זהו הפרק הראשון בסדרת יסודות הצילום. זוהי סדרה של כתבות מדריך, אשר נועדה לשפוך את האור על כל הבסיס של עולם הצילום ולאפשר לכם להכיר לעומק את יכולות המצלמה, האור ואת יסודות החשיפה הנכונה. בכל פרק נכיר נדבך נוסף ובסופו של דבר נקבל את התמונה המלאה.
בפרק הראשון בסדרה נכיר את הצמצם, על כל אפשרויותיו ומשמעויותיו.
הצמצם נועד לאפשר לנו שליטה בכמות האור אשר נכנסת מבעד לעדשה. לפעמים נרצה להכניס הרבה אור ולפעמים מעט, תלוי בסצינה ובצרכים שלנו. אפשר לחשוב על הצמצם ממש כמו האישון בעין שלנו: צמצם פתוח הוא כמו אישון מורחב שמכניס הרבה אור, וצמצם סגור ייראה כאישון מכווץ אשר מכניס מעט אור.
הצמצם (Aperture) הוא מערכת של עלעלים, מעין "דפים" המונחים אחד על השני, בצורה מעגלית, שבמרכז המעגל יש חור. זהו הצמצם.
ככל שיהיו יותר עלעלים בצמצם, ויצרו צורה יותר עגולה, גם צורת הצמצם תהיה מעוגלת יותר. התוצאה היא שהאזור הלא ממוקד (המטושטש) בתמונה, שנקרא גם Bokeh, יהיה חלק ונעים יותר לעין. לפני הצילום הצמצם יהיה פתוח לחלוטין, זאת על מנת שנוכל לראות משהו דרך העדשה וכדי שלמצלמה יהיה קל להתמקד על הנושא.
במצלמות רפלקס מקצועיות ניתן לסגור אותו ע"י לחיצה על כפתור קטן שנמצא ליד העדשה, על מנת לראות את עומק השדה ואז נראה החשכה של התמונה בעינית. במהלך הצילום, מנוף קטן שנמצא מאחורי הההברגה של העדשה, מרים ידית קטנה שמחוברת לעדשה וסוגר את הצמצם בהתאם להגדרות שלכם במצלמה.
מפתח הצמצם (Aperture Opening) נועד לקבוע את כמות האור שנכנסת מבעד לעדשה והוא מבטא את היחס בין אורך המוקד לקוטר הצמצם.
מפתח הצמצם מחושב על ידי הנוסחה אורך המוקד חלקי קוטר הצמצם. לדוגמה, אם יש לי אורך מוקד של 200 מ"מ והצמצם שלי בקוטר 50 מ"מ, אזי מפתח הצמצם שלי
יהיה F/4.
אם נגדיל את קוטר הצמצם ל-100 מ"מ (נכנס יותר אור, כמובן), אז מפתח הצמצם שלי יהיה F/2. אנחנו כבר מבינים ש-F/2 מכניס לי יותר אור מ-F/4, כלומר היחס הוא יחס הפוך – ככל שמספר ה-F קטן יותר, הצמצם שלי פתוח יותר וייכנס יותר אור.
בהמשך לאותה הדוגמה – הגדלנו את אורך המוקד ל-400 מ"מ וקוטר הצמצם נשאר 50 מ"מ, מה קרה למפתח הצמצם? הוא הפך ל-F/8, כלומר עם ערך גבוה יותר - כך שנכנס בפועל פחות אור למצלמה.
במהלך הצילום אנחנו עובדים עם מספר תחנות קבועות, שבעגת הצלמים נקראות גם "סטופים". התחנות הללו הן: F/1, F/1.4, F/2, F/2.8, F/4, F/5.6, F/8, F/11, F/16, F/22, F/32, F/45, F/64.
משמעות הסטופים היא שכל תחנה, מהתחנות שרשומות מעלה, מכניסה לנו כפול או חצי מכמות האור של קודמתה. מה עושים עם זה? שאלה מצויינת! בהמשך הסדרה אנחנו נבין בדיוק מה המשמעות.
