דו"ח התעופה - לא מקצועי ומיותר
מבקר המדינה לא גילה דבר על בטיחות התעופה, בדיוק כמו ועדת לפידות לפניו. הבעיה נותרה כשהיתה: שרי תחבורה שלא עושים כלום. אל הוואקום הזה נכנס המבקר, בלי כלים ובלי ידע
הפכתי והפכתי בדו"ח המיוחד של מבקר המדינה בעניין בטיחות התעופה בישראל,
ולא מצאתי בו כל חידוש - לא בתיאור מצב ההזנחה הקשה של רשות התעופה האזרחית, לא בסיבות שהביאו לכך ואף לא בדרכי הפתרון. לטעמי, יאה הדו"ח הזה להדיוטות. לא למקצוענים.
משום מה, מוצא המבקר את נקודת המשען העיקרית שלו בוועדת לפידות, אותה הקים ב-2007 שר התחבורה אז, שאול מופז, כאילו זו היא שחשפה את כל הבעיות - ומאז פרסום מסקנותיה מתעלמים מהן. אלא שגם ועדת לפידות למעשה לא חידשה דבר, ועצם כינונה הוא מחדל המחדלים, שמבהיר מדוע הגענו עד הלום.
את הוועדה הזו הקים מופז אחרי האירוע שבו כמעט והתנגשו מטוסי אל-על ואיבריה. יכול וצריך היה שר התחבורה, לאחר האירוע הזה, לעשות שימוש בסמכויותיו ולהורות באופן מיידי על ביצוע כל הנדרש למען בטיחות התעופה בישראל (ולא רק בטיחות - גם איכות סביבה וגם כלכלה מעורבים כאן). האווירה הציבורית אפשרה לו באותו מועד לעשות ככל שמצא לנכון.
ובכל זאת, מופז עשה את כל מה שעשו קודמיו - כלום. הקדנציה הרי קצרה מכדי לקטוף פירות. אבל בעוד קודמיו ממש לא עשו כלום, אותו שר התחבורה בכל זאת "עשה מעשה" - הקים וועדה. וכך חלפה לה עוד שנה, חומרת האירוע עומעמה בינתיים, והשר צלח את הקדנציה בשלום - שהרי בבטיחות טיסה המטרה היא שלא יקרה כלום. והנה עוד שר תחבורה עמד ביעד.
עתה, לוואקום הזה של עשיית שרי התחבורה נכנס מבקר המדינה. כמו בג"ץ, שנאלץ לפעול היכן שאחרים חודלים, כך גם כאן. אבל זה רחוק מלהיות פתרון אידיאלי: למבקר המדינה אולי יש כלים, אך אין לו את הידע המקצועי - וזו, כאמור, בעייתו העיקרית של הדו"ח שכתב.
כך למשל, לא מזכיר הדו"ח את העובדה שרשות שדות התעופה מחויבת היתה לשפץ את מסלולי נתב"ג כבר ב-1997, עשור לפני דו"ח לפידות, וכך למשל חוטא הדו"ח בהיכנסו למאבק האישי שבין החוקר הראשי למנהל רשות התעופה האזרחית. לא שהמצב רצוי, אך כדאי להעיר ששיתוף פעולה ביניהם היה מדאיג עוד יותר.
גם התעסקותו של המבקר בסוגיית הדירוג הנמוך של שדות התעופה בישראל חושפת חוסר הבנה בסיסי: הרי ידוע שאין קשר בין כמות דיווחי "כמעט תאונה" לרמת הבטיחות (ואם יש כזה - אז הוא הפוך). בוודאי שאין קשר בין הורדת הדירוג על ידי האמריקאים (שעילתו - מצב החקיקה) לבין רמת הבטיחות.
בהעדר כל חידוש ובהעדר המלצות קונקרטיות חדשות, למעט כמה ביטויים בומסטיים כמו "חיי נוסעים עלולים להיות בסכנה" ו"יפה שעה אחת קודם", לא נותר למקרא הדו"ח אלא להביע סיפוק מכך שרשות התעופה האזרחית בראשותו של גיורא רום אכן מצעידה את רמת הפיקוח והבקרה על התעופה קדימה, ובמרץ רב.
לצערי, נדמה לי כי כל שייעשה בדו"ח זה יהיה השימוש בו ככלי ניגוח כנגד מי מהגורמים הנזכרים בו, תוך בחירת וציטוט "חלקים נבחרים" בלבד.
לפני כמה חודשים צוטט מנהל רשות התעופה האזרחית בהתייחסות מעט בוטה לעיסוקו של המבקר בכתיבת דו"ח על הרשות. "אני לא סופר אותו", אמר. "מי הוא בכלל? בשבילי הוא לא קיים".
לא, אני לא חושב (באם אכן נאמרו הדברים) שכך ראוי שיתבטא מי שנושא במשרה ציבורית, אבל אם הבנתי אותו נכון, הוא התכוון לומר את זה: אני עושה את מה שצריך, עם או בלי מבקר המדינה. בזה - אני מסכים איתו. אכן דו"ח מיותר.
נרי ירקוני, ראש מנהל התעופה בשנים 1998-2001, עורך דין המתמחה בתעופה, טייס וחוקר תאונות אוויריות מוסמך
לפנייה לכתב/ת 
חוסר הבנה בסיסי. מבקר המדינה לינדנשטראוס
צילום: נועם מושקוביץ
נרי ירקוני
צילום: איל פישר
מומלצים
