השוכרת התחרטה - ותפצה את בעלת הדירה
כשבוע לפני מועד הכניסה לדירה, התחרטה השוכרת והודיעה כי אינה מעוניינת לשכור את הדירה. בית המשפט חייב אותה לפצות את המשכירה ב-2,625 שקל
אישה שביקשה לשכור דירה, ואף לחצה ידיים עם בעלת הדירה, הודיעה למשכירה כשבוע לפני מועד הכניסה לדירה, כי היא אינה מעוניינת להשכירה. בית המשפט קבע, כי השוכרת התנהגה בחוסר תום לב וחייב אותה לפצות את המשכירה ב-2,625 שקל.
התובעת, שבבעלותה דירה בגבעתיים, הציעה את דירתה להשכרה. הנתבעת ראתה את הדירה ולאחר שבדקה אותה, החליטה כי היא מתאימה לצרכיה. השתיים סיכמו על השכרת הדירה לנתבעת מאמצע חודש נובמבר, לחצו ידיים, והשוכרת אף מסרה לבעלת הדירה צ'ק של 500 שקל לתיקון אסלת השירותים.
לטענת בעלת הדירה, השוכרת ביקשה במועד מאוחר יותר, לדחות את מועד הכניסה במספר ימים והיא הסכימה לכך. מספר ימים לאחר מכן, העבירה את טיוטת הסכם השכירות לשוכרת, אך לא קיבלה כל תגובה.
עוד טענה בעלת הדירה, כי ניסתה מספר פעמים ליצור קשר עם השוכרת, אולם זו לא ענתה לה. רק כשבוע לפני מועד הכניסה לדירה, התקשרה הנתבעת לשוכרת מטלפון חסוי, והודיעה לה כי אינה מעוניינת לשכור את הדירה. בסופו של דבר, הושכרה הדירה לדייר אחר החל מתחילת דצמבר.
חוסר תום לב במשא ומתן
בתביעה שהגישה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, טענה בעלת הדירה, כי הסתמכה על ההסכמה עם השוכרת ולפיכך דחתה פניות מאוחרות לשכירת הדירה. לפיכך היא דרשה פיצוי של 4,250 שקל בגין הפסד חודש שכירות, ו-1,500 שקל בגין עגמת נפש, בזבוז זמן והוצאות.
השוכרת טענה מצידה, כי התכוונה לשכור את הדירה וכי כבר בפגישה הראשונה סוכם על סוף נובמבר כתאריך כניסה.
לטענתה, היא שילמה לבעלת הדירה עבור תיקון האסלה בטרם קיבלה את חוזה השכירות, אולם לאחר קבלת ההסכם, נוכחה לדעת כי מדובר בהסכם "דרקוני" הכולל לטענתה סעיפים לא סבירים, ולפיכך הודיעה לבעלת הדירה כי אינה מעוניינת לשכור את הדירה.
השופטת לימור ביבי-ממן, קיבלה את התביעה באופן חלקי, לאחר שקבעה כי התנהגותה של השוכרת מהווה חוסר תום לב במשא ומתן.
בפסק הדין נקבע, כי השוכרת הביעה באופן ברור את רצונה לשכור את הדירה, בין היתר בכך שהעבירה לתובעת תשלום של 500 שקל לתיקון האסלה בדירה, אולם מהמועד בו קיבלה לידה את טיוטת ההסכם, התנהגה בצורה תמוהה.
ביחס לטענת השוכרת כי חזרה בה מהסכמתה מאחר ומדובר בהסכם 'דרקוני' נקבע, כי גם אם אכן כך, לא ברור מדוע לא ביקשה מבעלת הדירה או מבא כוחה לשנותו.
"תשובת הנתבעת לשאלת בית המשפט בהקשר זה כי לא ביקשה לתקן את ההסכם כי: "היה לה קשה מדי" ו"לא התאים לה להכנס לדברים כאלה" - הינה בלתי מספקת ורב הנסתר בה על הגלוי", כתבה השופטת.
לבסוף נקבע, כי מאחר שהשוכרת חזרה בה מהסכמתה ללא הסבר מניח את הדעת, על השוכרת לפצות את בעלת הדירה. השופטת פסקה, כי השוכרת תפצה את בעלת הדירה ב-2,125 שקל עבור מחצית חודש שכירות, וכן תשלם לה 500 שקל בגין עגמת נפש, ו-500 שקל עבור הוצאות המשפט.
לעיון בפסק הדין
לאתר המשפט הישראלי פסק דין
