חוזרים לשיגרה: עזרו לילד להשתלב בחברה

"בדיוק כמו שהורים מעורבים בלימודים, כך מצופה מהם להיות מעורבים בפיתוח הכישורים החברתיים של ילדיהם", אומר ד"ר ארז מילר, פסיכולוג חינוכי ומרצה בכיר במכללה האקדמית לחינוך אחוה. "כישורים חברתיים הם שילוב של אופי מולד ומקום במשפחה (למשל, ילדי זקונים או בנים יחידים), אבל גם של דוגמה אישית", הוא מזכיר.

הורים צריכים לתת את הדעת איזה סוג של מודל חברתי הם מציגים לילדיהם. האם הם מטפחים קשרים חברתיים, יוזמים, מארחים, מתארחים או שמא גם הם אנשים סגורים שממעטים לקיים יחסים חברתיים. בכל מקרה, כדאי לדעת, הוא מוסיף, "שיש מקום להשפיע וככל שהילדים צעירים יותר כך אפשר לכוון אותם ולפתח אצלם מיומנויות חברתיות שונות".

למיומנויות החברתיות, אומר ד"ר מילר, יש השפעה על המון היבטים התפתחותיים, כמו שפה, חשיבה ותחושת רווחה כללית. טיפוסים שונים של ילדים מזמינים סוגי התערבות ועזרה שונים מהוריהם בכל הנוגע לפיתוח המיומנויות החברתיות. זהו איזה טיפוס הילד שלכם וכיצד תוכלו לעזור לו.

ביישנים: תנו להם זמן

"לביישנות", מסביר ד"ר מילר. "יש תגובות פיסיולוגיות כמו סומק, הזעה ודפיקות לב וברוב המקרים רואים את זה על הילדים כבר בלידתם. זה לא מתעורר פתאום בגיל 12 או 13. בישנות איננה מניפולציה וכדי לעזור לילד הבישן יש לחשוף אותו בהדרגה לסביבה החברתית החדשה".

הורים לילדים בישנים נוטים פעמים רבות למנוע מהילד התמודדות או לוותר לו. הם נותנים לו להתבודד או להתחבא. אחרים חושפים אותו בבת אחת. "שתי התגובות אינן מתאימות", אומר ד"ר מילר. "במקום זה, עדיף להכיר לו ילד אחד בכל פעם ולערוך מפגשים לפרקי זמן קצרים בהתאם ליכולת שלו. עבור ילדים בישנים, להתרגל לסביבה חברתית חדשה זה כמו לטעום אוכל חדש.

"אפשר לעזור לילד להכיר בקושי שלו על ידי כך שנאמר לו 'אני מבין שאתה בישן וקשה לך', אבל לא מומלץ למהר ולתייג את הילד ורצוי להדגיש את הצדדים שבהם הוא מצליח יותר, למשל במפגש של אחד על אחד, לעזור לו לגלות את ההנאה ממשחק משותף עם ילד אחר, לתווך לו בהדרגה את הסיטואציה החדשה ולהציע לו לעשות בהתחלה היכרות ביחד".

חרדתיים: השתמשו בסימולציות 

ילדים שסף העוררות שלהם נמוך, ילדים שכל דבר מקפיץ ומפחיד אותם והם חרדתיים יותר, להם מציע ד"ר מילר סימולציות של סיטואציות חברתיות. "אפשר לעשות איתם שיחת טלפון ב'כאילו' לפני שהם מתקשרים להזמין חבר. בשיחה הזו הם יכולים להתאמן מה להגיד וכיצד להתמודד עם תרחישים שונים. הסימולציה עוזרת להתגבר על החרדה. אפשר להיעזר גם בטכניקות של הרפיה ונשימות. צריך לזכור" הוא מוסיף. "שפעמים רבות ילדים צעירים כאלה סובלים כשיש רעש חזק, לכן עם הכניסה לבית הספר אפשר לעזור להם למצוא פינה שקטה בחצר או לאפשר להם לשהות בכיתה השקטה יחסית, גם בהפסקה. להביא משחק קלפים או משחק חברתי אחר שאפשר לשחק בתוך החדר".

מתחממים לאט: הכנה מראש

גם לילדים ש'מתחממים לאט', נצמדים להורה ולוקח להם זמן להפשיר אפשר לעזור על ידי הטרמה והכנה מראש. ניתן להראות להם את הגן או את בית הספר ולהכיר להם ילד או שניים מראש. ד"ר מילר ממליץ ללמד את הילד להתבונן בסיטואציות חברתיות גם מרחוק, לראות מי משחק לבד ומחפש חבר, מי מתעניין בתחומים דומים. "פעולת ההתבוננות חשובה ונותנת לגיטימציה לצורך של הילד בזמן הסתגלות. יש לכבד את פרק הזמן שדרוש לו, ארוך ככל שיהיה. לא לזרז עם 'יאללה, יאלללה', אלא לאפשר לילד לנצל את הזמן הזה כדי להרגיש יותר בנוח".

רוצה ולא יודע איך: להתחיל נכון

ילד שרוצה ומתאמץ, אבל לא יודע 'איך': על פי ד"ר מילר גם הילדים האלה יכולים להרוויח מהתבוננות מקדימה. "כדאי להציע לילד ללמוד את השמות של הילדים, לראות מי הולך בדרך שלך מבית הספר ואליו, מי חבר של מי, מי אוהבת פטשופ ומי אוהבת כדוריד. כדאי לחפש ילדים שיש להם נושאים משותפים עם הילד. להתחיל מהקבוצות הקטנות יותר ולבדוק איך הילד בוחר להציג את עצמו", מציע ד"ר מילר. דווקא לילדים בעלי ביטחון עצמי נמוך יש נטייה להציג את עצמם דרך החסרונות: "אני לא הכי טוב בכדורגל". כמו כן, הוא ממליץ לעזור להם לחשוב איך הם יציגו את עצמם בסביבה החדשה. ההכנה, בכל מקרה, היא מאוד חשובה".

קשיים ספציפיים: בהתאם לקושי

ילדים שיש להם קושי מחוץ לנורמה, סובלים מקשיים התפתחותיים או מלקויות למידה וקשיי קשב וריכוז, זקוקים לעזרה מיוחדת בפיתוח מיומניות חברתיות, מסביר ד"ר מילר. "לעיתים קרובות הם מתקשים בפענוח סימנים ורמזים חברתיים, מתקשים להפריד בין עיקר לתפל ולפתור בעיות. גם המרכיב של אימפוליסביות לא מקל עליהם את ההתמודדות בחברת הילדים ולעיתים קרובות הם גם סובלים מדימוי עצמי נמוך".

במקרים כאלה, הוא אומר, חשוב לראות מה מקור הקושי ולהתייחס אליו. "אם הילד מתקשה להפנים חוקי משחק בגלל בעיה של זיכרון, אפשר לעזור לו ולשכלל את המיומנות הזו על ידי משחקים שונים המחייבים חזרה על משפטים ומעודדים זיכרון. למשל, 'לך תביא ספר ושים עליו עיפרון'. 'לך תביא ספר ושים עליו עפרון מצד שמאל ובשלב הבא תשים בצד כוס' וכו'. בשלב הבא הילד נותן להורה הוראות".

ד"ר מילר מציע לעודד מודעות עצמית בקרב הילדים לקשיים שלהם ולעזור להם לנתח מצבים, כדי להפיק לקחים וגם לספור עד עשר לפני שהם מגיבים כדי להפחית תגובות אימפולסיביות. חשוב לשכלל עם הילדים האלה מיומנות של הסבר ויכולת הבעה, הוא מסכם.