בעוד כשלושה שבועות יוכלו דחפורים להתחיל לכרות חול בסמר - אזור שנחשב לדיונה המשמעותית האחרונה בכל אזור הערבה.
הסיבה: הוועדה המקומית אילת אילות אישרה את העבודות והעניקה היתרי בנייה, שייכנסו לתוקף בפרק הזמן הזה.
כל זה קורה, כשברקע טרם הכריע בית המשפט העליון בעתירה שהוגשה בנושא, על ידי עמותת "אדם טבע ודין". אך זוהי איננה הפעם הראשונה שהמדינה מקדמת את תוכניות הכרייה בסמר מבלי שבית המשפט פסק בסוגיה. לפני כשנתיים הוגשה העתירה נגד הכרייה לבית המשפט המחוזי, ולפני כשנה, לאחר שנדחתה, ערערו אנשי "אדם טבע ודין" לבית המשפט העליון.
בעתירה נטען כי אישור התוכנית יוביל לנזק בלתי הפיך באזור ונדרש שלא לאפשר את הכרייה - אך אז, במקביל לדיונים בבית המשפט העליון, אישר המפקח על המכרות את
תחילת העבודות. כעת, אישרה את הכרייה גם הוועדה המקומית. הדיון בעתירה נקבע רק לחודש נובמבר, ואתמול הגישה "אדם טבע ודין" בקשה לצו ביניים לעצירת העבודות.
בקרוב יהיו כאן דחפורים. חולות סמר בערבה (צילום: עזרא ארבלי)
עו"ד אסף רוזנבלום מהעמותה מתח ביקורת על התנהלות מוסדות התכנון ואמר כי "הוועדה הזדרזה לתת אישור לכרייה בלתי הכרחית שתחריב את המעט שנותר מחולות סמר, זאת למרות שהיתה מודעת לכך שהדיון בבית המשפט העליון יתקיים שבועות ספורים לאחר מכן".
רוזנבלום הוסיף כי "ראוי היה שהוועדה המקומית תימנע מקבלת החלטה שכזו ולא תמהר לאפשר קביעת עובדות בשטח, אשר יגרמו לנזק בלתי הפיך לאחד מערכי הטבע הנדירים והייחודיים בישראל".
המאבק סביב הכרייה בחולות סמר מתנהל כבר למעלה משנתיים, על ידי קבוצת תושבי קיבוץ סמר, אנשי שמירת טבע, אקולוגים ופעילי סביבה. כריית החול במקום אמורה לשרת את תעשיית הבניי של אילת, שסובלת ממצוקת עתודות החול בדרום, אך המתנגדים טוענים כי ישנן חלופות וכי האזור נחשב לייחודי ובעל חשיבות אקולוגית גבוהה.
בעתירתם ציינו אנשי העמותה כי "חולות סמר הם גוש החולות המשמעותי האחרון שנותר בערבה כולה, וכיום נותר מהם רק שליש משטחן המקורי, לאחר שרוב הדיונות נהרסו על ידי כרייה, שפכי תעשייה וחקלאות".
חולות סמר השתרעו בעבר על שטח של 7,000 דונם. אולם לאחר שמפעלים ושטחי חקלאות נגסו בשטח, נותר ממנו רק כשליש משטחו המקורי. על כשליש מהשטח שנותר - כ-900 דונם - חלה תכנית כרייה בשלבים.
שני תאי שטח שבהן בוצעה בעבר כרייה חלקית בעומק של מטר או שניים נסגרו לשימוש. כעת הוציא מנהל מקרקעי ישראל תכנית חדשה, זהה במהותה, שתאפשר את המשך הכרייה גם בשטח שנותר.
אחת החלופות, אותה קידמו ארגוני הסביבה, הייתה להעמיק את החפירה בתאי השטח המופרים ולא לפגוע בדיונה הרגישה. חלופה זו הייתה אמורה להיבחן על ידי גורמים מוסמכים שהיו צריכים להכריע האם יש היגיון כלכלי בהעמקת הכרייה בתא השטח הישן.
