שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    היין מגלה את הנגב
    ולהיפך. אם חשבתם לצאת בסוכות לטיול יין - לא צריך לנסוע צפונה באופן אוטומטי. ההתחלה לא קלה, אבל בין חול לחול תגלו כרמים ויקבים עם כוונות טובות, תחושת חלוציות וגם יין נחמד

    עולם היין הישראלי החל את דרכו במישור החוף ובשפלה, מזכרון יעקב וראשון לציון בואכה גדרה ומזכרת בתיה, אם תרצו. אחר כך הוא נדד צפונה, לרמת הגולן, משם שוב דרומה, לגליל, ועוד דרומה – להרי ירושלים, ועכשיו, כך נראה, הוא מגלה את הנגב.

     

    זה כמה וכמה שנים שיש כרמים בנגב. הכרמים הראשונים היו בואכה מצפה רמון, והענבים יועדו ליקבי ברקן. "רק שברון לב אני רואה משם", אמר לי

    פעם, ברגע של גילוי דעת, שמואל בוקסר, מנכ"ל ברקן ומי שהיה אז הבעלים שלו. "הגפנים לא מחזיקות מעמד, מים אין, קשה להביא משם את הענבים והיין לא מצדיק את העניין". אלא שדווקא היו משם יינות נחמדים וטובים – "שרדונה נגב" של ברקן אולי היה הדוגמה הטובה ביותר לכך, ויותם שרון, יינן היקב כיום, נזכר שהיו שם גם כרמי גוורצטרמינר שהראו פוטנציאל. היום, הוא אומר, יש בנגב הרבה מרלו וקברנה סוביניון שכמו שהם עכשיו, הם לאו דווקא מתאימים. עכשיו, אחרי שלמדו להתמודד עם הרבה מהצרות, יש שוב מים ויש ידע מניסיון, הוא היה נוטע שם זנים לבנים וזנים אדומים ים תיכוניים. "הייתי מנסה מורבדר", הוא אומר, "ואולי גרנאש. שום דבר לא בטוח, אבל אלה אולי יצליחו".

     

    החום והקרינה הרבה - קרני שמש, כמובן, לא שום דבר אחר, שלא תחשבו - הם לא הבעיה היחידה של הכרמים והגפנים. האדמה מלוחה יחסית, ויש להכין אותה לנטיעות על ידי שטיפה במים מתוקים. שטפונות בנגב – לא חסר, ואם הכרם שלכם לא נטוע נכון, כלומר לפי עקרונות החקלאות המדברית, הנבּטית ממש – הוא יעוף במפגש הראשון עם המים.

    מעמד החקלאים באזור – במיוחד של התיישבויות בודדים – לא היה בטוח וברור, ממש עד לשבועות האחרונים, ובנוסף, לא חסר גנבים. חלק מהכרמים סובלים מגנבות והרס מעשה ידי אדם, ובמקביל חלק מהענבים נאכלים על ידי חיות המדבר: שועלים, גמלים, חיות קטנות יותר וגם ציפורים. כולם חוגגים על הפרי המתוק שפתאום הגיע למדבר שלהם. אז מה? אין מי שיעשה יין?

     

    יש. מלא. המון. עשיתי סיבוב מקיף למדי ברמת הנגב, וההתרשמות שלי היא שיש שם הרבה כוונות טובות ויין נחמד, גם אם לא מצטיין. זאת התחלה, לכל הדעות, והתחלה לא רעה בכלל.

     

    בקיצור, אם אתם מתכננים טיול יקבים במהלך החגים, ותרו השנה על הגליל העמוס ורדו לנגב. הנאה מובטחת, וגם תחושת חלוציות. תוך שנתיים-שלוש יהיו תוצאות יותר משמעותיות מפרוייקטים כמו זה של ערן רז במצפה רמון: דונמים של כרמים שנטועים באופן המיטבי, ומטופלים לאור הניסיון שנרכש כבר. נראה כאילו שיתקבלו מהנגב יינות אלגנטיים, לא עוצמתיים כמו היינות הגליליים, אבל כאלה שיש להם בהחלט מקום על מדפי היין בחנויות, ומקום לא רע בכלל. טיול יין נעים, רק לזכור שאם שותים – לא נוהגים, כמובן.


