איפה הילדה?

הצהרת הכוונות נשמעה כבר בתחילת דרכו של אדיר אוחיון, בעונה החמישית של "כוכב נולד". בשירו המרשים "לצלול" שחשף שם, הוא שר: "במקום לעוף תתחיל לצלול". במילים אחרות, אפשר למצוא כאן רמז לוויתור שלו על הריחוף הנעים של ההצלחה ולנכונותו להעמיק, גם אל מקומות נידחים מקהל.

בסמיכות אירונית לסיום העונה השמינית של התוכנית הפופולרית, יוצא אלבום הבכורה של אוחיון, שמעדיף, כך נראה, להעלים את נוכחותו בה. אפילו ל"לצלול" המרגש אין זכר באלבומו. עכשיו הוא נקרא "אדיר והילדות" ומנהיג להקה שמגישה איתו רוק אנרגטי במינימליסטיות עשירה.

קבוצת תמיכה

בזכות רשת המגן הלהקתית הוא מרשה לעצמו לא לרסן את הגודש הרגשי שלו, כי הם כבר מאזנים אותו מצוין בחשמל מנכר. הם רק שלושה – אוחיון בגיטרות, עידו (דודו) הרשקוביץ בבס ונדב הושע בתופים ובקלידים, ושלושתם גם שרים (אגב, בדומה להרכב "נערות ריינס", למרות ההבטחה שבשם, אין שם אפילו בת אחת).

"אדיר והילדות". עטיפת האלבום

עם סולואים אינסטרומנטלים נדיבים (במיוחד ב"לב אל לב" בן תשע הדקות), כל שיר הוא מלאכת מחשבת של בנייה רבת שכבות של חומרים שונים, טקסטורות מגוונות וטמפרטורות קיצוניות.

 גס ועדין, קפוא ולוהט - מתלכדים לכדי פיצוץ ונפרדים על מנת להשפיע ביחד מכיוונים מנוגדים. ויש גם משחק מרתק בין מקצבים, למשל שירה איטית על רקע קצב תופים מהיר בשיר "כל מה שרציתי להיות" הקודר והמיסתורי.

הניגודים מתבטאים כבר בפתיחת האלבום - אחרי מהלומת רעש מוחצן מושלכות בצעקה מילים ניחרות, שמהן משתרגת שירה ענוגה המשרטטת שיר תמציתי: "איזה חושך. לך תמצא מילים. מלחמות קטנות מנצחות אותי. כל הבוקר הרגלים רעים. אני לא יכול, לא יכול בלי".

יוצר אדיר

אוחיון הוא תגלית מפעימה. כשמו כן הוא – מלא עוצמה, המתבטאת במיוחד בקולו שנשמע חסר מגבלות. דווקא במקומות היציבים הוא נוטש לעיתים את הטונים הבטוחים ועובר לפלצט. איתו הוא מטפס אל גבהים דלילי חמצן ומעפיל אל הערפל עם פגיעוּת ונואשוּת לצד זעם.  

"אדיר והילדות". לא תמצאו כאן בנות (צילום: אביעד בר-נס)

המילים שלו פשוטות, שפתו דיבורית (אך לעיתים מפתיעה במשפט מרגש כמו "אני אדמה לרגלייך") ויש לו יכולת הלחנה טובה, אם כי עדיין זקוקה להתפתחות. הטקסטים מבטאים מצבי חרדה ("רגע של פחד"), דיכאון ("ראש בין הידיים"), אובדניות ("לאן שלא אברח, המוות גם אותי בסוף יקח") והלקאה עצמית ("תן לעצמך קצת לסבול"). אבל בסופו של דבר, יצר החיים שלו גובר ("וכמה שרציתי לבכות, רציתי לחיות"), אחרת המוזיקה שלו לא היתה נשמעת כה תשוקתית.

ועדיין אוחיון תוהה. "למי אתה שר?" הוא שואל בשיר "חושך" המרהיב באפלוליותו. הוא הרי לא מבקש להיטים ושיריו אינם בהכרח קומוניקטיביים או קליטים, בוודאי שלא משמיעה ראשונה. זה לא גורע מיופיים, אבל זהו יופי מורכב שדורש התעמקות. אוחיון הוא הרי יוצר לא פחות משהוא זמר. האם ימצא את הקהל שלו?

• "אדיר והילדות", "High Fidelity"