"וְתֹפשֵׂי התורה לא ידעוני" (ירמיהו ב' ח)
רוב הרבנים אשר יבואו היום לכינוס, כדי להיאבק בעד 'חופש ביטוי של רבנים' (כמו
של קיצוני השמאל האקדמי), ונגד זכותו של היועץ המשפטי לממשלה לחקור רבנים על 'הסתה לשפיכות דמים', לא קראו כלל את הספר הנתעב של 'רבני הקנאים', 'תורת המלך', שעל זכותם של מחבריו לכתוב ככל העולה על רוחם, הם מגוננים (בשיטות של השמאל האקדמי).
איך אני יודע שהם לא קראו? פשוט מאד, אני כן קראתי (לצערי העמוק, ולאסון כולנו), את ספר התועבה הזה, של תלמידי יצחק גינזבורג, ודב ליאור, (עוד מזמן שהופיע). יש שם פלפולים ו'היתרים' חסרי שחר, כגון, להרוג כל גוי, גם אם לא עשה כלל רעה לעם ישראל, ואפילו הוא חסיד אומות העולם, אם הריגתו דרושה להצלת יהודי, ולא רק בשעת מלחמה.
יש שם קביעה ברורה, ששמעון ולוי צדקו, ולא יעקב אבינו, דבר שהוא קרוב לכפירה בתורה, בדברי יעקב אבינו על שמעון ולוי בפרשת 'ויחי'. ויש שם גם אמירה ברורה, שכל אחד מישראל רשאי לפעול ולהרוג גויים לשם נקמה והרתעה, ולא צריך שום הרשאה מטעם כלל ישראל ומדינתו.
אבל יש שם עוד דבר מדהים, שעליו לא דיברו עד כה:
'רבני הקנאים' חוזרים ודנים בשאלה הלא-גזענית, האם מותר לגרום מוות בחיסול עקיף ושקט, נגד רשעים מישראל, שעושים 'להכעיס', ואפיקורסים הכופרים בתורה ובנבואה, לפי דברי הרמב"ם, חס ושלום.
נושא זה הורד משולחן הדיון התורני בדור הקודם על ידי שני מאורות גדולים – הראי"ה קוק, והחזון אי"ש, ששניהם פסקו (מסיבות שונות), שהלכות אלה אינן תקפות כלל בימינו.
והנה קמו 'רבני הקנאים', ובפרט יצחק גינזבורג, שמנסה להעמיד (גם בספר התועבה) 'אלטרנטיבה' רוחנית כוללת לרב קוק (מבלי להזכירו כמובן), והם חוזרים לדון בנושא. את החזון אי"ש הם מצטטים, ודוחים אותו כליל, מפני שדבריו סותרים את דברי הרמב"ם ושאר 'ראשונים', כאילו לא ברור, שהחזון אי"ש פסק נגד הרמב"ם במציאות ימינו, ובזה קבע הלכה, שדברי הרמב"ם האלה, תקפים היו רק בימיהם. אגב, בכך הציל החזון אי"ש את עולם הישיבות מלהיכנס למלחמת אחים.
לשבחו הגדול של הרב קוק ייאמר, ש'רבני הקנאים' כלל לא חשבו לנחוץ להזכירו בכל ספר התועבה שלהם, מפני שהם הבינו היטב, ששיטתם הפוכה בכל, משיטתו. גם כאשר הם חולקים בחוצפת קנאותם על החזון אי"ש, אינם מעלים על דעתם כלל, אפילו לצטט, את הכרעתו הגדולה של מורה האורות, לשבחם של ישראל, ולזכותם, גם של רשעי הדור הקשים ביותר.
במילים אחרות, הרב קוק איננו רלבנטי כלל, לדיון פסוידו-הלכתי על הריגת רשעים מישראל בחיסול עקיף ושקט, וכמובן גם לא, לדיון לא-תורני על הריגת גויים, מכל הסוגים והמינים, לשם 'הרתעה' ולשם 'הצלת יהודים', כביכול.
אילו קראו הרבנים המתכנסים היום להגנת 'עצמאותה של תורה' כביכול, את הספר הזה, ואילו הבינו את מה שהם קוראים, רובם לא היו חותמים על המודעה, ולא היו באים. אין לי ספק בזה!
אבל מרגע זה ואילך, כל מי שיקום להגן על עצם הזכות לכתוב ספר כזה, ולנהל דיון מרושע כזה, כאילו הוא דיון תורני, בלי להזכיר כלל את שיטת הרב קוק (שאיננה רלבנטית עוד לדעת 'רבני הקנאים'), מעיד על עצמו לפני שמים וארץ, שאין לו עוד נחלה בדרך הרב קוק להגנת התורה, האומה והדור, ובאורות תשובתו.
הרב חיים דרוקמן והרב יעקב אריאל – אתם מגוננים על חברכם דב ליאור כבר שנים ארוכות, אף שאתם יודעים את רוב הדברים שאני יודע, על דרכו, מאז 'המחתרת היהודית', ועד היום.
אחרי שסמך דב ליאור את ידו על חיבור התועבה, שהרב קוק (ב"ה) לא נזכר בו כלל – אם תמשיכו להגן עליו ועל
'מעמדו התורני', אתם מנתקים בזה את שורש נשמתכם מדרך ה'אורות' של הראי"ה ושל הרצי"ה קוק, ולא חשוב עוד כלל, מה תעירו ומה תעוררו, ואיך תגידו גם ישר וגם הפוך, בכל עניין ציבורי. חסידיכם לא יבינו כל כך מהר שנתתם גט כריתות לדרך הרב קוק, אבל אי אפשר לרמות את כולם לאורך זמן, והאמת המרה תיחשף. לא תוכלו גם לגונן על דב ליאור, וגם להישאר תלמידי שיטת הראי"ה, אלא אם תצליחו, אחרי שנים רבות של חיפוי, לשכנע אותו לחזור בתשובה, ולפחות לסלק ידו ותמיכתו מחיבור הדמים והתועבה, הזה.
כבוד הרב שאר ישוב הכהן, בן הרב הנזיר עטרת ראשנו, אין לי ספק שהטעו אותך מאד. אני מתחנן לפניך, שלא תיפול בפח, אל תגן על אלה שמוציאים (בצדק) את הראי"ה קוק, הכהן הגדול מאחיו בדורות אלה, מדיוני הרשע שלהם, ואל תתן לחיבורים כאלה 'זכות' כלשהי בעולמה של תורה. צא גם אתה מהם, והצל את אחדות ישראל, ואת אהבת כל אדם, מכוחה של תורת ישראל, כדרכך, וכדרך רבותיך מאז. 
