לנון עדיין חי - דרכם

האי.פי החדש והיפה של אנתוני והג'ונסונז כולל חידוש ל-"Imagine" של ג'ון לנון. לפני שלוש שנים אנתוני האגרטי ונגניו הקליטו גרסה נוגעת ל-"Knocking On Heaven's Door" של בוב דילן, אבל, למרבה הצער, טיפולם ב"דמיין" חלש בהרבה.

בחודש הבא יציין העולם שבעים שנים להולדתו של לנון המנוח, בין היתר בהוצאות מחודשות לאלבומי הסולו שלו. זו הזדמנות להקדים בחגיגות לזכרו של האמן הכה אהוב, וגם להציג לחיוב שבעה חידושים מצטיינים לקלאסיקות שלו. וכמנה אחרונה מוגש ביצוע לא מוכר אבל מרטיט ומצמרר של לנון עצמו לאחת מפסגות יצירתו.

גדול בדורו. לנון (צילום: Gettyimages Imagebank)

לנון היה לא רק מגדולי הכותבים, אלא גם מהמבצעים הדגולים של ימיו. אחת ההוכחות להגשותיו הקוליות המפעימות, היא שיחסית לא הרבה אנשים חידשו משיריו. להבדיל, למשל, מאלפי חידושים לשירי בוב דילן או פול מקרטני ואחרים, בלנון קשה יותר לגעת. חידשו אותו במאות ולא באלפים, מה שמאדיר עוד יותר את הצלחות קומץ האמנים שהביעו את שיריו בדרכם הייחודית באופן מרשים כמו השביעיה הזאת.

ולא צריך להסתפק בבחירות שלי, שאינן כוללות, למשל, חידושים ללנון של אמנים כמו "רוקסי מיוזיק", ודיוויד בואי ו-U2 ופיונה אפל. אפשר לבדוק לעומק את הקטלוג הכמעט מלא הזה של חידושי לנון לשירים של אחרים והחידושים שאחרים עשו לשיריו.

ניל יאנג - "Imagine"

לג'ון לנון הזמר היו תום וזוך נדירים ביותר. כמו זמרי הסול הנשגבים, הוא ידע לתקשר את המילים והרגשות הפשוטים והמורכבים והעמוקים ביותר באותה מידה של ישירות.  

צפו בביצוע של יאנג ל"Imagine" בערב ההתרמה לנפגעי 11 בספטמבר

משהו באישיות וגם במנעד הקולי של ניל יאנג, הפך אותו לאחד הבודדים שטיפל בהמנון האוטופי הזה לא כטרמפיסט על הגאונות הפופית הלנונית, אלא במלוא הכוונות, הרצינות והתום שלו עצמו. גם נסיבות האירוע בו בוצע השיר, במופע התרומה הטלוויזיוני למען נפגעי התקפות הטרור של האחד עשר בספטמבר, מייצרות לגרסת יאנג הקשרים טעונים במיוחד.

רוברט ווייאט - "Love"

רוברט ווייאט אף הוא ממתי המעט של המגישים הגבריים בפופ בעלי התום, רכות הנגיעה הקולית, ויכולת החצנת השבירות, שמתקרבים אל לנון בכנותם הכובשת. גם לו, כמו לניל יאנג, יש קול מאד גבוה שמיד משדר משהו נקי מכוחנות ומגבריות לוחמנית. וכמו לנון, קולו כל כולו אנגלי. הפרשנות של ווייאט לשיר נותרת נאמנה למקור, ולמרות זאת, ההגשה שלו מאד מרגשת.

מריאן פיית'פול - "Working Class Hero"

בגלגולה הראשון כנערה בעלת קול צלול, פיית'פול הקליטה ב-1965 גרסה מקסימה ל-"Yesterday" של פול מקרטני, ידידה מחוגי אצולת הרוקנרול הצעירה בלונדון של שנות השישים. באלבום הקאמבק שלה מסוף שנות השבעים "Broken English", בחרה בשיר של לנון.

