שתף קטע נבחר

מועדון האקסיות

ישבנו עם ה"מחוברות", דנה ספקטור, ליאת בר־און, אליזרין ויסברג וחנה רטינוב לצפות ביורשים שלהן - "מחוברים". התוצאה: גועל לצד השתאות, חמלה לצד בוז ובטן מלאה על הבמאי דורון צברי. עד שהוא בא לבקר

בביתי נערך מפגש תמיכה של ניצולות טראומה משותפת. ארבע "מחוברות" - דנה ספקטור (39), ליאת בר־און (37), חנה רטינוב (18) ואליזרין "זרוב" ויסברג (23) - מירי חנוך לא הגיעה עקב מחלת אביה - מתאחדות לראשונה זה חודשים רבים כדי לחוות דעתן על ה"מחוברים", וברגע שהן פוגשות זו את זו האווירה נהיית דרוכה בצורה שקשה לפספס.

 

מהו אותו אלמנט מסעיר ומטריד שמאחד ביניהן גם היום, ושהן צריכות לפרוק מעצמן לפני שיתחילו לדבר על אחרים? האם זוהי החשיפה, שאחרי שנים שפלרטטו איתה גילו שהיא תובענית יותר משהיא נדיבה? האם הגילוי שאחרי שנתנו את הבטן לעם ישראל, החיים שלהן לא השתנו בצורה כל כך דרמטית? או שאולי הן פשוט נשים עם אקס מפחיד ומשותף - יוצר הסדרה, דורון צברי (השנה הזו הצטרפה אליו גם הבמאית ג'ולי שלז), שהעניק להן אהבה ותשומת לב ואז לקח אותה בחזרה, והפנה אותה אל חמישה גברים שמגיעים עכשיו לתיעוד היומיומי, האובססיבי, הנרקיסיסטי אך הלגמרי מעורר בנוף הטלוויזיוני שלנו?

 

אליזרין מחדדת את האפשרות האחרונה כשהיא מכריזה כי היא תעזוב לפני שצברי יצטרף אלינו כפי שהוא מאיים ב־SMSים לליאת. "אני לא רוצה להיות כאן איתו", היא אומרת ולא מרחיבה. "נעלבתי מדורון", מודה גם חנה. "זה לא שחסר לי לדבר איתו, אבל במשך כל הצילומים הוא אמר שאנחנו משפחה, ושתמיד נהיה יחד, ואז פתאום זה שלום, נגמר". דנה מסתייגת, "אני לא חוויתי כזה דבר. אולי אני מנותקת רגשית".


"מחוברים" - המשך ראוי או תחליף זול? (צילום: רפי דלויה)

 

ליאת מסתפקת באבחנה כללית: "אני חושבת שלכולנו קשה עם הקונספט שאת בתוכנית טלוויזיה ואז את חוזרת להיות מי שאת. היתה שם אינטימיות מסוג אחר עם צלם ובמאי ועורך, זה היה ממש כמו זוגיות ואי אפשר היה להתפנות לחיים אחרים אחרי זה, כי זה כל החיים שלך".

 

אליזרין: "לי מאוד קשה לראות שידורים חוזרים. אני אומרת לתומאסו להעביר מהר אם אנחנו נופלים על משהו בטעות".

חנה: "הכי מעצבן אותי שאנשים שמכירים אותי היום חושבים שהם צריכים לראות את זה כדי להכיר אותי".

דנה: "חבר שלך מרגיש ככה?"

חנה: "כן, אבל אמרתי לו שאדקור אותו בלב אם הוא יראה אפילו פרק אחד".

דנה: "איזו חמודה, יצאת גותית. נראה כמה הוא מפחד ממך".

