זוג גברים ישראלים חסך במשך כמעט ארבע שנים לאם פונדקאית, אבל למקרה כזה הם לא ציפו. אלרון ישראלי ודן גולדנברג, שהכירו לפני שבע שנים, עברו לתאילנד ב-2006 כדי לנהל סוכנות נסיעות. הכסף שחסכו, 150 אלף שקלים, הספיק להם לתשלום לפונדקאית, אבל תאומיהם נולדו כבר בחודש השישי להריון וכעת הם נאלצים לשלם סכומי עתק לבית חולים פרטי בבנגקוק - מכיוון שהעברת הפגים לבית חולים אחר תסכן את חייהם.
השניים, באמצעות משפחותיהם וחבריהם, פנו בבקשות לתרומות, אך לעתים הם נתקלים בהתנגדות. "יש אנשים שאומרים לנו שאם הוא הומו אז זה מגיע לו", אומרת האחות מיטל בשיחה עם ynet. ישראלי מספר כי יום אשפוז עולה כ-7,000 שקל ושלא ניתן להעביר את הבנים התאומים לבית חולים אחר. "הם במצב יציב כרגע ומקבלים טיפול נהדר".
בפגיית בית החולים בבנגקוק. טיפול נהדר - ויקר
לדבריו, הם הגיעו לתאילנד מכיוון שבארץ התהליך שרצו לעבור אינו אפשרי לזוגות חד מיניים. הניסיון ראשון שלהם להביא לעולם ילד כשל: "ההריון לא נקלט, ואז החלפנו פונדקאית וזה הצליח". בבית החולים כבר רצו לבצע הפלה, מכיוון שהאם כרעה ללדת בשבוע ה-25, אך הזוג הישראלי סירב: "דרשנו ניתוח קיסרי וכרגע התאומים בטיפול נמרץ".
| אווירת ניצחון |
|
| ברית לתאומים מהודו: "היה שווה לעבור את זה" / יהלי מורן זליקוביץ' |
|
לפני כחודש חגגו בני הזוג דן גולדברג וארנון אנג'ל את שובם ארצה לאחר מאבק מפרך של מאבק בכבלי הבירוקרטיה, כשהתמונות מאותה התקופה כמעט נראות רחוקות. הסבתא הטרייה: "המסר הוא שאין דבר העומד בפני הרצון" |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
למרות הקשיים הכספיים, אלרון ודן לא נשברים: "הזוגיות שלנו חזקה ושנינו מנסים לחלק בינינו את הנטל שבין להיות כל היום בבית החולים עם התאומים, לבין העבודה בסוכנות הנסיעות. דן מגיע כל יום ב-9 בבוקר לבית החולים ונשאר עד 11 בלילה. אני מנהל את העסק ולאחר סגירת המשרד מצטרף אליו לבית החולים. תמיד היינו זוג חזק".
"לזוג חד מיני הרבה יותר קשה להביא ילדים לעולם, זה תהליך שהוא קשה להבנה על ידי זוג רגיל", מספר ישראלי. "עשינו שינויים דרסטיים כדי שנוכל לעשות את זה. שנינו עבדנו בארץ בסלקום, בעבודות ממש טובות, אבל היינו מחויבים לעבור לתאילנד לביצוע התהליך הארוך. כאשר הפונדקאית הראשונה הפילה את התינוק שנינו נשברנו, אבל אספנו את עצמנו. הלידה המוקדמת אירעה כשהייתי בארץ, ודן היה צריך להתמודד עם הכל לבד".
מיטל, אחותו של ישראלי, סיפרה על חוסר אונים גדול. "אנחנו עוברים מדלת דלת, והמרחק מתסכל. אנחנו מנסים לגייס תרומות גם באינטרנט, כי כל שקל חשוב. אנחנו לוקחם הלוואות וממש לא ישנים בלילות, כמו שכל משפחה נורמלית הייתה נוהגת". היא ביקשה מראש עיריית כרמיאל לקיים אירוע התרמה וסיפרה כי התגובות מעורבות: "יש שמגיבים יפה, ויש שאומרים לנו שאם הוא הומו אז זה מגיע לו. הם לא מבינים שמדובר בחסרי ישע - בתינוקות".
"אנחנו מדברים כמה פעמים ביום, מחזקים אותם ומבקשים שהכסף לא יהיה להם על הראש, רק שיהיו חזקים", אומרת מיטל ומציינת שבכל זאת, "יש שתורמים שקלים בודדים ויש שתורמים אלפים. אני מאמינה שכל תינוק הוא מלאך עם ברכה משלו, ושנצליח לראות אותם פה כמה שיותר מהר. נתמוך, ונכין להם את הארוחה החמה. הלב עם הפגים ועם ההורים. להיות שם לבד זה לא קל".