צפו בפיית'פול מבצעת את "Working Class Hero"

לנון כתב וביצע אותו במקור באלבומו הנשגב "תזמורת אונו הפלסטית", כשהיה בן שלושים וערך חשבון נפש כמי שתוך עשור הפך לאדם הצעיר הכי מפורסם ועשיר של דורו. פיית'פול ניגשה לשיר כאישה מבוגרת, שכבר חוותה הכל ואיבדה הכל. ההגשה של לנון ב-1970 מלאת מרירות כבושה, מאופקת יחסית, מקוננת. פיית'פול משחררת את הטינה, הבוז, הלעג לשיטה. היא חמושה במלוא חופש ההבעה והשחרור של מי שיודע שבמרוץ אל ה"הבית על הגבעה" הוא כבר הפסיד.

דיוויד פורטר - "Help"

הביטלס ולנון בפרט הושפעו מאד, כידוע, מהמוזיקה האמריקנית השחורה, ומהר מאד השפיעו עליה בחזרה. הרבה אמני ג'אז ובלוז וסול טיפלו בשירי הביטלס כלהקה וכבודדים, אבל לטעמי הצליחו יותר דווקא בשירים של מקרטני, למשל בביצוע פצצתי של ווילסון פיקט ל"היי ג'וד". ובכל זאת, אי אפשר בלי שום קול של סול, אז הנה פורטר, שנודע בעיקר כשותפו לכתיבה ולהפקה של אייזק הייז בחברת התקליטים הנהדרת "סטאקס". פורטר מכניס את הנשמה הדרומית העזה שלו אל תחינת ההצלה של לנון.

ג'ימי סקוט - "Jealous Guy"

סקוט האדיר, עליו הרחבתי במדור קודם, יכול לפעמים להיות נודניק. שלושה ג'נטלמנים בריטים ביקרו בשיר הזה - לנון, בריאן פרי ואיאן מקלך - ושלושתם הערו בו מהילה מדודה של פשטות ומלנכוליה. בא סקוט, ומחליט ללחוץ על פצעי חוסר הביטחון, הקנאה, הגעגוע ופחדי הנטישה עד לקצה. אצל סקוט זה כבר לא וידוי בשיר אהבה מלודי ויפה, שכתב אדם מוכשר ורגיש במיוחד. אצלו זו מלחמת עולם למניעת אובדן הקשר עם אהובתו.

האזינו לביצוע של סקוט ל-"Jealous Guy"

מרטין ל. גור - "Oh My Love"

כל נבחרת מחדשי לנון כאן מורכבת מיוצרים ומבצעים עילאיים. גור, היוצר המרכזי והמנהיג המוזיקלי של "דפש מוד", הוא מוזיקאי ענק אבל מבצע יחסית מוגבל. ובכל זאת, אני אוהב את האפלה הגורית הטיפוסית שבה הקיף את השיר. גור הוא מהבודדים שלקח שיר לנוני לסביבות צליל מאד רחוקות מהמקור. והאלקטרוניקה שלו מוסיפה ללנון הוד מהורהר.

רג'ינה ספקטור - "Real Love"

אי אפשר היה לראות את ספקטור בהופעותיה בבארבי, בתל אביב, לשמוע אותה בחידוש הכה מתוק הזה, ולא להתאהב בה. ספקטור המופלאה מעולם לא כתבה בעצמה מילים כה פשוטות וישירות, ויפה שבמפגשה איתן שירתה מתווכת את המסר של השיר בישירות כובשת לא פחות.

האזינו לספקטור מחדשת את "Real Love"

ג'ון לנון - "Woman"

מתוך קופסת האנתולוגיה של לנון, הנה שיר שאינו חידוש ליצירה קיימת, אלא דווקא הסקיצה שקדמה לעיבוד המוכר. מכונת תופים הכי פשוטה, גיטרה אקוסטית, והקול הזה.

האזינו לגרסה המיוחדת של ג'ון לנון ל-"Woman"

אני שייך למי שמתים על "Woman" גם בגרסת האולפן המוכרת, ואין לי בה ולו גרם אחד מיותר של מתיקות. אבל כאן, כה חשוף, וקרוב, וכה סמוך הן לאהובתו והן להירצחו, זה לנון המבצע בשיאו. עבור זוגות שמחפשים שיר כניסה לועזי לחופה, זו אחת האפשרויות הכי קסומות שאני מכיר.