 

החבר של חנה הוא אחת החדשות המשמחות במפגש הטעון הזה. כבר כמה חודשים שהיא מאוהבת, היא מספרת לנו ועושה נחת לדודות שהיננו. גם לליאת יש חדשות - מלבד הטור שקיבלה ב"לאשה" לפני שנה, היא גם החלה לכתוב כתבות מגזין. וכן, היא עדיין מחפשת אהבה. אצל דנה הכל די רגיל, עם מאיה החמודה, אלכס המוצלח והטור הכי טוב בשפה ה

עברית במוסף "7 ימים", וגם אליזרין היא עדיין אותה אושיית אינטרנט ידועה שהיתה לפני "מחוברות", חיה עם בן זוג ולובשת המון ורוד. רגע לפני שהן מתכוננות לשים על שולחן הניתוחים את היורשים שלהן, דנה מנסה להכניס חיוביות ככל יכולתה: "אפשר להגיד על 'מחוברות' כל דבר, אבל היו שם רגעים שהאמת זורחת בהם כמו יהלום ואת עפה, נוגעת לרגע בשמיים. רגעים שמילה פוגשת רגש פוגש יצירה ושוט, ונוצר קלאש שאת יודעת שאת יכולה לגאול מישהו".

 

אליזרין: "ויש רגעים שאת רואה את הזיוף מבעד לפנים של אחת מאיתנו. היו דברים מעולים שנשברו לי כשראיתי מה עשו מהם בעריכה. ואז כשהתלוננתי קיבלתי צעקות איומות: 'את לא תגידי לנו איך לעשות את העבודה שלנו'".

 

דנה: "בכל זאת, יש לדורון ועמי יכולת לקחת רגעים מהחיים שלנו ולעשות מהם שירה".

אליזרין: "רק לא תמיד זה השיר שאני הייתי רוצה לכתוב".

דנה: "טוב, נו, באנו לראות את הפרקים, אז מה אתם אומרות, אנחנו מסוגלות לזה?".

 

רן שריג

פרק ראשון, תמונה ראשונה. רן שריג מהלך ומספר כי הוא כותב את "רמזור" משום שהוא צריך לשלם מזונות. אחרי שנולדו לו בנותיו, הוא אומר בהפסקת סיגרייה באמצע יום קדחתני, הבין מה זה אומר "ללכת לאיבוד דרך מרפסת". הסצנה שתופסת את כולנו היא זו שבה הוא מציע לאשתו, עידית, למלא לה אמבטיה ואז לעשות סקס סוער, משא ומתן שלא כל כך צולח בסוף.

 

"איך הוא לא מבין שהיא בסך הכל צריכה מסז' בכתפיים?", נאנקת דנה, "הוא עשה קפיצה גדולה מדי".

אליזרין: "הוא צריך פות וזהו. אני לא מתרשמת ממישהו שאומר - 'תראו איזה מגניב, איך אני מגלגל ג'ויינט מהר'".

דנה: "אוי, אני דווקא נורא מזדהה איתו, אז זה מה שחשבת עליי, זרוב? לי נראה שרן מנסה לפרוץ את מחסום השגרה. זה כמו מחסום האור, הוא מכה כל הזמן. אני אוהבת אותו".

ליאת: "אני כל כך מלאת דעות קדומות לגבי גברים שקצת קשה לי לראות את זה. זה נראה לי הצגה".

דנה: "זה כל כך לא הצגה".

ליאת: "אולי אני טועה, אני רואה את דורון ברקע כל הזמן ואת מה שהוא אומר להם להגיד".

דנה: "אל תעשי עוול, לא אמרו להם להגיד שום דבר. לא אמרו לו להציע לאשתו אמבטיה".

ליאת: "לכולנו אמרו להגיד דברים מסוימים".

דנה: "אמרו לי לדבר על דברים מסוימים, לא מה להגיד".