מדוע הקפיצות דווקא במספרים אלו? כל סטופ מהווה קפיצה של x1.4 (תבדקו ותיראו), שזה שווה לשורש הריבועי של שתיים. ומדוע? אם נקטין את קוטר המעגל בכך – נקטין את שטח המעגל פי 2.
אגב, עדשות בעלות צמצמים פתוחים נקראות גם "עדשות מהירות" מכיוון שהן מכניסות המון אור ומאפשרות גם להגיע למהירויות תריס גבוהות יותר. מה זה תריס? בפרק הבא.
הצמצמים הכי קיצוניים של העדשה, משמע הכי פתוח והכי סגור, פוגעים באיכות התמונה.
הסיבה לכך, היא באופן השבירה של האור במעבר דרך העצמית (עדשה). צמצם פתוח לרווחה בדרך כלל יוביל להטלת צל על הפינות (Vignetting) בהם קצוות התמונה
| עוד ממדריכי הצילום שלנו |
|
| 10 טיפים לצילום ילדים / גדי אהד, קומפוזיציה |
|
כיף להתבונן בתמונות מקסימות של ילדיכם כשהיו קטנים - אך לצלם אותן יכולה להיות משימה לא פשוטה. גדי אהד מציג עשרה טיפים פשוטים שיעזרו לכם לצלם את ילדכם בתמונות מרהיבות - מדריך חובה לכל הורה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
חשוכים יותר ממרכזה ועיוותי גוון (Chromatic Aberrations) אשר יוצרים הילות בעיקר מסביב לאובייקטים ניגודיים או בוהקים, חדות נמוכה יותר ועוד שלל צרות.
הצמצם הסגור ביותר של העדשה יגלה בעיות ומחלות אף יותר קשות מהצמצם הפתוח ביותר, לכן מומלץ להימנע מהקצה העליון של הצמצמים עוד יותר.
צמצם אופטימלי הוא ערך מפתח הצמצם בו העדשה היא החדה ביותר. כלל האצבע אומר שהצמצם האופטימלי הוא פי שניים ממפתח הצמצם הכי פתוח, או במילים אחרות – סגירת שני סטופים מהפתוח ביותר.
לדוגמה, בעדשה עם מפתח מירבי F/2.8 הצמצם האופטימלי יהיה F/5.6. שימו לב שזהו כלל אצבע ותמיד ישנם יוצאים מן הכלל, והדרך הכי טובה ומומלצת לגלות את איכויות העדשה שלכם היא לקרוא ביקורות באינטרנט, כדוגמת האתר photozone.de (האתר
באנגלית).
בצמצם האופטימלי תגלו פרטים וחדות מדהימה ולכן כשחשוב לכם להוציא את המקסימום מהעדשה - כדאי יהיה לסגור מעט.
שאלה מצויינת, אך כמובן שזה מאוד תלוי בעדשה שיש לכם. על העדשה יהיה רשום לכם ערך הצמצם המירבי, בדרך כלל זה יהיה רשום בצורה כזו 1:2.8 או 1:3.5-5.6 כשה-"1:X" שווה ל- “F/x” וזו דרך שונה לבטא את מפתח הצמצם.
אם רשומים לכם שני מספרים על מפתח הצמצם של העדשה, כמו ברוב העדשות שקיימות בשוק, הכוונה היא לצמצם מירבי שונה בכל אורך מוקד.
באורך מוקד הקטן ביותר (עדשה קרובה למצלמה) הצמצם המירבי יהיה פתוח יותר, ובאורך מוקד המקסימלי (כשהעדשה הכי רחוקה מהמצלמה) הצמצם יהיה סגור יותר. זאת לאור הנוסחה שהכרנו בתחילת המאמר – אם אנחנו מגדילים את אורך המוקד מבלי להגדיל את קוטר הצמצם, מפתח הצמצם שלנו יהיה סגור יותר.
