שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "השטחים הם מרתף העינויים של ישראל"
    את הדברים אמר יהושע סובול במהלך דיון שנערך בתיאטרון הקאמרי על מכתב האמנים המסרבים להופיע בהיכל התרבות באריאל. "אני גם לא רוצה שימכרו את הספרים שלי שם", הוסיפה הבמאית עדנה מזי"א. עודד תאומי: "בעיני זו יוהרה"

     

    דנים במכתב אריאל בתיאטרון הקאמרי (צילום: אבי חי, עריכה: דולב מור)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    את כישלונו של הדיון שנערך הערב (ג') בתיאטרון הקאמרי בנושא מכתב הסירוב של יוצרים ושחקנים להופיע בהיכל התרבות באריאל, ניתן היה לצפות מראש. אולי כיוון שמלכתחילה ניסיון לגשר בין תפיסות עולם מנוגדות מוביל לשיח חירשים במקרה הטוב ולהתנגשות במקרה הרע.

     

    את הדיון, שנערך בתום ההצגה "אוי אלוהים" מאת ענת גוב ובבימויה של עדנה מזי"א, שתיים מהחתומות על המכתב, פתחה המנחה עליזה לביא מאוניברסיטת בר אילן כשהגדירה את התנגדות האמנים כחרם על אוכלוסיית המדינה שמממנת את התיאטרון.

     

    "אתם חלק ממערכת שמתוקצבת על ידי המדינה. זהו לא תיאטרון פרטי", אמרה. בתגובה ענתה לה המחזאית ענת גוב: "תמיכת המדינה בתיאטרון עומדת על כ-10% בלבד מתקציבו. אם את רוצה לדבר על כסף, מהו התקציב שמקבלות ההתנחלויות ממדינת ישראל? מדובר במיליארדים. לבוא ולהציג באריאל, זהו אקט פוליטי". פרובוקציה נוספת זרקה המנחה לכיוונה של הבמאית עדנה מזי"א כששאלה מדוע לא דרשה שספריה לא ימכרו באריאל. מזי"א השיבה: "אם להיות קונקרטית, אני באמת לא רוצה שימכרו את הספרים שלי שם.


    סובול וקוטלר. בין החותמים (צילומים: דודו אזולאי)

     

    "אני מייצגת אוכלוסיה שאינה פוליטית במהותה. מה שקרה הוא שאחרי שנים של תרדמת, קיבלנו מייל ובו נדרשנו לפתע לומר מה דעתנו בנושא שלא חשבנו עליו קודם באופן מעשי. פתאום ניתנה לנו האפשרות לומר בקול שאנחנו מתנגדים לקונצנזוס המזדחל הזה שלפיו הכיבוש הוא בסדר. נדרשנו להכריע באופן דמוקרטי ובחרנו לחתום. אריאל, אני מודה, הפכה לסמל בתוך המאבק נגד הכיבוש".

     

    המחזאי יהושע סובול הדגיש כי בניגוד לנאמר על ידי המנחה, אין מדובר בחרם. "אני לא מחרים בני אדם או ציבור", אמר סובול. "אשמח אם תושבי אריאל ועפרה יבואו לראות הצגות. אני מתנגד לחרמות כיוון שאינני חושב שהן יעילות אלא מזיקות ומחזקות בדרך כלל את הצד השני, כמו שחרם על ישראל מחזק את הימין הישראלי. יש פה סירוב להיות שותף לעבירה על החוק הבינלאומי. ההתנחלויות, מבחינה זו, הן גירוי למלחמה".

     

    השחקן והבמאי עודד קוטלר, שנכח אף הוא בדיון, ביקש להדגיש כי מדובר באקט אישי ואזרחי. "אופיע במקום שמצפוני יורה לי שהדבר אפשרי ולא אעשה זאת כשמצפוני יורה לי שלא כך", אמר. "אצל אנשים שחיים על אדמות גזל כבושות, שממשיכים לענות ולדכא את כל הסביבה, אינני יכול להופיע".

