לעיתים קרובות אוהבת המעצב(נ)ת לפנק את עצמה באיזו שמלה מהודרת וסיבוב בחוצות כדי להשוויץ, וגם כדי לבחון מי עוד התלבשה יפה כמוה. פסטיבל הסרטים של ונציה שנערך השבוע הוא הזדמנות מצוינת עבורה להוציא את שמלות הנשף שלה ולשוט ברחובותיה של העיר בבחינת שוטרת אופנה אופנתית.
אבל אחרי מספר ימים וכמה חלומות רעים, הגיעה המעצב(נ)ת למסקנה שאסון גדול עומד לבוא לקראתנו, בעיקר אם בשלב מסוים הוא יקבל את הכותרת "האופנה שכולם לובשים" - ולכן החליטה לפתוח בחזית נגד האופנה הסינית. השחקניות אולי לא מוכרות לכן, אבל הן שמות מאוד מוכרים בארצן. ולצערה של המעצב(נ)ת, לאופנות מכל העולם, בעיקר אלו הלא-מוצלחות, יש נטייה להתיישב בדיוק באקלים הים-תיכוני-ישראלי. אז כדי שלא תמצאו את עצמכם כלואים בלבוש על פי האופנה הסינית, הנה אזהרה מראש.
לי בינגבינג היתה צריכה לשמוע את פעמון האזהרה עוד בטרם יצאה מביתה. השמלה שלה מזכירה למעצב(נ)ת את ימיה בגן, כשמרחה דבק נוזלי על נייר, פיזרה נצנצים ונשפה להעיף את המיותרים. הציורים האבסטרקטיים עדיין תלויים אי-שם. אם נניח לרגע לאמנות פיזור הנוצצים, הצבע הבהיר של השמלה לא מתאים לצבע עורה של בינגבינג. אם היא ניסתה להשתלב בסביבה ובשטיח - הצליח לה. נראה כאילו היא לובשת בגד גוף צמוד ואפילו התוספת שהמעצב(נ)ת כל כך לא סובלת בתחתית השמלה, נעלמת בשטיח האדום. גזרת הסטרפלס חביבה, אבל זה לא משכיח את התמונה הכוללת.
זיכרונות מהגן. בינגבינג
כמה מאושרת היתה המעצב(נ)ת לו קרינה לאו היתה בודקת את השמלה בטרם יצאה מהתופרת. משום מה נשכח שם איזה חלק שעוד רגע מגיע עד למעלה וחושף קצת יותר מרגל וירך, והמראה של השמלה מזכיר בעיקר טריינינג משיעורי הספורט. הגזרה לא מתאימה לגוף, התסרוקת מהודקת מדי, החזה לא מוחזק, הנעליים נראות כאילו הן מפלסטיק זול והמעצב(נ)ת לא היתה טורחת אפילו ללבוש את השמלה כשהיא יוצאת לשוק. לאו נראית יותר כמו מתעמלת באולימפיאדה מאשר שחקנית שפוסעת על השטיח האדום.
סליחה, באת לעשות ספורט או לצעוד על השטיח? לאו
גם אלין וונג היתה בטוחה, כנראה, שהיא בדרך לשיעור התעמלות קרקע ומכשירים. בשמלה ורודה בזוקה בגזרת בלון קצרצרה, היא חושפת גם נעליים מבהילות. את השמלה המעצב(נ)ת היתה מוכנה ללבוש כפיג'מה ותו לא. אמנם מדובר בשמלה פשוטה, סגנון שחביב על המעצב(נ)ת, אבל גם אם כתוב לך בהזמנה שזה פסטיבל, זה לא אומר שאת יכולה להתלבש כמו לקרקס.
זה פסטיבל פה, לא קרקס! וונג
מישל יו, המפורסמת הכי מפורסמת בטור הנוכחי, כבר כיכבה כאן בעבר ואף השכילה לבחור בשמלה מתאימה. גם הפעם היא בוחרת בצבע שעושה עמה חסד, אבל גזרת השמלה די מזעזעת ונראית כמו שקיות ירוקות מתכלות שנקשרו יחד סביב יו. אולי זה הצבע, אולי אלו הנעליים שהמעצב(נ)ת טרם החליטה אם הן עושות לה בחילה או נעים בגב, אבל יו בינתיים נראית לא רע. שוב, אם מתעלמים מאופנת השקיות.
זו שקית או שמלה? יו
השורות והתמונות הבאות מוקדשות לשחקנית אחת שקוראים לה פייס וו, שהמעצב(נ)ת פגשה לא פחות משלוש פעמים ובכל פעם חשה ברע. וו אחראית
לעובדה שהמעצב(נ)ת נאלצה לפרוש מוקדם לחדרה במלון ולשהות שם יומיים שלמים במיטה. כן, עד כדי כך נורא.
הראשונה ברשימה השחורה היא השמלה הוורודה. הצבע מתוק ומתאים לעדינות, אבל מכאן ואילך אין שום עדינות במה שהמעצב(נ)ת עומדת לומר. נתחיל מלמעלה: בד השיפון על הכתף השמאלית נראה כמו שארית בד משמלה אחרת שפשוט נקשרה שם ללא שום קשר. בד השמלה מזכיר למעצב(נ)ת את שמיכת הפוך האהובה עליה, זו שמתכרבלים תחתיה ביום קר או כשהמזגן דולק על טמפרטורה נמוכה ביותר. לא ברור אם הכתמים במרכז השמלה הם בכוונה או בטעות, ותחתית השמלה המבצבצת נראית כמו אריזת מתנה לא מושכת. המראה הכללי מזכיר למעצב(נ)ת שהיא צריכה ללכת לזרוק את הזבל.
מתנות כאלה לא בא לנו בחגים
השמלה השניה מזכירה למעצב(נ)ת משחק ילדות ישן שכלל הרכבת קוביות בכל מיני צבעים. הצבע, כמו מקודם, חביב ומתאים, לא הקאפ-אוף-טי של המעצב(נ)ת - אבל זה הרע במיעוטו לאור התצוגה הכללית של השמלה, שגם בה יש שימוש
בבד תחתית מקומט. גם אם את מאוד רוצה להיות מיוחדת, את צריכה לזכור שלמיוחד יש צד חיובי וצד שלילי. בינתיים את הולכת חזק על השלילי.
איך מרכיבים את זה? סטרייק 2
והתצוגה האחרונה, זו שהפילה את המעצב(נ)ת לקרשים, היא שמלת הג'ונג'ל שכוללת דשא מלאכותי, פרחים מפלסטיק, ארנק קלאץ' כתום, כמה ציפורים מעולפות וטווס אחד שדורש את הזנב שלו בחזרה. מה בדיוק עבר לך בראש כשבחרת את השמלה לא נדע לעולם, וגם לא בטוח שנרצה. המעצב(נ)ת לא מרגישה צורך להוסיף דבר, פשוט מתבוננת בשתיקה, בצד, בחושך, בוכיה. המלצה יחידה: אם כבר לבשת את השמלה הזו, אל תעמדי ליד גדר פרחונית. עוד יחשבו שאת חלק ממנה.
פעם שלישית איכסה. פייס וו
(צילומים: AFP ורויטרס)
