מסכים

אפשר להגיד הרבה דברים על הטלוויזיה: היא משדרת למכנה המשותף הנמוך ביותר, ממכרת ומציגה מציאות לא מציאותית בכלל. מצד שני, יגידו מומחי התקשורת והצופים המכורים, הטלוויזיה של היום מבדרת, מאפשרת אסקפיזם טהור ואפילו מרחיבה את הדעת.

מסתבר שכמו בכל דבר, גם בעניין הצפייה בטלוויזיה יש טיפוסים: אלו שמתייחסים לטלוויזיה כאל דבר מוקצה מחמת מיאוס, אלו שחושבים שערוץ 8 וערוץ ההיסטוריה הם סממן לאיכות ואלו המכורים לתכניות טראש והומור - הידועים בכינוי "בטטות כורסה".

בתור אחת שנורת המסך בטלוויזיה שלה נשרפה בתום שלוש שנות שימוש, אני יכולה להעיד שלטלוויזיה יש לא מעט יתרונות: מיטב הפאנצ'ים והמשפטים שגוררים ים תגובות בפייסבוק מגיעים מהסדרות שאני אוהבת, העיניים שלי שמחות לגלות שם טרנדים וחידושים, אני רוכשת השכלה כללית מצפייה בסרטים דוקומנטריים ומרגיעה את עצביי מול תכניות טראשיות וסרטי קולנוע סוג ז'. יש שיגידו שאני מכורה ושאין לי חיים, אבל אני וה־yes max שלי מנהלים יופי של מערכת יחסים. בדיוק מהסיבות האלה, כשאני פוגשת אנשים שאין להם טלוויזיה בבית ומגדלים אג'נדה אנטי־טלוויזיונית, אני פוערת עיניים ומתקשה להבין את התופעה.

אפשר בלי?

"רוב הדברים שיצא לי לראות בטלוויזיה מגיעים מתרבות הסתם", אומרת גתית בצרי, מנהלת שיווק ומכירות בת 28 מתל אביב. "יש שם כל כך הרבה זבל ולי יש כל כך מעט זמן פנוי, שאני מעדיפה לעשות בו דברים אחרים ולא להתמכר לתוכן שלא תורם לי כלום. בטוח שיש גם דברים טובים, כמו סרטים דוקומנטריים ותכניות מוזיקה, אבל מבחינתי עדיף לעשות משהו אחר".

"אני מכורה ברמות הכי קשות שיש - נרדמת מולה, אוכלת מולה והיא החברה הכי טובה שלי", מגלה מורן בבאי, בת 29, אשת יחסי ציבור. "חבר שלי משתגע ממני, אני כמו זומבי מול הטלוויזיה. הוא אומר לי שזה דוחה, אבל אני חייבת. אני עובדת כל היום במשרד, וברגע שאני מגיעה הביתה אני פשוט רוצה לבהות במשהו ולא לחשוב מה ההשלכות של כל דבר", היא מצטדקת.

"אם לא הייתה לי טלוויזיה בטח הייתי מכורה לקניות, אז מזל שיש לי", טוענת הגר לבנברג, בת 22, עובדת בחנות ודוגמנית ממושב בני דרור. "זה מוציא אותי מהמציאות לזמן מה, ואם אני רואה משהו שניתן להזדהות איתו, אני מתרגשת מזה כל פעם מחדש", היא מתפייטת.

"אני נגד צפייה בטלוויזיה, זה משהו שהופך להיות הרגל רע", מחנכת שלי לימור, מעצבת תכשיטים בת 30 מתל אביב. "לפעמים אני מבקרת חברות שלי ששמות את הילד מול הטלוויזיה בשביל שלא יפריע. זה הרגל מזעזע במיוחד בעיניי".

אז מה, את לעולם לא צופה בטלוויזיה?

"תראי, אני לא מאמינה בקיצוניות לשום צד אלא באיזון, אז פעם בכמה זמן אפשר לצפות בטלוויזיה. אני מאמינה שהיא כלי טוב לריקון המוח, ולצפות חצי שעה באיזה תכנית יכול להיות משחרר, אבל רק אם אני קובעת את התוכן

לשימוש גו בלבד! מכורות סרבניות טלוויזיה

 ועובדת בשביל להשיג אותו. אני לא סתם פותחת ונתקעת על תכנית ריאליטי שתופסת לי את הזמן. אם כבר, אני רואה באינטרנט תוכן דוקומנטרי או משהו ב־BBC אנטרטיינמנט שתורם למוח".