     

    קוטלר הזכיר את התפרצותם של איתמר בן גביר וח"כ מיכאל בן ארי בהצגה בקאמרי בשבוע שעבר: "ההתפרעות הבריוניות הזו בחסות הכנסת לא הפתיעה אותי. הרי זו אותה הכנסת שמאשרת ממשלה בריוניות אשר נותנת גושפנקא לכל אותה התנהגות ישראלית פרלמנטרית בריונית שמשבשת את חיינו בארץ".

     

    שטח כבוש לאחד, שטח אבות לאחר

    הרב של תקוע, מנחם פורמן, ביקש להצביע על נקודות המוצא הקוטביות של הנוכחים בדיון ואמר לקוטלר: "אתה חי בעולם פשוט אך אינך רואה שיש אנשים שחיים פשוט בעולם אחר. הנחת היסוד שלכם היא שתקוע היא שטח כבוש. תקוע בשבילי אינה שטח כבוש, היא עירו של עמוס הנביא שהיה הכי סוציאליסטי מבין כל הנביאים וזה שלחם בצורה החריפה ביותר נגד הגאווה היהודית. זוהי גם עירו של יהושפט אשר שני קילומטרים ממנה נמצאו מכתבי בר כוכבא שחלקם חתומים על ידי שמעון הנשיא. דבריך אינם חלק בעולם שבו אני חי. יש כאן שני ציבורים שרואים באופן פשוט את המצב הפוך ומה התקנה? שתהיה התנגשות ופגישה".


    פורמן, גוב ומזי"א. עולמות שונים

     

    קוטלר ביקש להחזיר את הדיון אל הזכות המוסרית על נוכחות במקום ואמר: "זהו לא מפגש בין שתי פשטויות אלא בין דרך המלך לזו הסוטה מכל דרך אזרחית. אנחנו לא נמצאים שם בדין. ישראל לא השליטה שם את שלטונה. אריאל עדיין מתפקדת תחת דין צבאי. איך זה מתיישב עם אזרחות טובה ונורמלית?".

     

    הרב ברוך ברנר שעולם האמנות והיצירה אינו זר לו אמר כי בעיניו חובתו של כל אדם למחות אם הוא מרגיש צורך בכך. "זו מחאה אזרחית שאינה קשורה לאמנות", אמר. "הכאב שלי אינו על מחאת האמנים אלא על זה שהם מפספסים בגדול בכל הנוגע לתפקידה של האמנות. אני רואה בתפקיד האמנות להגיע לשיח שהוא מעבר לכרזות ולאמירות הגדולות. אני אשמח שיזמינו אותי להופיע בעזה כי בעיני זהו תפקידי כאמן. הם ערבו פוליטיקה בשליחות שלהם כאמנים ואני אומר שמי שרוצה למחות, שימחה בתוך אמנותו. המעשה הזה הוא לא מעבר לקלישאה".

     

    השחקן עודד תאומי, שבחר שלא לחתום על המכתב, הצטרף לדיון: "תושבי אריאל משרתים בצבא, מקבלים חשמל ממדינת ישראל לה הם גם משלמים מיסים. אז נכון, הם יושבים במקום שאין עליו קונצנזוס, אבל האם בשל כך לא אופיע בפניהם? בעיני זו יוהרה".

     

    סובול הגיב לדברים בחריפות: "יש מצבים בהם אמן חייב לקחת אחריות. אם מזמינים אותי להופיע במרתף עינויים ולשכנע באמצעות המחזות שלי את המענה

    שזה לא יפה לענות, הוא ילעג ויבוז לי ובצדק. במרתף עינויים לא מוחים עם הצגות והשטחים היום, הם מרתף העינויים של ישראל".

     

    מול דברים אלה לא נותר לרב פורמן אלא לספוק את כפיו. "באה הפוליטיקה והשתלטה עלינו", אמר. "אנחנו חייבים להשתחרר מזה. אני מאמין שהכיבוש ייגמר וייפסק השימוש באלימות, אם להפוך את המחזה של ענת גוב לאידיאולוגיה". על כך אמר ובכך סיים יהושע סובול בציטוט מהמקורות: "איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר?". דיאלוג לא היה שם, אבל בערב כזה, גם למונולוגים יש חלק לא מבוטל בזירת התיאטרון הישראלי.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה ""השטחים הם מרתף העינויים של ישראל""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים