עבודת קודש
אם את מתה על אופנה אבל לא ממש בעניין של עיצוב, קריירה בניהול עסקי אופנה יכולה להיות הדבר בשבילך. נפגשנו עם לי קנת, ישראלית שעשתה את זה במילאנו, כדי לשמוע איך פוצחים בקריירה כזו, ועל הדרך לרכל על אחד, ג'סטין טימברלייק
רק לפני חצי שנה חזרה לי קנת לארצנו הקטנטונת, אחרי שעבדה בתפקידי ניהול מעוררי קנאה בבתי אופנה במילאנו.
איך התחיל הסיפור שלך עם עולם האופנה?
"ידעתי שאני רוצה ללמוד משהו שקשור לאופנה, אבל לא ידעתי מה בדיוק. ישבתי מול המחשב עם חברה וגיגלתי כל מיני מילות חיפוש, עד שהגעתי איכשהו ל'מרנגוני', אוניברסיטה במילאנו שבה לומדים ניהול עסקי אופנה. בחרתי בקמפוס של מילאנו בשיטת האלימינציה. אם הייתי רוצה ללמוד עיצוב והוט קוטור הייתי בוחרת בשלוחה בפריז, ואם הייתי בכיוון של עיצוב אוונגרדי הייתי נוסעת ללונדון. אבל רציתי ללמוד על אופנה כעסק, אז הלכתי על מילאנו. שם מתייחסים לאופנה ממש כמו שמתייחסים להייטק, ברצינות מלאה".
מה לומדים בניהול עסקי אופנה?
"בעצם לומדים מנהל עסקים בדגש על עולם האופנה, כלומר לומדים שיווק, תקשורת ויחסי ציבור, אבל כל הדוגמאות שעוסקים בהן מגיעות מעולם האופנה. יש גם שיעורים בקניינות - מקצוע שנשים רבות חולמות עליו, עד שהן מגלות שמדובר יותר בטבלאות אקסל ופחות בהתעסקות באופנה ממש. במהלך הלימודים משתתפים גם בקורסים שנותנים כלים פרקטיים לעיסוק בתחום העיצוב, כמו קורס בדים וקורס איור אופנה. אני התמקדתי בעיקר במרצ'נדייזינג, שזה התאמה של עיצובים לשוק. זו עבודה עם המעצב, שבמהלכה הופכים את הקולקציה למסחרית ומתאימים אותה לשוק שאליו מכוונים. לדוגמה, כשעבדנו עם מדינות ערב, נאלצנו להקטין את המחשופים בדגמים השונים וגם לוותר על השימוש בקטיפה, בד שלא אוהבים שם. בכלל, הדבר הראשון שלומדים בתחום זה שלמעצבים עובד רק צד אחד במוח: הצד היצירתי. הם כאילו לא מסוגלים להפעיל את הצד השני, הריאלי יותר, ובדיוק בגלל זה מעצב שרוצה להצליח צריך אותנו, אנשי המרצ'נדייז ומנהלי המותג".
מעצב שרוצה להצליח צריך מנהל. לי קנת (צילוםף יניב פרסי)
ואיך מגיעים מהלימודים לעבודה בתחום?
"בשנה השנייה ללימודים חברה סידרה לי עבודה בחברה של רפאל לופז, מעצב אופנה שלמד בלונדון והקים קו הוט קוטור במילאנו. התחלתי בתור עוזרת ליחסי ציבור והמשכתי לתפקידים נוספים: ייצור, הפצה, מכירות. נשארתי בחברה כמעט שנתיים ולמדתי בהן המון. כשנמאס לי ממילאנו והחלטתי לחזור לארץ, קיבלתי טלפון מאבא שלי. הסתבר שחבר של חבר שלו משקיע במותג 'וויליאם ראסט', ששייך לג'סטין טימברלייק, ודרכו הגעתי לעבודת החלומות שלי. מאחורי המותג עומדים טימברלייק וטרייס איילה, חברי ילדות מטנסי, שניהם ילדים לאימהות חד הוריות. כשג'סטין הצטרף ללהקת אן סינק, טרייס חובב האופנה היה אחראי לסטיילינג ולעיצוב הבגדים שלו ובמקביל טיפח חלום על מותג אופנה משלו. מאוחר יותר הם הקימו יחד את 'וויליאם ראסט' והעסיקו את המעצב השבדי המוכשר ג'יי לינדברג בקו הגברים ואת אשתו ג'ואן לינדברג בקו הנשים.