איך נולדת לדעתכן התמכרות לטלוויזיה?

גתית: "אני חושבת שילדים שהייתה להם טלוויזיה בחדר בתקופת בית הספר או התיכון, צופים יותר בטלוויזיה מאוחר יותר, כשהם מתבגרים. לי לא הייתה טלוויזיה בחדר ומאז שאני גרה לבד, כבר כמה שנים, אין לי בכלל טלוויזיה בבית וזה פשוט לא חסר לי".

מורן: "לי תמיד הייתה טלוויזיה בחדר, וגם חברים שלי הם ילדי טלוויזיה בעצמם. אפשר להגיד שאנחנו מכורים קולקטיביים".

שלי: "בילדותי צפיתי המון בטלוויזיה ואהבתי אותה ברמה כזו שהייתי צופה עד ארבע בבוקר. אני יודעת שיש לי נטייה התמכרותית, אז הורדתי את האלמנט הזה מהחיים שלי מבחירה. אני לא צופה בטלוויזיה מגיל 19. עברתי מהבית של ההורים שלי לדירה שכורה עם שותף, היינו סטודנטים תפרנים ולא היה לנו כסף לכבלים. בהתחלה זו לא הייתה אג'נדה".

הגר: "אני רואה טלוויזיה מהרגע שאני מגיעה הביתה, תוך כדי אכילה או כל דבר אחר שאני עושה. בגללה אני ישנה פחות ומבלה פחות זמן עם חברים. כשאני נוסעת לחו"ל אני נדבקת למסך, ואם לא אז אני מקליטה. בכלל, הכי הרבה זמן שלא ראיתי טלוויזיה זה בערך תשע שעות, שזה אורך של משמרת בעבודה".

ואת חיה עם העובדה הזו בשלום?

"אני ממש לא רואה בזה בעיה. זה לא מפריע לי ואין לי סיבה להפסיק".

אצל מורן הטלוויזיה לא רק מנהלת את זמנה הפנוי, אלא גם נכנסת למערכת היחסים שלה: "כשעברתי לגור עם בן הזוג שלי, התנאי שלו היה שלא מכניסים טלוויזיה לחדר השינה. לא הייתה לי ברירה אלא להסכים. תקלטי כמה אני

לשימוש גו בלבד! מכורות סרבניות טלוויזיה

 מכורה: חודשים אני מתחננת שאני רוצה פלזמה ענקית ורק מחכה שהוא יקנה לי אחת במתנה. לפני כמה חודשים הגעתי הביתה וחיכתה לי קופסה ענקית של פלזמה 67 אינץ'! את לא מבינה איך צרחתי וכמה הייתי מאושרת. רצתי כמו משוגעת לקחת מספריים, פתחתי את הקופסה והיו שם מלא שושנים וקופסה של טבעת. הוא הציע לי נישואים! ומה אני מיד אמרתי? - 'אבל איפה הפלזמה?'. תביני, הטלוויזיה היא החברה הכי טובה שלי, היא נשארת איתי כשבן הזוג שלי הולך לעבוד בערב".

סרבניות, מה אתן עושות עם כל הזמן הפנוי שלכן?

גתית: "יש לי כל כך מעט זמן פנוי שזה פשוט עניין של סדרי עדיפויות. כשיש לי זמן אני מעדיפה לקרוא ספר, להיפגש עם חברים לקפה, ללכת להופעות חיות ולעשות דברים. לחיות".

שלי: "אני עושה יוגה, מבשלת או קוראת ספר. בכלל, אני בן אדם שמבלה המון זמן לבד. הרבה פעמים אני גם הולכת לחברים, אנחנו יוצאים לקפה ועושים דברים יחד".

