בגלל המוסקה
חופשה ביוון היא שם כולל לסוגים שונים מאוד של חוויות. כדי לעזור לכם לברור את המלפפון מהצזיקי, ליאור נעמן* מתביית על חמישה איים שמייצגים את הקצוות של התמהיל המקומי: נוף פסטורלי עד חוף מתויר, אוכל אותנטי עד סתם יקר, עתיקות הלניסטיות עד סקנדינביות נודיסטיות
*הכותב לא היה אורח של אף חברה מסחרית, והוא מגיש את כל הסיפור הזה פשוט מתוך מחשבה שזה שירות טוב לקוראים. אין, פדיחות, הבנאדם מתרכך
הטיסה
יש שתי דרכים להגיע לאיי יוון: באונייה, אם אתם אוהבים לישון בחדר קטן ולהקיא זה על זה, או במטוס. הטיסות הפופולריות הן הישירות - לרודוס, לכרתים או לחברים הקטנים שלהם - אבל אי שיש עליו שדה תעופה הופך מיד לאופנתי ומתמלא בתיירים, וכך גם מאבד חלק גדול מאופי שנות ה־60 שהיה לו פעם. אם אתם בעניין של איים קצת יותר אותנטיים תצטרכו לטוס לאתונה, ולהמשיך משם לפיראוס כדי לתפוס מעבורת ליעד הסופי.
עד לשנה שעברה, הטסים ליוון יכלו לבחור בין אל־על היקרה (קרוב ל־500 דולר לטיסה שנמשכת פחות משעתיים. זה יוצא יותר משני דולר לדקה) לאולימפיק המזעזעת, שבמשך כל שנות פעילותה נותרה נאמנה לשימור מעמדה כאחת מחברות התעופה הגרועות בעולם; כבר יצא לי לחכות לא פעם להמראה במשך כמעט שלוש שעות במטוס לא ממוזג (ומתוצרת האחים רייט, אם אני לא טועה), עם דיילות עצבניות שחילקו מים בהקצבה, שיישאר משהו עד הנחיתה. אבל הבור הכלכלי שאליו צנחה אולימפיק וממנו לא שבה סידר לנו השנה הפתעה נחמדה במיוחד. למחליפה שלה קוראים - אני אפילו לא אנסה לכתוב את זה בעברית - Aegean Airlines, ומה אתם יודעים: אם מזמינים כרטיס מוקדם אפשר לטוס לאתונה בפחות מ־300 דולר, במטוסים חדשים כמעט לגמרי, עם צוות משובח ואוכל לגמרי לא רע. וטסתי על חשבוני, אז אתם יכולים למחוק את החיוך הספקני הזה.
"אמרתי לכם שהאוזו-א-גוגו זה המקום הכי טוב בנמל"
(צילומים: אימג' בנק / Getty mages)
הסירה
אם הקולות של פיראוס מזכירים משהו למישהו, זה בטח את מה שיוצא לשטן מפי הטבעת. העיר הארורה הזאת היא אחד החלקים הכי עולם־שלישיים ביבשת, עם כל מה שאפשר לצפות ממי שיכולה להתגאות בהישג המפוקפק: עשרות קבצנים שמכולם ביחד אפשר לחבר בקושי בנאדם אחד, עוצר יציאה לאדם מערבי אחרי תשע בערב, וזיהום אוויר שיגרום גם למעשני ז'יטאן בלי פילטר להגיר סמכטות בצבעים לא מוכרים. החדשות הטובות הן שבדרך כלל לא תצטרכו לבלות בה יותר מכמה שעות, בעודכם מחכים למעבורת שתיקח אתכם לאחד האיים. הרעות: לפעמים יש שביתת מעבורות. סיפור אמיתי, עזבו.
תכנון נכון של זמן ההגעה לפיראוס יכול לחסוך הרבה מכל אלה, רק קחו בחשבון שגם אם פיראוס רחוקה מהשדה לא הרבה יותר מ־40 קילומטר, הנסיעה אליה בשעות העומס יכולה לקחת שעתיים. במונית זה אמור לעלות 40 יורו (הוא ירצה 70), ואם אתם שוכרים מכונית בשדה, אז שימו מאחורי ההגה את הנהג הכי קשוח שאתם מכירים: הנהיגה מאתונה לפיראוס מזכירה יותר נסיעה בהודו מאשר באירופה.
המעבורות לאיים הן עניין די פשוט; מגיעים לאחת מסוכנויות הנסיעות שליד הנמל, וקונים כרטיס. רק קחו בחשבון שלחלק גדול מהאיים הקטנים יש רק מעבורת אחת או שתיים ביום, ואל תשכחו עוד דבר: מעבורת מהירה אולי עולה קצת יותר (בכל מקרה מדובר ביורואים בודדים), אבל חוסכת כמה שעות הפלגה. אם יש לכם בחירה, לכו עליה ועל מחלקת התיירים, שהיא בהגדרה מקום טוב באמצע: לשוט על הדק זה סיוט, וההבדל בין תיירים למחלקה היקרה יותר הוא שולי.