    בוצרת בכרם של ערן רז (צילום: שגיא קופר)

     

    יקב שדה בוקר

    שדה בוקר הוא יקב של איש אחד - צבי רמק, שעלה לארץ מקליפורניה בשנות השמונים, מתוך אידיאולוגיה. רמק, אגרונום במקצועו, עבד במטעים בשדה בוקר. ב-1994 החליט הקיבוץ לטעת כרם תוך תיאום עם הפקולטה לחקלאות, כדי לנסות לגדל את הכרם על מים מליחים. ב-1995 לקח רמק שנת חופש ושוטט בין היקבים בנאפה, עבד ביקבים שהסכימו לקבל אותו. העניין עם המים המליחים לא הצליח, אבל היות ולא היה ניסיון בעניין, הכרם ניטע וגודל מלכתחילה על מים מתוקים, וכך ניצל ממוות ועקירה. כיום יש לקיבוץ 82 דונם של כרמים: שני דונם זינפנדל, והשאר קברנה ומרלו. 95% מהפרי הולך לתשבי, שעושה מדי פעם סינגל ויניארד מהענבים האלה, ויתר הענבים הולכים ליקב.

     

    החלום של צבי הוא להגדיל את היקב, לעבוד עם צוות, ובעיקר – לטעת זנים דרומיים, שיתאימו לאזור. גרנאש, למשל. הפחד? בגרנאש בעיקר מהתדמית של הענב, שאותה הוא עדיין זוכר משנות ה-80 וה-90 הראשונות. חלום נוסף הוא הקמת חנות מקומית שתמכור את כל מוצרי היקבים באזור, מוצרי מזון ומוצרים אחרים, כולם מאזור רמת הנגב והאזור הגבוה. בינתיים תוכלו למצוא בחנות - ממש לפני הצריף של הזקן - את היינות שלו ומוצרים של אמנים מהסביבה ויצרנים קטנים אחרים. אתר אינטרנט

     

    זינפנדל 2008

    האף עדין, פרי נעים. חלק יחסית, קליל. יין על הצד המתקתק, אבל בעל חמיצות טובה. טנינים טובים. זהו יין חד, חם, אבל חד.

     

    מלבק 2008

    ישי אדלר, הכורם (בעלים של חוות בודדים בנגב) החליט שלא לחדש את הכרם, אומר צבי, אחרי שזה נהרס בשטפונות של 2010. בציר 2009 של המלבק הנגבי הזה יהיה האחרון, והוא עדיין בחביות. למלבק של רמק יש צבע מאוד מרוכז, עז ועמוק. האף פרחוני קצת, עם השפעות לא מעטות של השנה שעבר בחבית וטעמים אנימליים קלים. הפה "עבה", נעים, מתאים לבשר קל. יין נחמד, ב-69 שקלים. קנייה טובה.

     

    כרמי עבדת

    בין הרים ובין סלעים? אכן. אולי לא הרים, אלא גבעות, והסלעים הם יותר אבנים גדולות, אבל הכרמים של חנה ואייל יזרעאל שוכנים לבטח בוואדי נסתר בחווה שלהם, בין מדרשת שדה בוקר ועבדת.