"התפקיד שלי כלל עבודה מול המעצבים והתאמה של המותג לצורכי השוק האירופאי. בכל שבוע נשלחתי ליעד אחר באירופה כדי להציג את הקולקציה לקניינים החשובים בעולם, למשל לקניינים של חנות הקאלט הפריזאית 'קולט' (Colette). רגעי השיא שלי היו ללא ספק השקת המותג באירופה בנוכחותו של ג'סטין. את ההכרה האמיתית קיבלתי באירוע פרטי שג'סטין ארגן לכבודנו בבר של גיא ריצ'י בלונדון".
קטן ופלפלי. טרייס איילה וג'סטין טימברלייק (צילום: אימג' בנק)
מה מידת המעורבות של ג'סטין בחברה?
"ג'סטין הוא פרזנטור, לא מעצב, אבל הקו של החברה מושפע מאוד מהלוק שהוא הגה, עם ז'קט הטוקסידו, הווסטים והחולצות המשובצות. דרך אגב, טרייס הרבה יותר מגניב ממנו. הוא מתלבש מגניב יותר והוא בחור קטן ופלפלי שאומר מה שבא לו. ג'סטין בעיקר עומד ומחייך. בפועל הוא על תקן בובה: מצטלם עם מישהו, מחייך ומחכה לאדם הבא. די ריחמתי עליו בקטע הזה. יש לו מנהלת יחסי ציבור שהיא כמו מכונת מלחמה - הוא לא זז בלי לשאול אותה. זו ממש הפקה לתאם איתו שיגיע לאירועים באירופה, כמו לקבוע פגישה עם אובאמה, כולל שיירות ומאבטחים. כשהוא יוצא מהבית בערב, מלוות אותו חמש מכוניות והוא מסתתר בבגאז' של אחת מהן. חיים בלתי אפשריים".
טיפים למי שרוצה להיכנס לעולם האופנה?
"כדי להיכנס לעולם הזה לא מספיקים הלימודים. צריך ליצור קשרים עם אנשים בתעשייה. אם יש לך אפשרות להיפגש עם מישהו מהתחום, לא משנה מי, תעשי את זה. את לא יכולה לדעת את מי הוא מכיר או איך הוא יכול לעזור לך. חשוב גם להיות מוכנה לעבודה קשה ולשכר נמוך בהתחלה. בנוסף צריך להתעדכן במה שקורה בתחום האופנה: לקרוא בלוגים ומגזינים ואפילו לדבר עם מוכרות בחנויות שמכירות את הקהל ויודעות מה הוא רוצה. וכמובן, כדאי ללמוד משהו בתחום, כדי שיהיה לך ידע בסיסי שאיתו תוכלי להתחיל לעבוד".
בקטנה: שו"ת עם המקצוענית
מעצבי אופנה אהובים: תומאס מאייר ל"בוטגה ונטה", סטפנו פילאטי ל"איב סאן לורן", פיבי פילו ל"סלין", אלכסנדר וונג, Thakoon וסטלה מקרטני.
בתי אופנה מוערכים: "שאנל", "דיור" ו"איב סאן לורן".
קניות לעצמי: "זארה" ו־H&M. האיטלקים יחסכו כל השנה כדי לקנות חליפת "גוצ'י" אחת, אבל אני אישית מעדיפה לקנות הרבה ובזול. אם את יודעת ללבוש את הבגדים מהרשתות נכון, זה יכול לעבוד. אני לבשתי אותם אפילו לראיונות עבודה ב"ולנטינו".
עולם האופנה הישראלי: יש בארץ כמה מעצבים שעובדים יפה, כמו לילך אלגרבלי ל"לילמיסט" ושרון ברונשר, אבל הרבה מעצבים משתמשים בבדים זולים ופשוט לא עומדים בסטנדרטים של חו"ל. חוץ מזה, כאן הולכים עם הוויאנס לעבודה, מה שבחיים לא יקרה באירופה.
מותג שהייתי מביאה לארץ: אני חושבת שהשוק בארץ רווי ואין צורך בעוד מותגים. אם מתעקשים, הייתי מביאה את "אורבן אאוטפיטרס" ואת "אנתרופולוג'י".
