פלאפון הואשמה בגיבוי הטרדה מינית, וזוכתה
עובדת שפוטרה מפלאפון בטענה לעבירות משמעת, עתרה נגד החברה בטענה שהקב"ט שחקר אותה הטריד אותה מינית. והמשטרה והפרקליטות דחו את תלונתה, אך ביה"ד האזורי לעבודה חייב את פלאפון לפצותה. ביה"ד הארצי שם כנראה קץ לפרשה, כשביטל את הפסיקה וקבע שהקב"ט והחברה נהגו כדין

חברת פלאפון לא גיבתה הטרדה מינית של קצין הביטחון שלה: בית הדין הארצי לעבודה, בראשות השופט סטיב אדלר, קיבל את ערעורם של חברת התקשורת ושל קצין הביטחון, אריה קרקו, וקבע כי קרקו לא ביצע הטרדה מינית, וכי עובדת החברה, שפוטרה בעקבות חקירתו של קרקו, פוטרה באופן ראוי ולא הייתה קרבן להטרדה מינית.

 

 

החלטת בית הדין היא (כנראה) סופה של פרשה סבוכה, שהחלה לפני עשר שנים. יפית (שם בדוי) עבדה במשך עשר שנים בתפקיד ניהולי בפלאפון, והחברה קיבלה תלונה מלקוחה, לפיה יפית, שהיה לה קשר אישי עקיף עם בעלה, מסרה לו את פירוט השיחות שלה. יפית הכחישה את ההאשמה, והחברה פתחה בחקירה פנימית, שנוהלה בידי קרקו. בעקבות החקירה, הוחלט בשנת 2005 לפטר את יפית. 

 

יפית עתרה לבית הדין האזורי לעבודה והתלוננה שהפיטורים נעשו שלא כדין, וביקשה פיצוי כספי של 600 אלף שקלים. לאחר מכן, הוסיפה לתביעה טענה כי קרקו הטריד אותה מינית בכך שהציע לה, כביכול, שוב ושוב הצעות מגונות, העיר לה הערות בעלות אופי מיני ונגע בה. עם הוספת סעיף ההטרדה המינית, היא הוסיפה לעתירתה בקשה לפיצוי נוסף של 400 אלף שקלים. יפית טענה שבהתחלה לא העזה להעלות את הנושא בפני עורך דינה, אך הוא עלה בשיחה שלה עם בתו.

 

בעקבות הוספת התלונה על ההטרדה המינית הגישה יפית תלונה למשטרה. המשטרה דחתה את התלונה וזיכתה את קרקו. יפית ערערה על החלטת המשטרה לפרקליטות המדינה, אך גם הפרקליטות קבעה שלא הייתה כל ראייה עובדתית שקרקו ביצע, לכאורה, הטרדה מינית.

 

למרות מסקנת המשטרה והפרקליטות, החליט בית הדין האזורי לעבודה לקבל את התביעה, וחייב את החברה לשלם לעובדת פיצוי של 130 אלף שקלים. יצויין כי גם לאחר שבית הדין האזורי קיבל את טענותיה של יפית, קרקו נשאר בתפקידו ולא נפתח נגדו כל הליך פלילי.

 

פלאפון וקרקו עתרו לבית הדין הארצי לעבודה וערערו על החלטת בית הדין האזורי. שופטי הארצי קיבלו את הערעור לחלוטין פה אחד, ביטלו את הפיצוי ופסקו ליפית הוצאות משפט בסך 40 אלף שקלים. בית הדין הארצי מתח ביקורת חריפה על פסק הדין של האזורי, שהתבסס, לדעת שופטי הארצי, על התרשמות מאופיים של המתלוננים תוך בדיקה שטחית ושגוייה של העובדות.

 

"לא מצאנו כל רמז לקיומה של הטרדה מינית"

השופטים - אדלר, עמירם רבינוביץ ושמואל צור, ונציגי הציבור שלום חבשוש ומיכאל הילב קבעו, כי "עיון במכלול חומר הראיות מעלה כי לא הוכח שמר קרקו הטריד מינית את העובדת. בית הדין האזורי סמך החלטתו על התרשמותו מאמינות עדותה של העובדת, מבלי שנימק זאת באופן משכנע, מבלי שביסס את עמדתו על הראיות שהיו בפניו, ומבלי שניתן המשקל הראוי להן".

 

"יש לנקוט משנה זהירות עת בוחנים טענות של עובדים נגד עובד אחר המופקד על חקירתם". בית הדין הארצי ציין עוד כי "קביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית הדין האזורי בנוגע למר קרקו, ככל שהיו נותרות על כנן, היו עלולות לפגוע קשות בעתידו המקצועי, כמו גם בחיי משפחתו, ובשמה של החברה המספקת שירותים למאות אלפי לקוחות. טענות אלו דורשות בירור עובדתי זהיר, מעמיק ויסודי, בשים לב להשלכות הרות הגורל שיש להן"

 

יצויין כי בית הדין הארצי גם התייחס לנימוקים הענייניים של האזורי בהחלטתו, ניתח אותם ופסל אותם. בית הדין הארצי אישר את טענתה של יפית, לפיה קרקו ניהל את החקירה באופן גס ותוך אמירת אמירות מעליבות, והעיר לו על כך, אך קבע כי לא השתמע מהערותיו כל עניין מיני וכי אין בהן כדי להעיד על כוונה לפטר על רקע מיני. בית הדין הארצי העיר למתלוננת כי טענותיה סתרו אלה את אלה לכל אורך האלה וכי מדובר, לכאורה, בעדות שקר.

 

"לא מצאנו כל רמז לקיומה של מסכת ארוכה וקשה הנטענת של הטרדות מיניות", קבע בית הדין, "הנהלת החברה פעלה בתום לב ומטעמים עניינים, ולא באופן שרירותי או משיקולים פסולים ולעובדת נערכו שימוע ופיטורים כדין". 

 

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה פלאפון הואשמה בגיבוי הטרדה מינית, וזוכתה
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד