המוסלמים המתונים מסוכנים מהקיצונים

"מוסלמים צריכים לבנות מסגדים בכל מקום אפשרי", קבע אתמול בכיר החמאס מחמוד א-זהאר, בהתייחסו לסוגיית המסגד שעתיד לקום בסמיכות לגראונד זירו, והחרה החזיק מן הסתם אחרי רוב אחיו לדת ככולם, מתונים וקיצונים כאחד. שכן כשאחת מ"בשורות" האיסלאם למן כינונו היא בעצם הפצתו, אין כל תמה שגם לדידם של עידית "מתוניו": לגראונד זירו יאה גם יאה מסגד.

העובדה שבשם רעיונות איסלאמיים, המשוננים השכם והערב גם כיום במיטב המסגדים (במזרח כמו במערב), מתבצע בשנים האחרונות כמעט כל הטרור עלי אדמות, ובשמם כמובן נשלחו כמעט 3,000 בני אדם לפני תשע שנים אל מותם - הייתה אמורה לחלץ ולו קורט של הבנה ממתוני האיסלאם לרגשותיהם של בני משפחות הנרצחים.

"הם סירבו להצעתי לסייע בידם למצוא אתר חלופי לבניית המרכז", הודיע בצער לפני ימים ספורים מושל מדינת ניו יורק, דייוויד פטרסון, שאולי שכח לרגע שיותר מכל המרכז ושמו - "בית קורדובה" - הם סימבול.

לכאורה, יכולים היו האימאם פייסל עבד אל-ראוף, שריף אל-ג'מאל ושותפיהם למיזם ליהנות מלא מעט נקודות זכות בדעת הקהל האמריקאית (שבכל הסקרים מביעה התנגדות נחרצת להקמת המרכז), אילו היו נענים לבקשתו של פטרסון.

הרי הג'נטלמנים הנכבדים הללו יודעים אל נכון שהאיסלאם למיניו ולגווניו, גם ללא המרכז, אינו נהנה מדימוי חיובי במיוחד בדעת הקהל האמריקאית, וג'סטה של ויתור רק על המיקום (בזית הפיגוע הרצחני) ולא על העיקרון (עצם בניית המרכז) הייתה כמעט מצב של "ווין-ווין" מבחינתם. מה גם שנכונותם לשנות את המיקום היתה מסירה כמעט באחת את הדיון החוזר ונשנה בתקשורת ובציבור האמריקאיים על מעלליהם של 19 מאחיהם המוסלמים מלפני תשע שנים ועל אלפי קורבנותיהם.

אם, כדברי אל-ראוף ואל-ג'אמל, כמעט כל תכליתו של המרכז היא לעודד סובלנות, לקדם את השיח הבין-דתי, וכל זאת תוך התחשבות מרבית ברגשות הזולת, כלום לא מתבקש לגלות מעט יותר מזירו-סובלנות והתחשבות ברגשות הזולת (שהם כה גאים לנפנף בהם) ולסרב בכל תוקף לבקשתן של רבות ממשפחות הנרצחים של ה-11 בספטמבר להעתיק את מיקומו המתוכנן של המסגד למקום אחר?

פח הרטוריקה האיסלאמית המתונה

חלק חשוב מהמענה לתמיהות הללו טמון במטרות ארוכות הטווח שסימנו לעצמם ולצאן מרעיתם רבים מרועיו הרוחניים והאידיאולוגיים של האיסלאם בעבר כבהיום, במערב כמו במזרח. אותן מטרות, הגורמות לרבים מהמהגרים המוסלמים למערב, בשונה מכל קבוצת הגירה אחרת עלי אדמות, להימנע מהיטמעות במקום הגירתם החדש או לאמץ את נוהגי המקום כמו מפני אש, גם כשהדבר אינו דורש מהם כל ויתור על דתם.

בבריטניה, בצרפת, כמו בארה"ב - לזמירות הבדלניות והאנטי-מערביות היוצאות מהמסגדים אין אח ורע בקרב כל קהילת מהגרים אחרת. גם ההזדמנויות והפיתויים הכלכליים, החינוכיים והחברתיים, הגדולים לאין ערוך ממדינות המקור שלהם, גורמים רק למקצתם של המהגרים המוסלמים לסטות מדרך האימאמים ולהתערות בקרב בני המקום החדש.

ובדלנות זו כמובן אינה לשם שמים, אלא בעיקר לשם קניית חזקה ודריסת רגל תרבותית, חברתית, דתית ופוליטית בכתובתם החדשה. זו מאז ומתמיד הייתה דרכו של האיסלאם. דרך פריזמה זו ראוי לבחון את סירובם של קברניטי המרכז להתפשר על מיקומו, גם במחיר של העלאת התרעומת ומורת הרוח כלפיהם בציבור האמריקני.

אלא כדי שיראו שכר בעמלם, יודעים בכירי אימאמיו "המתונים" של האיסלאם להפליא בנעימות הערבות לאוזניים מערביות, כשתמיד הם יכולים לשים את מבטחם במבחר אינטלקטואלים נאורים מערביים ובאותם אידיוטים מועילים, הפעם בין השאר בדמותם של ראש העיר מייקל בלומברג וחברי מועצת העיר, ובסיועו הנאמן של ברק אובמה, עוד בטרם החל בזיזוגיו.

כך, מתקיימת לה שוב ברית זוגיות נאצלת ומופלאה בין "מוסלמים מתונים" שאמונים על הלשון הכפולה, לאינטלקטואלים מערביים ששומרים אמונים למוסר הכפול, כשבתווך מרחפות להן נשמות תוהות ותמימות הנפעמות מכל מלל איסלאמי "מתון".

בספרו "מנוסת האינטלקטואלים", שיצא לאור באחרונה, הזהיר פול ברמן כי הסכנה הנשקפת למערב מ"מוסלמים מתונים" גדולה אף משל אחיהם הרדיקלים, בעיקר משום שרבים מדי בקרבנו ששים ליפול בפח הרטוריקה האיסלאמית המתונה, גם כשהנימה המפייסת נעלמת כלא הייתה כשקהל היעד מתחלף ומולם ניצבים אחיהם המוסלמים.

כך, למשל, משווק לעיניים המערביות בית קורדובה כמעוז של סובלנות, מתינות ושיח בין-דתי. אבל במסורת האיסלאמית, קורדובה היא קודם כל עיר נוצרית בספרד שנכבשה בשנת 711 בידי המוסלמים, כשרבים מתושביה נטבחו או הפכו לעבדים, וגם מסגד שנבנה על הריסותיה של כנסייה, וגם זכרונות מהאלמוחדים (אבותיהם הרוחניים של הקנאים האיסלאמים דהיום), שהחריבו את העיר במאה ה-12, הרגו את מי שלא קיבלו את דתם, כשהיהודים ונוצרים נאלצו להמיר את דתם או לצאת לגלות. את פרק קורדובה זה שומר פייסל עבד אל-ראוף רק לאחים.

ד"ר שאול רוזנפלד, מרצה לפילוסופיה