בקצרין נשמו לרווחה: "הרוצח לא מסתובב חופשי"
לאחר ההכרעה במשפט רצח תאיר ראדה, ניכרה הקלה ברחובות העיר שבגולן. "זה לא סוד שרבים חששו מזיכוי שהיה מכניס אותנו למחול שדים", סיפר אחד התושבים. אבל יש מי שגם אחרי ההרשעה - מתעקשים שזדורוב הוא לא הרוצח
בשעות הצהריים היו רחובות קצרין כמעט ריקים מאדם. תושבים רבים הסתגרו בבתיהם ונצמדו למחשבים ולמקלטי הרדיו והטלוויזיה - בניסיון לעקוב אחר כל התפתחות שיצאה מפתחו של בית המשפט. לאחר פרסום הכרעת הדין, חשו רבים מבין התושבים הקלה מסוימת, אחרי ארבע שנים של מתח מורט עצבים.
זדורוב הורשע, החששות התבדו. בית המשפט בנצרת (צילום: חגי אהרון)
"זה לא סוד שרבים מאתנו חששו מזיכויו של זדורוב", סיפר יוסי - שמתגורר בקצרין כבר 20 שנה. "זה היה מכניס את העיר למחול שדים מחשש שעדיין מסתובב בקרבנו רוצח שבכל רגע עלול להכות שוב בכל מקום: בבית ספר, בפארק, ואיפה לא".
לאותה התחושה היו שותפים גם בעלי העסקים בעיירה. "כל מי שהגיע היום לבית הקפה שאל מה נסגר עם זדורוב. פעם היו שואלים מה קורה עם המשפט של תאיר ראדה ואיך קרה האירוע. אבל עורכי הדין של זדורוב הפכו את הפרשה הזאת למתוקשרת מאוד וזה הפך בעצם מרצח תאיר ראדה למשפט של זדורוב. זה גרם לכך שקשרו באופן מיידי את קצרין לאחת הטראומות הקשות שפקדו את ישראל. אין ספק שזה ילווה אותנו עוד שנים רבות", סיפר תושב אחר.
על התלמידים עצמם נאסר לדבר עם העיתונאים, שכניסתם אל בית הספר והחצר שלו נאסרה. עידית קמחי, מנהלת מערכת החינוך בקצרין, סיפרה על התשישות הרבה שבה סיימו היא ואנשיה את היום. "כולנו היינו דרוכים לקראת הכרעת הדין. מערכת החינוך בקצרין עברה לפני ארבע שנים טראומה קשה. בשנים שחלפו, שמנו את הדגש על המאמץ להעצים ולשקם את הקהילה".
בית הספר "נופי גולן". הרבה מים זרמו מאז הרצח (צילום: אביהו שפירא)
לצד כל אלה, סיפרה קמחי כי "עסקנו גם בהנצחת זכרה של תאיר ובחיזוק בני משפחתה. בין השאר, ערכנו מדי שנה יום עיון לזכרה - ולהקת המחול, תחום שהיה אהוד מאוד עליה, נקראת על שמה".
מי שזכו לסיוע אינטנסיבי והדוק במהלך השנים שחלפו מאז הרצח היו חבריה לכיתה של תאיר. בין היתר, השתתפו בשיעורים מיוחדים של הגנה עצמית ושחייה שנועדו לסייע להם להתגבר על הטראומה שחוו.
אבל מה שנותר כמעט כפי שהיה ביום הרצח הם נהלי האבטחה בבית הספר. "הם נותרו דומים, אך חלק מהם חודדו במוסדות כדי למנוע, בין היתר, הישנות מקרי אלימות. חשוב לנו להדגיש כי רומן זדורוב לא היה חלק מהקהילה המקומית: הוא לא נולד, לא גדל ולא התחנך כאן", סיפרה קמחי.
החברים עלו לקבר: "התחבקנו ובכינו"
הוריה של תאיר העדיפו להימנע מלפקוד היום את קברה, אך חמישה מבין חבריה, שראו אותה לאחרונה כשהייתה רק בת 12, הגיעו לבית העלמין שבו היא קבורה והדליקו שם נרות נשמה לזכרה. "ערכנו שם טקס פרטי", סיפרה אחת הנערות. "הדלקנו נרות ובעיקר עמדנו, התחבקנו ובכינו".
אביו של אחד מחבריה של תאיר סיפר: "זה היה יום קשה. כולם היו במתח ורצו לדעת מה תהיה פסיקת בית המשפט, למרות שלרוב התושבים הייתה עמדה נחרצת לגבי הנאשם. מי שחשב שהוא אשם נשאר בעמדתו, וגם אלו שחשבו שלא ממשיכים לדבוק בכך שהוא זכאי".
רק כמה רחובות מפרידים בין בית משפחת ראדה לבית משפחת זדורוב. בראשון מביניהם, גם היום, המשיכו לבכות את אובדן הבת והביטו חסרי אונים בחדרה. במקביל, ישבה בביתה אולגה זדורוב, רעייתו של הרוצח, יחד עם בנם המשותף בן הארבע מתוסכלת ובטוחה כי בעלה אכן יזוכה בערעור שיגיש על ההחלטה להרשיעו בבית המשפט העליון.
זדורוב עצמו היה נתון למעצר עד תום ההליכים זמן קצר לאחר שנעצר, ובכל אותו זמן גידלה אולגה את בנה לבדה. בשנים שמאז הרצח היא הגבירה את מעורבותה בנעשה בקצרין, ובנה - ככל ילדי היישוב - השתלב במערכת החינוך המקומית.
לפנייה לכתב/ת 