ליאת: "את נותנת משקל רב מדי לשפה, דנה. אני מסתכלת בתמונה הגדולה ולא בתמונה הספציפית של האמבטיה המתוקה, מפתיע אותי לראות את חיי הנישואין האלה. כמישהי שהחלום הגדול שלה זה להתחתן, אז לחשוב שאחרי שנתיים

 בעלי ישב באוטו ויגיד, אנחנו בקושי מזדיינים וכל מה שיש לי זה את המרפסת. כוסאומו, זה מוציא לי את החשק. בא לי לעשות ילד עם הומו ולחסוך מעצמי את כל החרא הזה".

 

ממשיכים לתמונה שבה עידית שריג עוזבת את רן עם הבנות בבית ומשחררת עקיצה וליאת מסננת, "היא לא אוהבת אותו".

 

"רגע, תעצרי!", זועקת לפתע ליאת, "זה לא פייר מה שאמרתי. אני רוצה לקחת את זה בחזרה. כל כך קל לחרוץ ככה גורל אחרי כמה סצנות שראיתי, ואני בעצם לא יודעת עליהם כלום. אנחנו מנהלות עכשיו שיחה שדורון רצה שננהל, ממש. זו העריכה המגמתית שלו. הוא עשה את זה גם אצלנו".

 

דנה: "הבעיה שלי היא לא לבלבל בין זה לבין 'רמזור'. זו סדרה שבה מציגים נשים כפולניות לחוצות וגינה שלא נותנות לגברים שלהם, אלא אם כן הם קונים להן ורד ליום האהבה. עם כל האהבה שלי לסדרה המצוינת, הדרך שבה נשים מוצגות שם היא מחפירה. זה נראה לי חלק מהשואו של רן, כתסריטאי 'רמזור', הוא בא עם התבנית הזו מהבית, אבל מבחינתי החומה כבר נפלה, התאהבתי בו לגמרי, זה מדהים. הוא אמיתי. וגם אשתו היתה אמיתית ואני גאה בה".

 

לואיס אדרי

כשתלמיד הפנימייה בן ה־18 צועד לעבר הכיתה הריקה שלו כדי לגלות שהוא לא יודע איפה השיעור, וחנה אומרת שגם היא תמיד היתה מגיעה לכיתה בזמן הלא נכון, כולנו פוצחות באוווו מרגש. אנחנו באמת רוצות שחנה תאהב אותו ותראה בו את הבבואה הגברית שלה, אבל כשלואיס והחברים שלו מסניפים דבק, שואבים וודקה, מסתובבים ברחובות הנידחים בחיפוש אחר אקשן ואז מספרים למצלמה כמה החיים שלהם מסריחים, משהו לא לגמרי עובר.

 

ליאת: "בינתיים לואיס נראה לי מאוד חנה וונאבי".

דנה: "שפה ותוכן זה כזה תכשיט, אתה לא יכול להיפלט החוצה מההמונים אם אין לך את זה. ואני מצטערת, אבל השפה של לואיס לא מוציאה אותו משטנץ. אין לו עושר של ביטוי כמוה. הוא בסך הכל מייצג עוד סוגים של חחח ופחחח".

ליאת: "אני לא חושבת שזה העניין. גם אני אהבתי את חנה יותר, ובכל זאת יש כאן משהו שמעניין אותי. מעניין אותי להבין איך בני התשחורת האלה, כפי שאנחנו קוראים להם, מתנהגים ברגע שהם לוקחים את הוודקה. כשאני רואה אנשים כאלה אני ישר בסטרס, אני נאלמת כשאני רואה אנשים כאלה ברחוב. כאן רואה אותם במצב אמיתי וזה מעניין אותי לאללה. לא השפה היא מה שחשוב, יותר מעניין אותי איך החיים האלה נראים".

 

חנה: "זהו, שאת לא מבינה כמה זה פוזה. כל כך פוזה! נתנו מצלמה לגברים והחברים שלו עפו על עצמם עם דבק ואלכוהול ותכף בטח גם יהיו כאן זיונים וקללות. זה יותר מדי חרטא".

דנה: "אלה גברים קטנים שעושים פוזות?".