     

    אייל, חייכן ומסביר פנים, מספר שהכרם ניטע על שרידים של טרסות עתיקות שהשתמרו במצב מצוין יחסית. "ראינו שכל מה שנכתב וסופר על חקלאות הנבטים והחקלאות המדברית מתקיים כאן". הוא מספר: "פרופסור אבן ארי ראה וכתב שלפי אותם קדמונים, צריך להיות יחס של 1:20 בין הכרם והמדרון שממנו הוא מקבל את המים שלו, בזמן שטפונות. אצלנו שמרנו על היחס הזה, ובכל השטפונות שהיו כאן, הרווחנו: מים מתוקים שטפו את האדמה המליחה וגם חלחלו לשורשים, והכרם גדל יפה. כרמים אחרים או שנשטפו - אם היחס היה גדול יותר, או שהיה צריך להשקות אותם יותר, למשל".

     

    כיום מייצר היקב כ-5,000 בקבוקים בשנה. היין הראשון נעשה עם יובל בן שושן ב-2002 ואז עם ואצל אחרים, אך מ-2005 היין נעשה כולו ביקב בחווה. חלק מהענבים של הכרם נמכרים החוצה, למשל לארז רוטה, ששוכן בין רביבים לניצנה.

     

    ביקורים במשך כל השבוע. הטעימות - חינם. סיורים שונים, הסברים על חקלאות אקולוגית, על טיהור מים, אנרגיה מהשמש (65% מתצרוכת האנרגיה של החווה מסופקים על ידי השמש) ועוד - בתשלום. יין אפשר לקנות במקום - או במשלוחים, הביתה. אתר האינטרנט

     

    רוזה 2008

    קברנה סוביניון, ירקרק למדי. עשוי בבציר מוקדם, כדי לקבל צבע ורדרד. יין נעים, בעל ארומות חביבות, יותר על צד הלחם והשמרים - יין צעיר, ממש. חמיצות סבירה - לא אגרסיבית.

     

    סומק 2008

    קברנה סוביניון מבציר מוקדם. חצי מהתסיסה נעשתה על הזגים, וחצי - לא, והיין ללא התיישנות בחביות בכלל. מעניין: הוא צעיר וקל, ויחד עם זה יש בו ריחות לא שגרתיים: אם רוצים, אפשר למצוא בו קצת "אורווה" ושמרים – אותו ניואנס שמלווה את היין הראשון. 12.5% אלכוהול. 45 שקלים. לשתות עכשיו.

     

    קברנה סוביניון 2007

    13.8% אלכוהול. 65 שקלים. האף מעט ירקרק – ירוק ממש קל, ומשלים יפה את הפרי. לא מרגישים טעמים מודגשים של חבית או קרמל. בפה – המתקפה חלקה, עגולה, אך הירוק קצת מתחזק. סיומת טובה, די ארוכה, בעלת טאנינים טובים. יין טוב.

      

    חוות נחל בוקר

    הילדה ומשה זהר - היא מהולנד והוא מאילת - הקימו את חוות הבודדים שלהם, ששוכנת ממש סמוך לכביש 40, לפני 11 שנה. ממש מול החווה, בוואדי, הם נטעו כרמי מרלו וקברנה סוביניון, שאת היבול שלהם הם מוכרים ליקבי ברקן. מלבד מגידול הכרם, הם מתפרנסים גם מתיירות, בעיקר מהלודג'ים היפים שלהם, מהחאן ומהמסעדה, ולאחרונה הוסיפו כרמי זיתים ורימונים. בחווה עורכים גם אירועים, כמו חתונות "לבנות", תחת כיפת השמיים ואוהלים לבנים. בניגוד לכורמים האחרים שפגשנו, משה והילדה לא מייצרים את היין שלהם בעצמם. "ברקן" מייצרים עבורם בכל שנה 5,000 בקבוקים, שאותם הם מוכרים בחווה. אתר אינטרנט

     

    כרמים בנגב 2007

    85% קברנה סוביניון, 15% מרלו. שלושה חודשים בחביות אלון צרפתי. ליין גוון ירקרק באף, מלווה במעט אפר, הפה חלק, בעל גוף לא קל, והיין מתובל ובעל חומציות. יין נעים, שבהחלט מתאים לליווי של ערב קיץ נגבי.


