שבוע ללימודים: ה"עיניים של אמא" רתוקה למיטה

שבוע בדיוק לסוף החופש הגדול, כשרוב בני גילה משלימים את ההכנות האחרונות לשנת הלימודים הבאה, לא יודעת אמילי (שם בדוי) בת ה-13 מתל-אביב איך בכלל תגיע לבית-הספר ביום הראשון של כיתה ז'.

רגלה השמאלית גובסה לאחר ששברה את רגלה בבילוי משפחתי, ומאז לא רק שהיא רתוקה למיטתה ואינה יכולה לנוע בכוחות עצמה, אלא גם אינה מסוגלת לסייע לאמה העיוורת שעמה היא מתגוררת בגפה. בזמן שחבריה לספסל הלימודים יגיעו עם כלי כתיבה חדשים ומחברות נקיות, תאלץ אמילי להסתפק במה ששמרה מהשנה שעברה. "יש לי קלמר ישן עם עיפרון, מחק וטושים שלא פועלים", סיפרה בכאב.

אמילי ואמה חיות בעוני מחפיר בדירה קטנה בדרום תל-אביב. מאז פציעתה, נערמו במטבח הבית ערימות זבל ולכלוך רב הצטבר על הרצפה. "מאז שנשברה לי הרגל אני מרגישה חסרת תועלת", סיפרה הנערה בכאב. הפגיעה מונעת ממנה לתת ממאור עיניה לאמה.

השתיים חיות מקצבה חודשית של 4,500 שקלים שמקבלת האם, לוצ'יקה, מהביטוח הלאומי. באותו תקציב היא נאלצת לכסות את שכר הדירה, את החובות שצברה לעירייה ולמכולת השכונתית ואת התרופות לטיפול באסטמה של בתה. על תרופותיה שלה, לטיפול בכולסטרול ובלחץ הדם הגבוה שממנו היא סובלת, היא כבר ויתרה.

"מי שאומר שאין ילדים עניים בישראל, שיבוא לפה", אמרה האם, בת 45, בגרון חנוק. "בשנה שעברה קניתי לחם פרוס וספרתי פרוסה אחר פרוסה כדי שאמילי לא תהיה רעבה בבית הספר".