חנה: "כן, אצלי זה לא היה ככה. אף פעם לא היתה תחרות בין החברים שלי על המצלמה, לא היו פוזות".

 

דודו בוסי

זה לא מפתיע שדודו בוסי הוא הסדין האדום של המפגש הזה. קחו כל גבר שמודיע כי הוא לא בנוי לזוגיות, ותראו מה חמש נשים עושות ממנו, במיוחד כשהוא מתחפר בפוזה של סופר מיוסר עם ים של ערק. כשדנה למדה כי הבחורה שנאלצת להסתפק בפירורים שלו, קיבלה ממנו את שם הכינוי "אפרוחה", זה כבר ממש מעליב אותה.

 

"שתיקח את הרגליים שלה ותלך משם!", היא צועקת, "איך היא מסכימה לשם של יצור קטן וצהוב וחסר ישע?".

אליזרין: "זה כנראה מה שהיא".

ליאת: "אל תשפטי יותר מדי, דנה. את לא יודעת מה זה להיות רווקה זקנה".

דנה: "היא לא זקנה, היא היפסטרית בלונדינית, שתלך לכתוב שירה על הכפכפי אילת שלה ותשגשג בחבורת מעיין, רק שתצא משם. זה היפסטרים, זרוב, כן?".

אליזרין: "היפסטרים זקנים. עם יותר מדי פוזה, של 'אני מזיין ומסכן ויש לי זיבה'. לי אין חברים כאלה ואני לא רוצה כאלה".

חנה: "יש אפרוחות בכל הגילים. היא נראית לי באמת מסכנה. אבל לא הבנתי, הוא נחשב גבר מבוקש או משהו כזה?".

דנה: "הוא היה עם נטלי עטיה!"

חנה: "הוא? אני לא מבינה איך. ומה הוא עושה בדיוק?".

כותב ספרים.

דנה: "הוא חי בסרט שהוא אמן ונורא מיוחד. אמרתי כבר שאני אמן? שותה וחייב לשתות? תשאלי את מאיר שלו, הוא יגיד לך שלכתוב זה לשבת מ־6:00 בבוקר עד 14:00 בצהריים כל יום כמו פקיד עלוב, ולא לעשות מעצמך צייד נשים סטייל ואן גוך, אלא פשוט לשפוך את האלפיים מילה שלך. כשראית אותי כותבת ב'מחוברות' לא ישבתי עם אלכוהול ואמרתי כמה אני מיוחדת וכמה קשה לי ליצור".

 

את כועסת.

דנה: "כן. לא עליו, אלא על הסרט הזה של 'אני גבר יוצר ולפיכך אני לא יכול להיות גבר של אשה אחת ואני חייב לשתות כשזה בא לי עם הפוזה', שעה שכל בר דעת יודע שכדי לכתוב ספר טוב, אדון בוסי, אתה צריך פשוט לעבוד. גבריאל גרסייה מארקס היה שותה כל כך?".

ליאת: "אז מה עם לו ריד וג'ניס ג'ופלין? גם הם לא בסדר?".

דנה: "אבל תדמייני את צרויה שלו, 41, גרושה ואם לבת. שוט - חדר העבודה שלה. היו רואים אותה כותבת, וזהו. אם היא היתה שותה אלכוהול היו אומרים שהיא מסכנה ומשתרמטת ואיך היא מתנהגת לבת שלה".

ליאת: "כמו שאמרו על מירי והסמים".

דנה: "ועל דודו יגידו שהוא אחלה גבר. דורון מוציא אותו טוב, הוא חבר שלו ושומר עליו".

אליזרין: "אני לא בטוחה, נראה לי שהוא שומר שהוא חלילה לא יהיה פיכח".

 

  • מה חושבות המחוברות על שי גולדן? ועל ישי גרין? ודורון צברי? הראיון המלא מתפרסם בגליון החדש של "פנאי פלוס"

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים