מערכת הסכו"ם העתיקה בעולם התגלתה בישראל
סלילת כביש תמימה שנערכה בשנת 2000, חשפה אוצר ארכיאולוגי של ממש: מערה שהזמן קפא בה למשך מאות אלפי שנים. מי יכול היה לנחש שסמוך לראש העין, יגלו ארכיאולוגים ישראלים את מערכת הסכו"ם הקדומה ביותר בעולם?
ד"ר רן ברקאי, מה גילתם במערת קסם?
במשך תקופה של כ-200 אלף שנה חזרו וביקרו במערת קסם קבוצות של ציידים-לקטים שהשאירו במקום עדויות לאורח חייהם המיוחד – לא פחות מ-8 מטרים של שכבות ארכיאולוגיות שהצטברו במהלך השנים. מדובר באבות הקדמונים של האדם הניאנדרתלי והאדם המודרני, שאיננו יודעים עליהם עדיין די פרטים.
הם הביאו למערה כלים מאבן צור ועצמות בעלי חיים שצדו – בעיקר יחמורים שהיו נפוצים אז בארץ-ישראל. הם העבירו למערה את חלקי הגופות המועדפים של היחמורים ושם ביתרו אותם וצלו אותם על האש.
עד כה נמצאו במקום כלי-חיתוך סטנדרטיים: להבים, סכינים ומקרצפים לעיבוד העורות של בעלי החיים, אך אנחנו התמקדנו בדבר מעניין אחר: אלפי נתזי צור קטנטנים שהיו מפוזרים במוקדים ספציפיים במערה, בעיקר ליד שרידי מדורות ובסמוך לעצמות שרופות שעליהן סימני חיתוך.
לשם מה שימשו נתזי הצור?
נתזי הצור שמצאנו קטנים מאוד: אורכם הממוצע ס"מ אחד עד שלושה ס"מ. בדרך כלל במחקר הארכיאולוגי כלל לא נותנים עליהם את הדעת, אבל בגלל הכמות הגדולה שבה הם הופיעו במערה, חשדנו שיש כאן משהו מיוחד.
בדקנו עשרות אלפי פריטי צור וגילינו איך ייצרו אותם: בדרך כלל חושבים שהם פסולת ייצור של כלים אחרים, אבל אנחנו מצאנו שייצרו אותם באופן מיוחד מצור ממוחזר, כלומר, מכלי צור שהובאו למערה למטרה אחרת ויצאו משימוש.
נתזי צור קטנטנים שימשו לחיתוך בשר (צילום: AP)
שיערנו שיכול להיות קשר בין כלי הצור הקטנטנים לחיתוך שהתבצע במערה, וכדי לבדוק את ההשערה שיתפנו פעולה עם פרופסור כריסטינה למוריני מאוניברסיטת רומא שבאיטליה, שהיא מומחית בינלאומית לבדיקת סימני שימוש של כלי צור באמצעות מיקרוסקופים.
בהתחלה חששנו שהיא לא תמצא דבר, משום שנתזי צור קטנים כל-כך לא משתמרים יפה אחרי כל-כך הרבה שנים, אבל למזלנו מערת קסם נשתמרה היטב, הודות לעובדה שעד שנת 2000 הייתה אטומה לגמרי.
המערה התגלתה אז בעקבות ההרחבה של כביש חוצה שומרון, לאחר שפיצוץ מבוקר של ההר גילה את המערה במקרה ופתח אותה, אחרי שהייתה חתומה במשך עשרות אלפי שנים.
מה העלתה הבדיקה?
פרופ' למוריני מצאה על הכלים סימני שימוש, ולכן בשלב הבא ייצרנו העתקים של הנתזים הקטנים מאבן צור זהה. פרופ' למוריני עשתה בהם סידרה של ניסויים בהם היא חתכה איתם מגוון גדול של חומרים במגוון תנוחות. היא השוותה את סימני השימוש על הנתזים המקוריים עם אלו אל הנתזים שיצרנו, וכך גילתה שהכלים שימשו לחיתוך בשר.
היות שלא מצאנו על הכלים סימני חידוד ושיוף, הסקנו שנעשה בהם שימוש קצר וחד-פעמי, ככל הנראה לחיתוך רקמות רכות של בשר, ולא עצמות של ממש. אלו נתזים קטנים, ולכן אנחנו מציעים שהם היו חלק ממערכת סכו"ם רחבה יותר.
בני אדם חתכו בשר לפני לכן, אבל לא באמצעות סדרה של כלים. עוד קודם נעשה שימוש בכלים רב-שימושיים או בפריט אחד שבו ביצעו את כל החיתוכים, אך זוהי הפעם הראשונה שהאדם משתמש בסט שלם כל כלים ייעודיים.