הפלגה במעבורת המהירה תעלה בערך 10 יורו לשעה, תלוי במרחק ליעד, ובאיטית בערך 7. לקחת מכונית, על שתיהן, יעלה בין 40 ל־70 יורו. יש עוד אופציה שנקראת Flying Dolphin, אבל תתרחקו ממנה גם במחיר של לילה בפיראוס. אה, ותתרחקו גם מהקפיטריה שעל האונייה. פשוט תסמכו עלי בעניין הזה. לפרטים נוספים, שעות הפלגה ומחירים.
"אז בוא ניסע כבר לשלומי, זה חור הרבה יותר גדול"
החמישייה
אם אתם מתבוננים בפיראוס מסיפון המעבורת, אפשר להניח שלא הלכתם על אחד מהאיים שיש אליהם טיסות ישירות, כמו רודוס. בכל אופן, למען הסדר הטוב, כשמדברים על איים יווניים מתכוונים בעיקר לציקלדים: 220 איים בגדלים שונים, רובם לא מיושבים, מתוכם בערך 20 איים מרכזיים.
בקיץ מציעים הציקלדים מזג אוויר מושלם. בעונה, יולי־אוגוסט, הטמפרטורות נעות סביב ה־30 מעלות באחוזי לחות של בירה קלה. חודש לפני או אחרי זה, כבר 25 עם רוח קלה וממזגת היטב. אני עצמי לא ביקרתי בכל הציקלדים, אבל הנה תזכורת לכלל אצבע מהפיסקה הראשונה: אם יש באי שדה תעופה, אפילו קטן, כמות התיירים שבו גדולה פי כמה מאי שהגישה אליו היא במעבורות בלבד. תזכרו את זה כשתבחרו את האי שלכם. הנה חמש אופציות מעניינות:
1. פארוס: אחד מהיותר פופולריים שבאיי יוון, בעיקר בקרב אנגלים (וחמור מזה, אנגליות) וסקנדינבים (והידד, סקנדינביות). פארוס הוא השני בגודלו בין איי הציקלדים, והוא מציע 120 קילומטר של חופים להתפנן עליהם. יש טונות של ספורט ימי אם אתם בעניין של גלישת רוח וכאלה, וחיי לילה פרועים למדי, בעיקר באזור נאוסה.
בגלל האופי המתויר שלו, פארוס הוא מין אי יווני למתחילים: אפשר למצוא בו הכל ודי בקלות, אבל בינינו, בר אירי על אי יווני הוא סימן רע למדי. בקיצור, רק אם הרגע השתחררתם מהצבא (או שעדיין לא התגייסתם) או יש לכם ילדים שצריך להעסיק. אה, ואם אתם רוצים משהו הפוך מכל זה, אז ממש ממול יש אי קטן שקוראים לו אנטי־פארוס. והוא בדיוק מה שמשתמע משמו.
2. אמורגוס: זוכרים את סצנת הפתיחה של "הכחול הגדול", שבה המצלמה עוקבת בשחור־לבן אחרי ילד שרץ על סלעים? אז זה צולם באמורגוס, בחוף אגייה אנה, וכך גם לא מעט סצנות אחרות בסרט - שמוקרן כל ערב בבר "הכחול הגדול" בפרספולה. עכשיו, כמו שבטח הבנתם מהמשפט האחרון, חיי הלילה באמורגוס לא ממש נותנים פייט ללאס וגאס; מדובר בכמה ברים נעימים שעובדים בהילוך נמוך, וזהו. אבל מה, האי יפהפה. המנזר של אוזוויוטיסה (בתמונה למעלה) נראה כמו כתם צבע לבן שנשפך על צד של סלע עצום, חורה היא עיירה ימי־ביניימית עם שבילי אבן מדהימים שמוארת נפלא בלילה, וקטפולה היא עיר נמל שלא תאמינו שיושבת על אותו ים שאתם מכירים מהבית.
3. מילוס: רוב האנשים שהם לא אתם מכירים את מילוס כי הוא האי שבו התגלה אחד הפסלים המפורסמים בעולם, ונוס ממילו, שנמצא עכשיו בלובר. למרות הפרסום הזה - ולמרות שיש בו שדה תעופה קטן - מדובר באחד המקומות הכי מיוחדים בציקלדים.
מילוס הוא השפיץ הדרום־מערבי של קבוצת האיים, הוא בא בילט־אין עם המפרץ הטבעי הגדול ביותר בים התיכון, יש בו יותר מ־70 חופים - ובגלל האופי הגעשי
שהיה לו פעם, הוא מפוצץ בצבעים שלא ראיתם בחיים. בעיני הוא אחת הבחירות הטובות בציקלדים: גדול אבל לא מדי, מתויר אבל לא ברמה של איוס, פארוס וחבריהם. טוב בכל קונסטלציה.
