הוויכוח השנתי הזה של "שעון הקיץ בעד ונגד" הוא
כל-כך מאוס, שאני כמעט מועל בתפקידי כשאני לא ממש משתתף במשחק התפקידים שהועידו לי. לפני איזה מאתיים שנה חרדי אחד זעק שהמשך שעון הקיץ בחודש אלול ותשרי יחריב לו את הסליחות או את השבת או יוסיף לו שעה ביום כיפור (שעה שלמה! ביום כיפור! לצום! איך אפשר?) ומאז, כולנו, חילונים וחרדים, דתיים ומסורתיים מבוססים בשעשועון-השעון הזה שנשמע כמו שיעור חברה מהסבנטיז. נדמה לי שגם אני בשנת 1865 או שמא היה זה בתשי"ג התפתיתי להאמין בשטויות האלו, ובטח הטחתי את הטיעון המופרך הזה בשם הדתיים לדורותיהם. כי אנחנו הרי בתבנית קבועה: הדוס צריך לטעון טיעונים של דוסים והחילוני חייב לכעוס על הכפייה הדתית.
הריני מודיע קבל עם ועולם כי למרות שאני דוס, אני בעד הארכת שעון הקיץ עד נובמבר ועד בכלל, ואם תבקשו את דצמבר לא אגיד לא. ולמרות שאני צם ביום כיפור בשיטת הכל כלול (לא אוכל, לא שתייה) אני בעד שעון הקיץ. מי שקשה לו להיות ער עוד שעה של צום, יכול להתחיל את התפילה בשמונה בבוקר במקום בשבע. גם הטיעונים על חילול שבת לחילונים ובעיות בשעת הסליחות לספרדים נשמעים יותר כחלק מריטואל הוויכוח מאשר כטיעון אמת.
עכשיו, אחרי שגיליתי את עמדתי האמיתית בעד המשך שעון הקיץ, אני רוצה בכל זאת
| העצומה |
|
| "זו התעללות בחילונים" / רונן מדזיני ורוני סופר |
|
עשרות אלפי ישראלים הצטרפו תוך ימים ספורים לעצומה נגד שעון החורף, אך שר הפנים לשעבר אברהם פורז משוכנע כי "כל עוד לציבור החילוני אין מפלגה שמייצגת אותו, לא יהיו לו הישגים" |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
להעיר משהו ברנז'אי. התקשרה אלי תחקירנית-טלוויזיה אחת ושנייה ושלישית וביקשה לשמוע את דעתי "כחבר כנסת דתי". אם לדייק: היה לה כבר את ניצן הורוביץ או חילוני אחר במקצועו עם הדעה שלו נגד הדתיים החשוכים, וכעת הם תרים אחר דוס ידוע שינבח בתוכניתם את הדעה ההפוכה.
תאמינו לי שאני מכיר היטב את הסט של הטיעונים בעד חזרה עכשיו לשעון החורף: "סליחות! יום כיפור! רגשות הציבור הדתי!". ואני גם יכול להוסיף (וזה דווקא טיעון טוב) שאי אפשר לשנות את ההסכמות בכל פעם שלחילונים מתחשק. אבל איכשהו הסגרתי לתחקירנית את עמדתי האמיתית שאני דווקא בעד שעון הקיץ. הו, הייתם צריכים לשמוע את נימת האכזבה בקולה, כשצילצלת רעד קולך: שלחו אותה להביא דוס חי ומפרפר כדי להתווכח עם החילוני הצודק, והנה הם מקבלים דוס שבסוגיה הזו דווקא מסכים עם החילוני. הלך האייטם? לא, אומר עורך התוכנית, אנחנו ניקח שוב את הש"סניק התורן שיצעק "סליחות! יום כיפור! רגשות!" כדי שיהיה ויכוח טוב בטלוויזיה. ההצגה חייבת להימשך.
תוכניות המלל וגם הזירה הציבורית רוצות אותך בתור דוס מן המניין: קצת כפייה דתית, אפס מורכבות, טיעונים מקוממים בסגנון צעקני והביתה. אם אתה מוכן גם להפריע באמצע הצגת תיאטרון זה בכלל יהיה גדול
כי לכך נועדת וככה אנחנו אוהבים את הדוס הימני שלנו. אפילו חלק מהדתיים-עצמם כבר רוצים אותך כך. הם התרגלו שאם במשחק התפקידים כל החילונים הם בעד, אתה חייב להיות נגד. הרי בשביל מה שלחנו אותך לשם? חילונים-מקצועיים הופכים את שעון הקיץ לזירת
ניג'וס וקינטור בשם כוחות האור נגד חרדים כי יש להם הזדמנות, ואלו בתגובה הפכו אותו לפרינציפ קדוש. אחלה הצגה.
הריני להודיע בזאת אפוא כי אין שום חשיבות ועניין דתי או אינטרס סקטוריאלי בסוגית הזזת השעון. מבחינתי ובתוקף תפקידי תמיכה בקיצור שעון הקיץ אינו יותר "עמדת הציבור הדתי" ושכל אחד ימצא לו עמדה בעצמו. לתורת ישראל וגם לציבור הדתי יש עניינים הרבה יותר דחופים ועקרוניים מהשטות התגרנית של שעון הקיץ.
נו, אז נשארתי הפעם בבית ולא הופעתי בטלוויזיה או ברדיו. לא שש-עם ולא חמש-בלי, ואפילו לא שבע-אולי. כלום, נאדה. אפילו מהרדיו החינוכי של תיכון רוגוזין (לכל התיכונים קוראים רוגוזין?) לא התעניינו. הם כולם מצאו מישהו שיספק את הסחורה האוטומטית עם "לא יעלה על הדעת ויפה שעה אחת קודם".
בשנה הבאה, באותה שעה, אותו ויכוח. אז שתהיה גם לכם שנה טובה בשעה טובה
