_ot.jpg "צילום: ירון ברנר")
צבעה של התשוקה הוא אדום, אדום לוהט
טורניר אוסישקין סיפק הצצה למה שהכדורסל הישראלי נחוץ לו כל כך: אופוזיציה אמיתית למכבי ת"א. הפועל ת"א והפועל ירושלים נאבקו על התפקיד ולפחות כרגע ידם של קטש ושחקניו על העליונה, אבל גם שמעון מזרחי עשוי להתפלל שזה ישתנה
נכון, בשלוש השנים האחרונות הפסידה מכבי תל אביב את האליפות פעמיים ולשתי קבוצות שונות. אבל גם עובדה זאת לא מקלה את תחושת המועקה שמקיפה את הכדורסל הישראלי. ספורט מושתת על יריבויות בין קבוצות, אבל קשה לבנות אחת כזאת כששנה אחרי זכיה בתואר קבוצה מתפרקת כלכלית (הפועל חולון) או מתפרקת מנכסיה (גלבוע/גליל).
בשביל להקל במעט את אותה תחושה, צריכה לקום אופוזיציה אמיתית לצהובים, ואין יותר מתאים מכך שנושאת הדגל תלבש אדום. טורניר אוסישקין נפתח אמש (א') עם משחק בין שתי המועמדות המתאימות ביותר: הפועל תל אביב והפועל ירושלים. זאת שמילאה את התפקיד לאורך שנים וזאת שעשתה זאת בזמן היעדרות הראשונה, שתי יריבות מרות עוד מימי ראדנקו דובראש ועדי גורדון, אבל שתיים שיחד הן התשוקה האמיתית של הכדורסל הישראלי.
אינני זוכר משחק קדם עונה עמוס בכל כך הרבה אוהדים, אני בטוח שחלק ממשחקי ליגת העל בעונה הקרובה ייערכו מול פחות צופים. כבר בחניה אפשר היה לחוש בהתרגשות של הקהל, אבות לקחו את ילדיהם הקטנים יד ביד בתקווה לצרוב במוחם חוויה ספורטיבית נכונה (רק שלא ייגררו אחרי חבריהם בבית הספר ויעודדו את הקבוצה הלא נכונה). ברבע השלישי התמלא האולם עשן בשל אבוקה אדומה, אלא מה, והדר יוסף הפך לרגע אחד להיכל השלום והאחווה היווני.
אוהדי הפועל ת"א. חסרים לכדורסל הישראלי (עוז מועלם)
אוהדי הפועל ת"א מתרגשים, ויש להם כל סיבה. לאט לאט נבנית הקבוצה שלהם ועושה את דרכה חזרה את המופע הגדול שהוא ליגת העל, ואיתו הדרבי המיוחל מול מכבי. אף אחד לא קופץ מעל הפופיק, בגדות הירקון יודעים שמסורת נוצרת לאורך שנים ולא תוך עונה או שתיים.
כשאנשי המנהלת חיפשו בנרות קבוצה שתשחק בליגת העל במקום מ.כ. הבקעה (עלתה וויתרה), החלו לצוץ הצעות להקפיץ את האדומים ישר לליגה של הגדולים. מבחינה שיווקית זה נכון, אבל מכל שאר הסיבות זה היה אסון עבור המועדון החדש-ישן. מזל שההצעה לא קרמה עור וגידים, כעת יוכלו האדומים להוכיח שמקומם בליגת העל אחרי עונת התחשלות נוספת בלאומית. לדרבי הם יחכו עוד שנה, בינתיים הם יחברו שירים חדשים על שנוא ליבם שמעון מזרחי.
קטש. הנסיך שגדל בצהוב הוא האלטרנטיבה לצהובים (צילום: עוז מועלם)
אם ההתרגשות בצד האדום נובעת מהחזרה לגדולה, בזה של ירושלים שמחים על הגדולה שחזרה: שובו של הבן האובד וויל סולומון מעבירה צמרמורת בלא מעט אוהדים. גם התקופה בצהוב לא פגעה באהדתו אצל הקהל ממלחה. "אני מרגיש כמו ילד קטן מאז שהוא חזר", אמר אחד האוהדים השרופים של הקבוצה.
לא רק ביציע זה נראה טוב, גם על המגרש. הרכז הוותיק אינו נראה כמי שהגיל האט אותו יותר מדי, אבל הפעם הוא משחק עבור הקבוצה ובעיקר עבור יובל נעימי. בקדנציה הקודמת שימש סולומון כמנטור לרכז הצעיר, אז בן 17. את החוצפה הרבה במשחקו של הישראלי אפשר בקלות לייחס לעצות שקיבל מהמדריך הרוחני, שבא להעביר לו סופית את השרביט.
הפועל ת"א רוצה לחזור לימיה הגדולים, ירושלים מנסה לכפר על כך שלא היתה זאת שגזלה ממכבי את אחת מאותן האליפויות. כל מי שהכדורסל הישראלי חשוב צריך לקוות שלשתיהן תהיה עונה מוצלחת, כי כל קבוצה מנצחת צריכה אופוזיציה. לאלו שבאדום יש את התשוקה הרבה ביותר למלא את התפקיד. אפילו מזרחי יכול להחזיק אצבעות בסתר לאדומים, לפחות כך הוא מבטיח למלא את יד אליהו פעמיים נוספות בעונה.
