הרב קוק לא היה ליברל
"אנשי ציבור ותקשורת, דתיים וחילונים, קופצים ומכריזים: "אַי-אַי-אַי! לו היה הרב קוק קיים! אילו רק היה מחווה דעתו בסוגיה? היום כולם נהיו בית שמאי! איפה ההתחשבות המאפיינת את בית המדרש הקוקניקי?". לרב רוזן אין ספק מה היו עמדותיו בסוגיות ההקלות בגיור, התרבות המתירנית ואזרוח ילדי זרים
בערב שבת זו, ג' באלול, ימלאו 75 שנה לפטירתו של הכהן הגדול, הרב הראשי אברהם-יצחק הכהן קוק זצ"ל. מעטים האישים שרשמו השפעה אדירה על מהלכי הדור שבו חיו ועל השקפותיו האידאיות (=הרעיוניות), וכיוצא בזה על הדורות הבאים בעקבתא. הרב קוק, ללא ספק, נכלל בהם, ובגדול! תורתו, אמונתו, הגיגיו ובעיקר המשמעות המעשית הגלומה בהם - חיים וקיימים עמנו, ובגדול!
קשה להעריך לאחור מה היו פניה של מדינת ישראל אלמלא המושג: 'הרב קוק', בעיקר מנקודת המבט של תלמידיו במחנה הציונות הדתית. לא פחות קשה להעריך מה היו עמדותיו, אילו היה חי ונושם בקרבנו, כלפי המתרחש כיום בחברה, במדינה ובעם.
קשה ולא-ראוי להתייחס לאקטואליה מתוך ציטטין של מי שנפטר לפני השואה, ולא חווה ולא חזה (=ראה. רק חזה=צפה) בתקומת מדינת ישראל, בקיבוץ גלויות ובמלחמות ישראל. בודאי לא חווה, ולא חזה-ראה-צפה את התקופה הפוסט-ציונית ואת השקיעה הלאומית בעקבותיה.
לא אחת אני מנסה להשתעשע בניחוש: "מה היה הרב קוק אומר?" על נושא ציבורי כלשהו שעולה על הפרק. אין בפי תשובות חד-משמעיות אך דבר אחד ברור לי: לא מה שאתם חושבים שהיה אומר! ובמילה "אתם" אני מתכוון להמון העם שאיננו מודע מקרוב לתורתו, ואפילו לאלו שספגו מעט ממנה.
בעיקר אני מתכוון לאנשי ציבור ותקשורת וידוענים 'מומחים', דתיים וחילונים כאחד, הקופצים בראש ומכריזים כיודעי-דבר מבית המלך: "אַי-אַי-אַי! לו היה הרב קוק קיים! איפה רוחו? חסרה לנו אהבת ישראל ברוח הרב קוק! אילו רק היה מחווה דעתו בסוגיה זו? היום כולם נהיו בית שמאי! כולם שמרנים! איפה ההתחשבות המאפיינת את בית המדרש הקוקניקי?".
תפילת נשים?
ברי לי שהיה מחזיק בדעות 'שמרניות' בשאלות חברתיות-לאומיות החוצות את הציבור (בחתך חרדי-דתי-חילוני), כמו מעמד האשה ומעורבותה בטקסי דת ובתפקידי ציבור; הקלות בגיור; היחס לזרמים לא אורתודוקסיים; כניסה להר הבית; פטור צבאי לבני ישיבות; חד-מיניות, ולהבדיל, חד-הוריות מרצון; איזרוח ילדי זרים ומסתננים; אקדמיזציה בישיבות; היחס לערכאות בישראל; התרבות המתירנית והנלוזה וכיוצא בהן.כל מי שמנסה להדביק לרב קוק תו ליברלי, באדרת של 'התחשבות', טועה ומטעה ובגדול! הוא לא היה כזה, ולא מקצתיה. גישותיו ההלכתיות והחברתיות היו שמרניות והדברים מוכרים לכל יודעי תורתו לשמה.
אפילו בשאלת ה'הסדר' הישיבתי שכל-כך מאפיין את החזון הציוני-דתי, גם בסוגיה זו מסופקני מה היתה עמדתו (ותעיד ישיבת 'מרכז הרב', שעוצבה ע"י בנו-ממשיכו הרצי"ה, שאיננה 'ישיבת הסדר' אם כי כמעט כל בניה למודי מלחמה אשר השתלבו למופת במצוות 'ירושת הארץ' ו'עזרת ישראל מיד צר').
גם בסוגיית השירות הלאומי לבנות, הכתר הנשי של חזון הציונות הדתית, גם כאן מסופקני האם הרב קוק לא
היה קרוב יותר לגישה החרדית. וסהדי במרומים שאינני כותב שורות אלו להמעיט ח"ו בערכו, אלא להרחיק את הבריות ממחשבת שגגה ש"אילו הרב קוק היה חי" מזמן היתה שלטת בעולם התורה הישראלי הליברליות התורנית וההשקפתית.
אכן, בא הרב קוק והעמידן על אחת, ועלתה לו להיכתב לדורות ולגאולת ישראל. והנקודה ה'אחת' הזו היא-היא מוקד משנתו ופעלו; היחס החיובי, האוהד, החם, המחבק ו...ה'גאולתי' לחילונים ולכופרים (!) הקשורים ללאומיות הישראלית. השקפתו זו כוללת ייחוס מיסטיקה גאולתית, כמעט משיחית, לכורח אלקי לשיבת ציון - קרי הציונות המעשית - דוקא בכלי חולין, "ואחר-כך מקדישין".
ממשנה סדורה ומהפכנית זו נגזר שיתוף הפעולה ההיסטורי של הציונות הדתית עם מהלכי ה'אתחלתא'; התיישבות, בטחון, עליה, מעורבות בחיי הציבור ונשיאה בעול ובאחריות לומית וממלכתית. ממנה פינה ויתד לתחושת שליחות, ולחתירה למנהיגות, בהליכות האומה בארצה.
הרב ישראל רוזן הוא ראש מכון צומ"ת. המאמר המלא יתפרסם בעלון "שבת בשבתו"
