תשרי חשון או אוגוסט, ולא מקיים פולחן משום סוג שהוא או מתפלל או צם באופן ישיר או עקיף בזדון או בשוגג. רק אם אתה מעל 1.80 כשאתה יחף ובלי עקבים ולא עומד על דרגש קטן. רק אם אתה לא מעשן בכלל בכלל בכלל, לא 'מנסה להפסיק' ולא 'מעשן רק באירועים', אלא לא מעשן בכלל, נקודה. תודה. רק מאזור גוש דן (לא יוצאת לדייט באשדוד, תודה). ורק אם אתה בעל עבודה קבועה שהולכים אליה בבוקר וחוזרים ממנה בערב. כל האחרים – חבל לכם על הזמן, סעו לכרטיס הבא. תודה".
למרות התפריט הסמכותי שהותירה אצל הספק, המשלוח נתקל בקשיים: "1,000 גברים פנו אליי, ואשה אחת", דיווחה, "ואף אחד לא עומד בקריטריונים!".
"הטקסט שלך נשמע כמו של אחת שאין לה ממש סבלנות להכיר", חיוויתי דעתי על הטקסט הכוחני, ופה היא הסירה את הכפפות, מאחר שזיהתה היתקלות באויב אמיתי: "הטון שלך קצת מעצבן".
"הטון? איזה טון? טייק איט איזי, זה רק מייל", איווררתי את החוכמה הנשית המועטה שלי, אבל הדם כבר היה במעלית שדוהרת מעלה, ולאחר שהבהירה שהיא לא נולדה בשביל למצוא חן בעיניי או בעיניי אחרים, הוסיפה: "זכותך להיות כמו שאתה, אבל אני עושה את הבחירות שלי". משמע – אתה החוליה החלשה, שלום.
לא רציתי להשאיר אנשים כועסים: "רוצה אולי לדבר בטלפון?", שאלתי.
"טלפון זה תחליף עלוב לדבר האמיתי", חרצה ונעלמה.
מסך.
מפגן העוצמה הנשית הותיר מאחוריו סימני שאלה: מה הפך בחורה שמחפשת אהבה לרס"רית קפדנית ומאיימת? איך אשה מקבלת 1,001 פניות וכולן לא מתאימות? מה נסגר איתנו בעצם? חשבתי על העדינות הנשית המפורסמת שהפכה לתוקפנות טרנדית קשוחה, על החוכמה הנשית שפורחת במכון וייצמן אבל הססנית בחיי המשפחה, על סלחנות וגמישות שאני זוכר מבית הוריי, והיום טמונה אי-שם בסל המיחזור.
החלטתי לעבוד על איזון בחיים וכתבתי לעצמי את הקיצוניות השנייה: סיפור על אשה של פעם, שלא ידעה מה זה "קריצה" ו"הקפאת מנוי".
חוכמה נשית
בעיירה אחת באירופה חי רב חשוב ומכובד, ולו היתה אשה. אשת הרב היתה צנועה וחרוצה, טיפלה במשק הבית וגידלה שמונה ילדים. תמיד הקפידה למלא את רצון הרב ולפעול כדרכו, לבטל צרכיה כנגד צרכיו, להקדים דעתו לדעתה ולתת תוקף למילתו.
יום אחד יצא הרב למסע ארוך לפגוש את גאון הדור כדי לבקש מידיו את תואר "הרב הגאון". לאחר שלושה ימים בדרכים הגיע הרב אל מעונו של גאון הדור, ומאחר שהיתה זו שעת ערב מאוחרת, שוּכן הרב ללון באחד החדרים שבבית. אל אותו חדר הובא גם נער יחפן, שנאסף ללילה על-ידי אשת גאון הדור, שהיתה בעצמה צדקת גדולה. בחדר היתה מיטה אחת נוחה ומפוארת, ועוד מיטה אחת פשוטה. הרב בחר לו את המיטה המפוארת, ואילו הנער היחפן הסתפק במיטה הפשוטה.
באישון לילה הקיץ הרב משנתו וראה שהנער היחפן צועק מהחלון החוצה. כששאל הרב את הנער לפשר הדבר, ענה לו זה: "רוחות ושדים מנסים להיכנס לחדר פנימה, ועליי להניסם". צחק הרב, "אין באמת רוחות ושדים". "אבל ראיתי אותם, גם שמעתי", טען הנער. "חזור לשנתך", הרגיעו הרב, "אין כל זה אלא בדמיונך".
כשעלה הבוקר זימן גאון הדור את הרב אליו. "הנוחה היתה לך המיטה?", שאל גאון הדור. "נוחה מאוד", ענה הרב, וגאון הדור אמר: "שלוות הגוף והנפש היא דרגה גבוהה, אך ויתור למען נוחיותו של אחר – דרגה עליונה ממנה". התבייש הרב על שבחר במיטה המפוארת והשפיל מבטו, וגאון הדור הוסיף ושאל: "אם המיטה היתה נוחה, על מה הקמת קול צעקה באישון לילה?". ענה הרב: "אין זה קולי ששמעת, אלא קול הנער שהיה עימדי. הוא גירש רוחות ושדים". גאון הדור בחן את הרב במבט חמור ובסוף אמר: "שמירה על כבודך ותפארתך זו דרגה גבוהה, אך לרומם כבודו ותפארתו של אחר - דרגה עליונה ממנה". שוב השפיל הרב מבטו, וגאון הדור שאל: "וכיצד נהגת אתה כשהנער גירש רוחות ושדים? האם הושטת לו יד לעזרה?". הרב כבר היה הססן מאוד. "הסברתי לו שרוחות ושדים אינם קיימים אלא בדמיונו בלבד", ענה. שוב הביט בו גאון הדור ולבסוף אמר: "להיות צודק זו דרגה גבוהה, אך לדעת שהצדק עמך ועל אף זאת לקבל דעתו של אחר – דרגה עליונה ממנה".
קם הרב ממושבו, ועזב נכלם את מעונו של גאון הדור, כדי לשוב דרך ארוכה אל העיירה ממנה בא. כששב הרב לביתו, הקיפוהו תלמידיו וילדיו ושאלו אותו איזה דבר גדול למד במסעו אצל גאון הדור. חיבק הרב את האשה שלו ונשק לכף ידה. "למדתי דבר חשוב מאוד", אמר. "למדתי שהאשה הקטנה – היא הגדולה באמת".