    משה זהר על הטרקטור בחוות נחל בוקר (צילום: שגיא קופר)

     

    חוות רוטה

    ארז רוטה הוא טיפוס, ללא ספק. החווה, בה הוא בונה הכל בעצמו, היא הבסיסית ואולי הזרוקה ביותר שראינו, אבל ככה הבנאדם. מלבד היין, את רוב הדברים הוא לוקח בקלות, גם את עניין הכשרת היקב, אליו החליט להיכנס, וגם את ההערות של חלק מהמבקרים אותו, שתמיד, הוא אומר ומחייך, יודעים יותר טוב. "יש כאלה שבאים וסבבה להם. יש כאלה שבאים, מסתכלים פה על החווה ומתחילים לתת עצות. פעם הייתי מתווכח, פה, שם, היום אני מבקש רגע סליחה ואומר שאני הולך להביא את הפנקס של העצות. בדרך כלל זה עובד". לצד אוהל האירוח, שמשמש מטיילים, הוא הקים לאחרונה גם "צימר", שבקרוואן ששיפץ. לא הכי יפה מבחוץ, אבל הרבה יותר מושקע מבפנים. "וזה מה שחשוב", הוא אומר. בהחלט נכון.

     

    פנייה מכביש 222, כמעט מול הכניסה לפארק גולדה, אחרי רביבים. ביקב ובכרם הוא עורך אירועים, סיורים וגם סדנאות. תוכלו ליהנות שם פעם מהופעה לאור הכוכבים, ופעם אחרת מבציר ענבים ומטאוריטים, הכל בעונה. הכרמים לא מרוססים ("אני אורגני לייט - בלי תעודות אבל בלי ריסוסים") ומבציר זה – יהיו גם כשרים. אתר אינטרנט

     

    שנת 2008 היתה הראשונה שבה ייצר ארז יין מענבים שלו. הראשון היה "יעל" - בלנד של קברנה סוביניון ומרלו. השני - "עדי".

     

    עדי 2008

    אפשר להבחין במעט פרי כהה ודובדבנים. הפה יחסית קל, והיין כולו יבש, טאני במידה, נעים וחלק.

     

    יעל 2008 

    בלנד של קברנה ומרלו – הוא היין העיקרי של ארז. הוא חם באופיו, חלק. אפשר, כמו ב"עדי", למצוא בו רמזים לדובדבנים, אבל הוא יותר כהה ובעל גוף. יש לו טאנינים טובים, והסיומת בעלת חמיצות טובה והיא די ארוכה. יין נחמד ונעים, במיוחד אם מקררים מעט.


    ארז רוטה פותח בקבוק (צילום: שגיא קופר) 

     

    קדש ברנע

    יקב קדש ברנע נמצא ממש על גבול מצרים ישראל, תחת עיניהם הפקוחות של שוטרי הגבול המצריים. קצת אחרי מסוף ניצנה, ובאמת, בקצה הרחוק של ישראל. הרעיון שבמקום כזה יחליט מישהו לטעת כרמים, לבנות יקב ולעשות בו יין – ששליש ממנו לייצוא – הזוי, כמעט.

     

    בהמשך, רחוק עוד יותר, נמצאת עזוז: כפר מדברי שכוח אל כמעט, והחאן שסמוך לו: חאן בארותיים. לצד הישראלים שמגיעים לכאן, מגיעים גם אלפי צליינים, שבאים במיוחד, אפילו במחיר נסיעת יום שלם, מצפון הארץ, שלרוב הוא זה שקשור בתודעה שלנו עם נצרות. סיני שבנגב. גם סוג של הזיה.

