ליידון. "תעריכו את הסיוט שעברנו" צילום: דודו אזולאי
ליידון בן ה-54 לא חדל להפגין את כל המניירות שעשו אותו מה שהוא: התנועות האפילפטיות, נעיצת המבט המאיימת והקול המצוין, שעולה לגבהים רוטטים ויורד ללחישות מאיימות בעונג רב"
אלא שקומץ בקהל, שסרב להבדיל בין ליידון של הפיסטולס לזה של PiL, ניסה ליצור סערת מושינג דווקא בקטעים השקטים, ככל הנראה כמחווה ללהקה שבה התחיל הפוגו"
ג'וני ליידון אולי כבר לא בשיאו ובקהל הורגש הגעגוע לזעם של ימי ה"סקס פיסטולס", אבל הופעתה של "פאבליק אימג' לימיטד" בתל אביב סיפקה סוף מתוק לקיץ עמוס ביטולים
כמי שמפורסם בפה הגדול שלו כמעט כמו במקומו המרכזי בדברי ימי הפּאנק, היה מסקרן לדמיין איך יפתח ג'וני ליידון את המופע שלו אמש (ג') בגני התערוכה בתל אביב. וכרגיל, הוא לא אכזב: "הארץ המובטחת, הנה הלהקה המובטחת", אמר, כשהוא פורש זרועותיו לצדדים, ישו-סטייל.
ליידון. זה לא ליידון מהפיסטולס (צילומים: דודו אזולאי)
משם ולאורך השעתיים הבאות, ליידון בן ה-54 לא חדל להפגין את כל המניירות שעשו אותו מה שהוא: התנועות האפילפטיות, נעיצת המבט המאיימת והקול המצוין, שעולה לגבהים רוטטים ויורד ללחישות מאיימות בעונג רב. בניגוד לג'יימס מרפי, מנהיג LCD סאונדסיסטם שהופיע לפניו והיטיב להעביר את סאונד האולפן שלו אל הבמה - הכריזמה של ליידון דיברה עוד לפני המוזיקה.
אדמונס. חלק מהרכב מעולה
ליידון ולהקתו, "פאבליק אימג' לימיטד" (או בקיצור PiL), פתחו את המופע בזבנג, עם הלהיט הגדול ביותר שלהם, "This Is Not A Love Song". השיר, שזכה גם בארץ להצלחה (כפי שהונצח באחד הקטעים המופתיים של "ואלס עם באשיר"),
זלג לקראת סופו לשיר אחר, "Poptones", מ-1980.
עם הרכב מעולה - סקוט פירת' בבס, לו אדמונדס בגיטרות וברוס סמית' בתופים - ליידון גלש למחוזות הפוסט-פאנק החולמניים של "Careering" ו"אלבטרוס", רחוק מאוד מהתפרצויות הפאנק הזועמות של להקתו המקורית, סקס פיסטולס.
סמית'. נגיעות של מקצב שבטי
אלא שקומץ בקהל, שסרב להבדיל בין ליידון של הפיסטולס לזה של PiL, ניסה ליצור סערת מושינג דווקא בקטעים השקטים, ככל הנראה כמחווה ללהקה שבה התחיל הפוגו. אבל האנשים סביבם מיהרו להרגיע את הרוקדים האנרגטים ולצלול חזרה לגיטרה החולמנית ולקריאות המדיטטיביות של ליידון.
ליידון. כמעט פופ
מוזיקלית, הקטעים המעניינים והטובים ביותר היו "Flowers Of Romance", בו אדמונדס ניגן על בנג'ו עם קשת של צ'לו ופירת' עבר לקונטרבס חשמלי, בעוד סמית' מעניק מקצב שבטי למכלול, ו-"Disappointed", הדבר הכי קרוב לשיר פופ טהור שליידון כתב.
"Disappointed" בהופעה
בין לבין היו הערות פשטניות, שנמסרו באותה נימה סרקסטית מתנשאת שהפכה לסימן ההיכר של ליידון, על השנאה לממשלות, על הסלידה מכל דת שהיא ועל בוש ובלייר. ההתייחסות הבלתי נמנעת לישראל הגיחה מדי פעם, עם אמירות כמו "יהודים, כמו פלסטינים, הם בני אדם" ו"כדאי שתעריכו את הסיוט שעברנו כדי להגיע הנה".
"אל תקבעו הופעה אם אתם פחדנים"
להדרן העניקה הלהקה ביצועים מבריקים לשיר "פאבליק אימג'" וללהיט "Rise",
שהסעירו חזרה את הקהל, שהלך והידלדל לנוכח השעון, שהראה כבר את השעה שלוש.
סוף טוב לקיץ קשה
השיר שבחר ליידון לחתום איתו את המופע בישראל היה אותו אחד שאיתו הוא סוגר את הופעותיו בסיבוב הזה, "Open Up". אלא שבניגוד לבירמינגהם או קנזס סיטי, כאן הוא ניצל את ההזדמנות כדי לעקוץ את הצמד לפטפילד, איתו הקליט את
השיר, אשר ביטל את הגעתו לישראל
בעקבות המצב המדיני. "אל תקבעו הופעה אם אתם פחדנים שלא יכולים להתמודד עם המציאות. כשם השיר, רצינו להיפתח, אבל לפטפילד סגרו את המכסה בטריקה".
אז אולי הזעם הקיומי והיריקות של ליידון מעט פחות חינניים כיום משהיו לפני 30 שנה, אבל בכל הקשור לצפייה באגדה מוזיקלית שכוחה עדיין במתניה ובלוע שלה, אולי הקיץ הזה לא היה נורא כל כך.