לא יודעת מי זאת קארי בראדשו

מתברר שגם אצל מובילת דגל האנטי־טלוויזיה, לכל כלל יש יוצא מן הכלל: זוכרת את המונדיאל? זה שגנב לנו את הגברים לחודש שלם והכריח אותנו להתעניין רק כדי לשרוד שיחות מטבח בעבודה? "המונדיאל שבר אותי", מודה שלי, המתנגדת הנחרצת לטלוויזיה. "מצאתי את עצמי מולה, מכורה קשה. קיללתי את עצמי בחודש הזה שאני משוגעת. הם אתלטים שחבל על הזמן,

לשימוש גו בלבד! מכורות סרבניות טלוויזיה

 חתיכים נורא, והעניין הזה של הספורט עובד עליי. גם לפני ארבע שנים היה אותו סיפור, מזל שזה נגמר", היא נאנחת.

בשנים האחרונות גובר שלטון ההורדות באינטרנט. התכנים מועלים לרשת מהר ובאיכות טובה, ואם פתאום בא לנו לראות את העונה החדשה של "מד מן" או תכנית חדשה ולוהטת שטרם הגיעה למסכים הישראליים, אנחנו יכולות למצוא אותן די בקלות ברשת.

"מאז שהתחיל הסטרימינג של הטלוויזיה באינטרנט, יש לי בעצם שליטה טוטאלית על מה שאני צופה בו. אני קובעת מה אני רואה ומתי, וככה הרבה יותר קל לי לקבוע את המינון ולשלוט בשעות הצפייה שלי", אומרת שלי.

"אני צופה בסרטונים ביוטיוב או בדברים שחברים שלי מפנים אותי אליהם", אומרת גתית. "בכלל, מה שיש בטלוויזיה לא באמת מעניין אותי, אז אני לא מכניסה טלוויזיה הביתה. אבל לאינטרנט אני ממש מכורה".

אז אתן מחוברות למסך העוד יותר קטן במקום לטלוויזיה. מה ההבדל בעצם?

שלי: "כל ההתנגדות שלי לטלוויזיה היא בעיקר בגלל שמחייבים אותי לצרוך כמויות של פרסומות ופרומואים שהם שטיפת מוח, זבל שאני לא צריכה. באינטרנט יש לי שליטה מלאה על הרגלי הצפייה שלי ואני צריכה להתאמץ כדי להשיג את התוכן במקום ליפול מולו. יש משהו מאוד מטופש בעניין הזה של הזפזופ. או שאת רואה משהו, או שלא".

מה קורה בשיחות סלון, כשמדברים על תכניות טלוויזיה פופולריות?

גתית: "לרוב לא מדברים אצלנו בחבר'ה על מה שקורה במסך הקטן, וגם אם כן, זה נושא שממצים תוך חמש דקות ועוברים הלאה, אז ממש אין לי בעיה עם זה. בכלל, רוב החברים שלי ממש לא לחוצי טלוויזיה ויש לנו נושאים אחרים לדבר עליהם".

שלי: "אני פשוט מנסה לדבר על משהו אחר, מעבירה לנושא שיש לי מה להגיד עליו, ואם מישהו מתעקש, אני מיד אומרת שאין לי מושג ושזה לא מעניין אותי. בדרך כלל יש בדיחה שמתלווה לזה, לפעמים יש שאלות של איך אני עושה את

לשימוש גו בלבד! מכורות סרבניות טלוויזיה

 זה ואם זה לא חסר לי. בכלל, אם הטלוויזיה פתוחה ברקע אני מבקשת לכבות אותה, כי העיניים שלי נמשכות לשם וזה יוצר הסחה".

מורן: "אצלנו בחבר'ה זה לא רק נושא שיחה, יש אפילו התארגנות של צפייה משותפת. 'הישרדות' אני רואה עם כל הבנים ו'כוכב נולד' עם הבנות".

גתית, שנראית כמו כפילתה התל אביבית של קארי בראדשו, מודה במבוכה שהיא מעולם לא ראתה את הסדרה המדוברת "סקס והעיר הגדולה"(!): "זה דווקא מסקרן אותי, התכנית עשתה כזאת מהפכה תרבותית ותקשורתית. זה משהו שאני רוצה לראות", היא מודה. "דווקא לסרט הלכתי, אבל לא כל כך הבנתי מה קורה שם כי לא ראיתי אפילו פרק אחד בסדרה".

אם לא צופים ב"גוסיפ גירל" או בסדרות שגדושות באופנה ובמוזיקה, איך נשארים מעודכנים בכל הטרנדים ובמה שקורה?

גתית: "קודם כל, אני לא מאמינה בטרנדים. קלאסי זה הטרנד הכי שווה בעיר. חוץ מזה, אני כל הזמן באינטרנט, קוראת חדשות ותרבות ומכירה מלא אתרים, וזה מחליף את הצפייה בטלוויזיה. אני יודעת מה קורה, אני קוראת על טלוויזיה ואפילו סיימתי תואר ראשון בתקשורת ועבדתי בתור תחקירנית בטלוויזיה. אני פשוט לא לוקחת חלק פעיל בצפייה".

שלי: "יש הכול באינטרנט. בשביל לדעת מה קורה באופנה אני קוראת מדורי אופנה ובלוגים באינטרנט וצופה בתצוגות אופנה באתר Style.com. בכל מה שנוגע לתרבות הטלוויזיה, בטח הישראלית, אין לי מושג מה קורה. היום התרבות היא ריאליטי והכוכבים הם כוכבי ריאליטי, וזה באמת לא מעניין אותי. אני לא תימהונית ואני לא זאב בודד, יש עוד המון אנשים כמוני".

מי יותר חסרת תקנה? המכורות ראש בראש

תכנית ילדות אהובה

הגר: "המומינים".

מורן: "קטקטים".

התמכרות ראשונה

הגר: "חברים".

מורן: "בוורלי הילס", "מלרוז פלייס", "נוטס לנדינג", "מכושפות".

תכנית שאני לא מפסידה, לא משנה מה

הגר: CSI, "האוס", "המפענחת", "מופע שנות ה־70", "שקר לי", "מחשבות פליליות", "האנטומיה של גריי".

מורן: CSI, "מכושפות", "נמלטים" (מאוהבת קשות במייקל סקופילד).

הדבר הכי מפגר שעשיתי כדי לא להפסיד תכנית

הגר: עבדתי על כולם שאני לא מרגישה טוב, כדי שאוכל להישאר במיטה ולראות כל היום טלוויזיה.

מורן: ביקשתי מחבר שיש לו מועדון שיקרין את הגמר של "כוכב נולד".

שיא הצפייה

הגר: הרבה פעמים קרה שנשארתי בבית יום שלם וראיתי טלוויזיה בלי הפסקה.

מורן: אני שוברת את השיא של עצמי כל הזמן. אני יכולה לרבוץ מול הטלוויזיה כל היום וכל הלילה.

הטראש הכי גדול שראיתי

הגר: "נשות הטייסים".

מורן: "יום בחיי אורית פוקס".

אם לא הייתה לי טלוויזיה הייתי בוודאי

הגר: מכורה לקניות.

מורן: הולכת למכון כושר (ממש...).

במה הן לא היו צופות גם אם היו מצמידים להן אקדח לרקה? הסרבניות ראש בראש

גתית: 22. בשנתיים האחרונות אני צופה אולי פעם בשבוע, כשאני אצל חברים או משפחה.

שלי: 19, מהרגע שעזבתי את הבית של ההורים. יש לי טלוויזיה שמחוברת רק לדי־וי־די.

מה לא הייתי מוכנה לראות גם אם היו מצמידים לי אקדח לרקה

גתית: "האח הגדול".

שלי: "האח הגדול". לא מבינה איך מישהו בכלל יכול לצפות בדבר כזה, זה הזוי. איך אפשר לשאוב הנאה מחבורה של אנשים שיושבים בבית? מילא "הישרדות", את זה אני עוד יכולה להבין - יש משימות, אקשן. "האח הגדול"? נורא.

החסך הכי גדול שלי כשזה נוגע לטלוויזיה

גתית: "סקס והעיר הגדולה". אני מובכת להודות שלא ראיתי את הסדרה הזאת בחיים, במיוחד לאור העובדה שכולם אומרים שאני דומה לקארי בראדשו.

שלי: ממש אין לי.

רהיט שממוקם במקום שבו אמורה להיות טלוויזיה

גתית: לפטופ ואייפוד שמחובר לסטריאו.

שלי: יש לי טלוויזיה, אבל אי אפשר לראות אותה כי היא תקועה בתוך ערמות של בגדים.