     

    את הכרמים ואת היקב נטעו והקימו נירה ואלון צדוק בשנת 2000. קברנה סוביניון ומרלו מהם ייצרו כ-50,000 בקבוקים בשנה. השנה, ב-2010, יוגב אלון, ואשתו, עדן, מחליפים את אלון כייננים, למרות שהוא יישאר מעורב בכרמים ובגידול הענבים. השניים למדו מדעי היין בפירנצה, והרעיון שלהם הוא לעשות יינות מדבריים – מבחינת אופי, תדמית ומה שלא יחשבו עליו. יוגב יהיה זה שיעשה את היינות האדומים ביקב, ואילו עדן – את הלבנים. מה זה אופי של יינות מדבריים – זה כבר עניין לגלות, נראה לי.

     

    הענבים - מהכרמים שלהם, בתוספת ענבים מכרמי עבדת. כיום יש להם 60 דונם, רובם המכריע זנים אדומים, דווקא. מהשנה – 2010 – יהיו ענבים נוספים על ענבי הקברנה סוביניון והמרלו: שיראז, פטי ורדו, פטי סירה, מורבדר וקברנה פרנק. לבנים: סוביניון בלאן ושרדונה. מכולם הם יעשו בלנדים, ובסופו של דבר יחליטו אם ומה לעשות זני. בכל מקרה, התוכנית היא לעשות רוזה מהקברנה פרנק, ומהלבנים – יין אחד שהוא ממסך. את היינות של קדש ברנע תוכלו למצוא בחינאווי וב"טיב טעם", ומחיר בקבוק ממוצע הוא כ-55 שקלים לצרכן. היקב כשר.


    משפחת צדוק, מימין לשמאל: יוגב, אלון ונירה (צילום: שגיא קופר) 

     

    ממה שטעמתי, מורגש שהיקב הוא מהבשלים יותר באזור. היינות שומרים על אותם מאפיינים "דרומיים" שכן מצאתי לאורך הסיור שעשיתי, שהם יינות בעלי גוף יותר קל וחומציות מתונה יותר.

     

    מרלו גלעד 2008

    (הסדרה הבסיסית – 55 שקלים). צבע אדום כהה, כמעט אטום. באף – פרי טוב, כהה. פה חלק מאוד, די בעל גוף. חמיצות גבוהה. סיומת בינונית-ארוכה, קצת ירקרקה ומעט טאנית, אבל מתובלת מאוד. יין לשתייה, בהחלט.

     

    אלון ריזרב 2008

    14% אלכוהול. קברנה סוביניון, מרלו, פטיט ורדו ושיראז (אחוזים בודדים). הבלנד נעשה ממש לפני הבקבוק, 18 חודש בעץ, שחלקו חדש. ירקרקות מאוד עדינה באף – ממש מינורית, כמעט ואין בכלל. מתחת לזה פרי אדום טוב ופירות כהים כשזיפים, למשל, מלווה במעט קפה. הפה עגול, מעודן, בעל טאנינים טובים. מתובל מאוד בסיומת, יבש וטאני. מינרלי. 80 שקלים - מחיר מצוין. ייצא לשוק בעוד כמה חודשים. נטעם כחודש אחרי בקבוק.

     

    טעימת חבית 2009

    היינות אלגנטיים יותר, עדיין שומרים על האופי הקל יחסית. למרלו ירקרקות קלה בלבד. הקברנה סוביניון עם הרבה פחות ירוק – לא "גמבה" כמו 2008 – בעל גוף טוב ותיבול. סיומת קצרה. עשוי להיות יין לשתייה "קלה", רעננה.

     

    לבן 2010

    70% סוביניון בלאן. עדיין ללא סינון. אף נעים, קצת סוכרייתי אבל מאוד נעים. ליימי-קל. 11.5% אלכוהול בלבד. חמיצות טובה, רעננה, בסיומת גוף יותר מלא, מהשרדונה. הצבע זהוב קל, נעים.

     

    • שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול בקבוק

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "היין מגלה את הנגב"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מאמצים חקלאות נבּטית. טרסה עתיקה בכרם של ערן רז
    צילום: שגיא קופר
    מומלצים