נדהמתי לגלות: ילדה בת 15 מנהלת את חיי
כשאגיד לד"ר נורית מרכוס שהיא פוגעת בול במטרה, היא תאמר לי שהיא פשוט הלכה למקומות הכי בנאליים. שכולנו ככה. אני קצת נעלבת, מרגישה ממש לא מיוחדת, ומצד שני קצת מנוחמת, מבינה שהבעיות שלי לא הכי מיוחדות ביקום. יש. אני לא לבד
בפגישה שנייה עם ד"ר נורית מרכוס, במסגרת פרוייקט "אהבה במעקב",
המבוכה הקלה שליוותה אותי בפעם הקודמת מתחילה להתפוגג. אני מרגישה קצת יותר בנוח.
נורית שואלת אותי מה הרגשתי אחרי הפעם הקודמת, ואני מספרת שבעיקר הייתי בשוק מעצמי, מהאמונות שאני מסתובבת איתן בעולם ושלמעשה מנהלות אותי.
נורית מתחילה להוליך אותי צעד אחרי צעד, שוב דרך הטפיחות המשונות האלו במרידיאנים שלי, זורקת לחלל החדר עוד אמיתות חודרות ובלתי מתפשרות. אחר כך, כשאגיד לה שהיא חותכת כסכין, פוגעת בול במטרה, היא תאמר לי שהיא פשוט הלכה למקומות הכי בנאליים. שכולנו ככה. אני קצת נעלבת, מרגישה ממש לא מיוחדת, ומצד שני קצת מנוחמת, מבינה שאני כמו כולם, ושהבעיות שלי לא הכי מיוחדות ביקום. יש. אני לא לבד.
בהמשך, אחרי סשן הטפיחות הראשון, אנחנו קצת מדברות ומגיעות להבנה שלמעשה מנהלת אותי ילדה. היא שואלת אותי בת כמה הילדה, ואני, בלי לחשוב יותר מדי, אומרת שהיא בת 15. זה ממש ברור לי, אין לי מושג איך. זו גם לא הפעם הראשונה שאני נחשפת לרעיון הזה, שנמצאת בתוכי ילדה, ושהיא מנהלת אותי, אבל זו הפעם הראשונה שאני מבינה כמה היא שולטת בי וכמה בעצם הדעות והאמונות והצרכים של אותה ילדה ("היא מפחדת, מחפשת כל הזמן לעשות את הדבר הנכון כי היא לא מוכנה לטעות") מנהלים אותי ברמות עמוקות כל כך, שאני בכלל לא מצליחה להבחין בהם בחיי היום יום, ולמען האמת, גם לא כשאני נעצרת לבחון את חיי, דבר שאני עושה הרבה. אני חולקת עם נורית את המחשבות האלה והיא מתמצתת הכל במשפט פשוט: "כן, ילדים קטנים, מנהלים גדולים". כמה נכון.
אם אני בוחרת מישהו לא מושלם, מה זה אומר עלי
הטור הקודם:
לא יודעת אם לצחוק או לבכות
שירי זולברג
נורית זרקה לחלל החדר אמירות כמו "אשה בלי גבר היא כמו סיר בלי מכסה", "חיים בלי גבר אינם חיים", "אני מכבדת את עצמי יחד עם הרצון שלי שיבוא אביר על סוס לבן ויציל אותי". היא טפחה על גופה, מסמנת לי לחקות אותה בדיוק. רשמי טיפול ראשון
תוך כדי, אנחנו גם מדברות על ערך עצמי ועל הקשר בינו לבין זוגיות. כמה אני מושפעת מבן הזוג שאני בוחרת לעצמי, ואם אני בוחרת מישהו לא מושלם, מה זה אומר עלי. באיזו מידה הערך העצמי של כולנו מושפע מבן הזוג שלנו. באיזו מידה אנחנו מקפידים לבחור בן זוג, שלא, נגיד, יבייש אותנו. כי מה זה אומר עלי, בעצם? "אני צריכה מישהו מושלם, אחרת אני לעולם לא אהיה מושלמת", היא זורקת לחלל האוויר במהלך סשן טפיחות נוסף.
אני נאלמת דום, מבינה לאט לאט כמה כל העבודה הרוחנית שלי, המחשבות, התובנות, כל הבכי והצחוק, כל הקורס בניסים והאניאגרם והכל הכל, כולם פונים למבוגרת שבי. כולם עובדים, כולם יפים וטובים, אבל את הילדה בת ה-15 שום דבר לא מעניין, היא רק רוצה להמשיך לשלוט בי ללא פחד, היא רוצה שהכל יקרה בדיוק בדרך שלה, היא רוצה את האביר על הסוס הלבן, היא צריכה שהוא יהיה מושלם, והיא כאן, ולא מתכוונת ללכת לשום מקום. אוי אלוהים.
אנחנו מסיימות בנימה אופטימית, ונורית מבטיחה לי שבפעם הבאה נתחיל להסתכל על ספר החוקים שמחזיקה אותה ילדה בת 15. אני צוחקת, יודעת לפרט לה בדיוק מה כתוב שם, בספר, לצערי הרב.
מדהים, העניין הזה. מי חשב שלפנות זבל יכול להיות כל כך נעים?
מומלצים
