מות, 3D, מות

זה נכון, מה שמספרים לנו: ש"אוואטר" היה הסרט המכניס ביותר בהיסטוריה של הקולנוע; שבעקבות ההצלחה הזאת, כל סרט תלת-מימדי עושה יותר כסף מאחיו השטוחים, אפילו אם הוא צולם בדו-מימד ורק עבר מתיחת מימדים דיגיטלית; שכל יצרניות הטלוויזיה מטפסות אחת על השנייה כדי לייצר טלוויזיות תלת מימד. כל זה לא משנה: התלת מימד, ימיו ספורים. הוא פשוט עוד לא יודע את זה. והנה רק כמה מהסיבות למותו המתקרב.

כי זה כואב

מעטים החידושים הטכנולוגים שהתחבבו על הקהל, למרות שהם הכאיבו לקהל. בחבורה הלא מכובדת הזו אפשר למנות את העכבר (כאבי פרקים) -- אבל הכאבים האלו מתגלים רק אחרי שנים -- ואת הרמקול שמאפשר לטלפונים סלולריים להשמיע מוזיקה -- אבל כאן מדובר בכאב של מישהו אחר.

משקפי התלת מימד גורמים לאי נוחות משמעותית למרכיב, וכבר ברגע הראשון, משום שהם גורמים לעיניים שלנו להתאמץ יותר. מי שכבר מרכיב משקפי ראיה סובל יותר. איטליה כבר הכריזה שמדובר בבעיה רפואית; קשה להאמין שאחרי שהקסם הראשוני יתפוגג, נמשיך ללכת לראות סרטים שאחריהם נצטרך לשכב בחדר חשוך עם כוס מים ואקמול.

כי זה נכשל כבר כל כך הרבה פעמים בעבר

מכירים את "שד הבוואנה"? זה אחד הסרטים הטובים שיצאו לאקרנים ב-1952, בגל התלת-מימד השני בקולנוע. מה עם "לוליטה השחורה", מהגל השלישי ב-1975? הקולנוע רוצה להיות תלת-מימדי במשך רוב המאה הקודמת.

מדי פעם, במאי מוכשר או מפיק דחפן יוצרים מספיק מומנטום כדי שיהיה גל של סרטים כאלו; אבל זה תמיד נגמר אותו הדבר: אחרי התלהבות קצרה, הסרטים היחידים שמופקים בטכנולוגיה הזאת הם בי-מוביז פורנוגרפיים ושידורי סוף עונה של הישרדות, והזוועה נקברת לעוד עשרים שנה.

כי זה לא מוסיף לחוויה משהו שחסר לנו

עיתונאים ובמאים אוהבים לקבור טכנולוגיות חדשות. כך שמותר לקורא לשאול, רגע, אתה לא עיתונאי? וזו לא טכנולוגיה חדשה? עקרונית, הקורא צודק. ועם זאת, כשפס הקול הצטרף לסרט, וכשהאפקטים הממוחשבים הגיעו, הם איפשרו לקולנוען להביא את הסרט שלו לתוך מחוזות שהצופה ציפה להגיע אליהם.

כולנו רוצים לשמוע איך הדמות ההיא מדברת. כולנו רוצים לראות את החללית הזאת טסה בחלל, מתפוצצת, הופכת לתרנגולת. לפני האפקטים הממוחשבים, האפקטים המיוחדים נראו מגוחכים. הם לא נתנו לנו להרגיש בנוח בתוך העולם של הסרט. תלת המימד לא ממלא אצלנו צורך עלילתי; למעשה, הוא גורע מתחושת המציאות של הסרט וגורם לנו להרגיש לא בנוח. (ראה גם הסעיף הראשון: כואב).

כי זה דורש ממך ציוד מיוחד כדי לצפות בטלוויזיה של עצמך

מילא בקולנוע; אבל כשתצפה ב"אוואטר" בטלוויזיית התלת מימד המגניבה שלך, והשכן שלך סמי יבוא לבקר אותך, ולא יהיו לך משקפיים נוספים לתת לו, מה תעשה אז? עוד נקודה למחשבה: כמה פעמים השבוע איבדתם את השלט שלכם? האם אתם רוצים עוד משהו שבלעדיו אי אפשר לראות טלוויזיה, ושנוטה ללכת לאיבוד בין כריות לספה?

כי זה גורם לסרט להראות כמו משחק מחשב

או פורנו. למרות שזה אולי נשמע טוב: הרי הסרטים שעושים הרבה כסף, יש בהם התפוצצויות, מרדפים, ויותר אפקטים ממוחשבים מאשר דיאלוגים או דמויות -- או ציצים -- זה בעצם הדבר האחרון שהקולנוע רוצה שייקרה לו.

פורנו ומשחקי מחשב, אלו תעשיות הבידור שגדלות בקצב הכי מהיר בעשור האחרון; בשנה האחרונה עברה תעשיית משחקי המחשב את הקולנוע בארה"ב והיא כעת תעשיית הבידור הגדולה ביותר. אם הקולנוע רוצה לשרוד, כדאי לו לבדל את עצמו מהמפלצות שהוא עצמו יצר.

והתלת מימד? שיישאר במשחקים ובפורנו. הוא עובד יפה שם.

ומה אתם חושבים? רוצים לראות את כל הדמויות קופצות אליכם מהמסך, או שאתם מעדיפים לראות תמונה שטוחה. התווכחו בטוקבקים והסבירו אחד לשני למה מספר 5 לא מבין.