ברק בן אבינועם

יש לי חשבון ארוך עם האיש הקר והחכם הזה. כתבתי עליו הון של פעמים. סייעתי לו בבחירות הרבה. ההחלטה שלו השבוע, נגד כל המבקרים, על מינוי יואב גלנט לרמטכ"ל - החלטה שהשתיקה באחת את מחול השדים שהתנהל במשך שבועות - היתה החלטה של מנהיג. כך אירע שלרגע אחד, אחרי כל כך הרבה שנים, חזר אהוד ברק להיות נהג רכבת ולא נגרר אחרי חמדנות. זה יפה. ומעודד. זה מפיץ איזו תשובה.

ככה עשה בן גוריון כשירה בתותח, כשהקים מדינה בלי נשק. כך לא עשה יצחק רבין, כאשר אחרי הטבח במערת המכפלה וביקשנו ממנו "לתפוס את היום" ולפנות את מתנחלי חברון לאלתר, כי זה הסיכוי היחידי להציל עיר מחורבן מתמשך - והוא לא ידע להחליט בשעה המכריעה.

במינוי מהיר והחלטי, ובניגוד לדעותיהם של חורשי רעתו, תפס ברק את הרגע, היכה ויצר מצב בלתי הפיך - וזאת עשייה של מנהיג. אילו היה נוהג כך בעבר, אולי היה היום ראש ממשלה. אבל הוא עסק בחמדנותו וחיסל את העבודה שהקימה את היש בארץ. כעת חזר לדרכו מטאבה, אז הגיש לעראפת את מה ששר החוץ הירדני קרא אז "ההצעה הכי טובה שהישראלים יכולים להציע" והלך על כל הקופה, וידע שאם ייכשל הוא הולך הביתה - וכך קרה.

אני רוצה לספר כאן משהו אישי. אני מאוד אהבתי את נגן הפסנתר גיבור החיל ברק, וכתבתי מאמרים בשבחו, ואז, יומיים לפני הבחירות שגדעו את כהונתו, כשאבדה התקווה ועראפת החל באינתיפדה השנייה, היה לי איזה רעיון. לא שאני כזה חכם, אבל שלחתי לו פקס - לא היה לי עדיין מייל - וזה שעה שהכול ידעו שהוא מפסיד והשעה הייתה אחת בלילה.

הוא צלצל אליי, ומה שהיה לו לומר, יומיים לפני המפלה שהוא ידע שתבוא, היה שכותרת הפקס שלי, "My Wife Husband" שגויה, ושצריך לכתוב "My Wife's" עם S. הוא היה חייב להיות צודק במשהו.

החלטות מהירות, כואבות וחזקות מסוכנות למחליט, שלוקח סיכון גדול. אבל רק במאבק כזה נהיים מנהיגים. אם הוא ימשיך לנהוג כמו מהנהיג - הוא גם יהיה. אולי הוא אפילו יצליח להבריא את המפלגה המפולגת והשסועה אחרי שהרס אותה אותה במו ידיו.

ברק נראה פתאום כמנהיג שחשבתי פעם שיהיה. לא שאני חשוב במשוואה הזאת. אני הקטן באלפי מנשה. אבל הייתי שם כשהמדינה הזאת הוקמה, ועם כושר המנהיגות שברק הבריק בה הפעם, אפשר לתקן הרבה מחולייה של ישראל הנהרסת מבפנים ומתגלגלת במדרון כה מסוכן.