לדוגמא: עדשה 18-55mm F/3.5-5.6 תאפשר לנו צמצם F/3.5 באורך מוקד של 18 מ"מ, וצמצם מירבי של F/5.6 באורך מוקד של 55 מ"מ.
מדוע רשום רק הצמצם המירבי ולא המינימלי? כי בדרך כלל זה לא מעניין אנשים, והדגש העיקרי הוא על הצמצמים הפתוחים, שמכניסים הרבה אור לתמונה. בעדשות זום איכותיות נהנה מצמצם מירבי קבוע לכל אורך הזום בזכות מבנה אופטי מיוחד.
דוגמה לעדשה כזו היא ה-70-200mm F/2.8 שבה בכל אורך מוקד נוכל להנות מצמצם מירבי של F/2.8. עדשות מסוג זה הן בדרך כלל יקרות יותר.
באיזה צמצם כדאי להשתמש? אין תשובה ברורה על השאלה הזו, וכמובן שזה מאוד תלוי בתמונה שרוצים להשיג ובתנאי התאורה. להלן כמה דוגמאות לשימושים נפוצים.
• צמצם פתוח – בדרך כלל כשנרצה לצלם פורטרטים עם עומק שדה רדוד או עצמים אחרים בהם חשוב לנו לבודד את הנושא מהרקע. כמו כן, בצילומי ספורט בהם חשוב לנו להשיג מהירויות תריס גבוהות על מנת להקפיא את התנועה - הצמצם הפתוח יאפשר לנו להשיג את מהירויות התריס הגבוהות הללו. בתנאים של תאורה חלשה צמצם פתוח יכול להציל אותנו מהצורך להשתמש בפלאש או להעלות את רמת החשיפה (ISO).
• צמצם אופטימלי – סגירת הצמצם בשני סטופים תאפשר לנו להוציא את מקסימום החדות מהעדשה. בזה, נשתמש לצילומי נוף בהם חשוב לנו מאוד להוציא את כל הפרטים האפשריים, בצילומי פורטרטים בהם אנו נרצה לקבל את נקבוביות העור ואת הפרטים בעיניים של המצולם, ובכל סוג של סצינה שם החדות היא חשובה ביותר.
• צמצם סגור – כפי שציינתי, הצמצמים הסגורים מובילים לשבירות אור לא טובות ולירידה באיכות. אבל אנחנו יכולים עדיין להשתמש בצמצמים הסגורים במצבים בהם חשוב לנו להשיג עומק שדה עמוק ובעיקר בצילומי מאקרו, או כאשר אנחנו מעוניינים לקבל מהירויות תריס איטיות וליהנות ממריחה - צילום ממושך של תנועה של אובייקט, כך שהוא נראה מרוח (למשל, צילום של מים זורמים בחשיפה ארוכה). כמובן שאין סיבה להגיע לצמצמים סגורים אם אין צורך מיוחד.
הצמצם הוא אחד הכלים הכי חשובים ביותר במצלמה. הוא מאפשר לנו לשלוט בכמות האור שנכנסת מבעד לעדשה, ומשפיע רבות על התמונה הסופית - החל מחדות העצמים, הצורה שבה יופיעו בתמונה ועד פיזור ומידת האור שתיכנס אליה. עכשיו, אחרי שאתם שולטים ברזי הצמצם, המטרה היא להתחיל לשלוט במיומנויות הצמצם ולשפר את התוצאות של הצילום.
בהמשך הסדרה נכיר עוד ועוד כלים לשלוט בטכניקה של הצילום. המשיכו לעקוב. מאמר זה במקורו הינו חלק מקורס יסודות הצילום בגליץ
בית הספר לצילום.
ביקרתם אותנו בפייסבוק
כבר? בואו לעשות לייק לערוץ המחשבים