4. מיקונוס: האי שהפך את הציקלדים לאופנתיים בשנות ה־60, אבל למרבה הצער לא ממש שמר על צביונו. בפעם האחרונה הייתי בו לפני יותר מעשור, ואני זוכר בעיקר את הפרדייז ביץ', שאז היה מלא בהיפים מגודלי זקן שמשזפים את אשכיהם הצימוקיים. את זה הדחקתי, אבל עד היום אני זוכר מצוין את היציאה מהחוף, או ליתר דיוק את העובדה שכמה קילומטרים אחריו יש שלט נוסף: "סופר פרדייז ביץ'". לחוף הזה, חברים, החלטתי שאני בשום אופן לא יורד. בכל אופן, האי הזה כאן רק מטעמים סנטימנטליים. היום הוא לא מעניין במיוחד ולא באמת שווה ביקור.
5. סריפוס: אי קטן מאוד, מיוחד מאוד ואידיאלי למי שכבר ראה עולם. כמה טברנות קטנות וחמודות, כמה חופי חול מעולים, וגם כאן יש מקום שנקרא חורה - במקרה הזה מדובר אחד הכפרים היפים בציקלדים, שבנוי על כתף הר תלולה. אבל מה, בסריפוס לא תמצאו חיי לילה עם זכוכית מגדלת.
הרשימה דלעיל מצומצמת וכוללת רק איים שממש ביקרתי בהם, אבל הקטע הבאמת נחמד בציקלדים זה שלא חייבים להחליט: ספורט פופולרי בקרב המתיירים באזור הוא דילוגים, רק בלי הקטע הגרוע של הלקפץ על רגל אחת. פשוט לוקחים מדי פעם מעבורת, מפליגים איתה למרחק תחנה, ונופלים בכל פעם על אי אחר לשניים־שלושה לילות. ואם נמאס לכם, אז חוץ מהציקלדים יש עוד כמה קבוצות איים: הסרוניים (המפורסם שביניהם הוא הידרה), הספורדיים הצפוניים (סקיאטוס), האיוניים (קורפו הענק והירקרק), הדודקנסיים (קוס, בלי אמק, ורודוס), ועוד כמה איים פזורים - שהכי גדול, הכי קרוב לארץ והכי מתויר מביניהם הוא כרתים.
התזונה
האמת היא שאני לא האדם הכי אובייקטיבי בעולם לדון איתו באוכל יווני: בעיני, כל זמן שנופלים נכון, זה האוכל הכי טעים בעולם. אבל יש כמה מנות שמיוחדות לציקלדים, או שהם סתם עושים אותן טוב במיוחד, שכדאי לכם מאוד לנסות. הראשונה היא מין עוגת תרד - היא נקראת ספנקופיטה, אבל עזבו, פשוט תבקשו Spinach pie - שהבצק שלה נשבר בפה ואני מרייר רק מהמחשבה על המילוי
שלה. תקפידו לנסות גם את התמנון המוחמץ: את החבר'ה של פול מייבשים בשמש לצד הטברנות הקלאסיות ואחר כך קוצצים ומטבילים ברוטב אלוהי שפשוט צורח בקבוק אוזו קטן, קרח ומים בצד (הפלמרי, אגב, יותר טוב מהמיני). יש גם מוסקה כמובן, והיא שום דבר שאתם מכירים מהבית: היוונים לא מוטרדים מבעיות כשרות, אז את הבשר מלוות כל מיני ורסיות של רוטב בשמל.
עוד? פסטיציו, מין פשטידה שעשויה מפסטה; מוסטלו (שזה הכבש המקומי), שבדרך כלל מבושל בחומוס; וגם שפנים, ולובסטרים אם אתם עשירים, וסלט יווני עם גבינה מקומית של האיים (עדיפה על הפטה). ועל דבר אחד אני ממליץ לכם לוותר: הדגים. לא כי הם לא טעימים, אלא פשוט כי לא נשארו, ולכן המחירים שלהם הפכו למפלצתיים; הם עשויים להגיע גם ל־80 יורו לקילו. חוץ מזה סעו מכאן כבר, למה אתם מחכים.
הלינה
להוציא מלונות וריזורטים מפוארים, שהם מיותרים לטעמי כי כשישנים בהם לא מרגישים את אווירת האי, ענייני הלינה הם די סטנדרטיים: אותם חדרים עם אותה דלת כחולה, מיטה זוגית קשה, שירותים ספרטניים ומאוורר תקרה. בחדרים הממש מפוארים יש טלוויזיה ישנה, ואולי איזה מטבחון. צפו לשלם 30 עד 50 יורו ללילה מחוץ לעונה (יוני וספטמבר) ובערך פי שניים בעונה.
החזרה
אותו דבר, רק הפוך.
