אני מחפף בקצוות?! בוס, אבל נתת מחמאות

• מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה
  

פרס הצטיינות ומכתב פיטורים

פעמים רבות אני נתקלת בעובדים בתהליכי שימוע לפני פיטורים, שמופתעים באמת ובתמים מכך שהארגון אינו מרוצה מתפקודם ומעוניין לפטר אותם. במקרה הטוב אף אחד לא סיפר להם על זה לפני כן, ובמקרה הרע אלו עובדים שרק לפני זמן קצר קיבלו פרסים, משוב שנתי מצוין, מכתבי הערכה ועוד ועוד.

מצאתי את עצמי שואלת את עצמי, האם המנהלים האלה סובלים מפיצול אישיות? האם קרה משהו דרמטי שבעקבותיו העובדים הפכו עורם? האם שיקרו, גנבו ורימו ואיבדו את עולמם ברגע? התשובה לכל השאלות היא לא. התשובה היא שמנהלים הם פשוט אנשים, וכאנשים, לרובנו קשה להגיד דברים קשים לאנשים אחרים.

הדבר הולך ומסתבך כשמדובר בעובדים – אנשים שאנחנו באינטראקציה יומיומית איתם – ולא נעים להודות, אבל הרבה פעמים ההערכה כלפינו כמנהלים תלויה בביצועיהם ובהערכה שלהם אותנו.

"לא נעים לי"

מצד שני, כששואלים עובדים מה הכי חסר להם מהמנהלים שלהם, הם בדרך כלל ידברו על משוב אמיתי וכן. והרי כולנו מכירים את התחושה המזעזעת של לא לדעת מה חושבים עליך באמת. חוסר הוודאות הזה יוצר אצל אנשים תחושה לא נוחה. חלקם מעריכים את עצמם הערכת חסר וחלקם מעריכים את עצמם הערכת יתר.

ובעיקר – מאוד קשה לאנשים להשתפר כשהם לא יודעים איפה בדיוק הם צריכים להתאמץ יותר. מכאן נוצר בסיס גדול לכעסים – כי המנהל לא מבין למה העובד לא משתפר, ומצד שני, איך העובד יידע במה להשתפר ומה מצופה ממנו אם אף אחד לא אומר לו?

מוכר, לא? 

אם בעוד אתם קוראים את הכתבה עולה בכם זיכרון של מנהל מכסח שנהג לעמוד עם פטיש 5 קילו ולהנחית אותו על כל עובד – לא במנהל הזה מדובר; אלא במנהל אמיץ, כן, ישיר, שלא מפחד לגדל את עובדיו. והרי כולנו יודעים (עוד מגיל ההתבגרות) שלגדול זה כואב.

אז נכון, זה לא תמיד נעים לשמוע ביקורת, אבל זו הדרך היחידה של עובדים ומנהלים לגדול ולמצות את הפוטנציאל והיכולות הטמונים בהם. אז כעובדים הדגישו שאתם רוצים לשמוע חוות דעת כנה ואמיתית על מנת להשתפר; ומנהלים - היו מנהלים.

הכותבת, רינת קרן-הרמן, היא מנכ"לית Mind, גיוס עובדים מקצועי וייעוץ ארגוני.