שתף קטע נבחר

יום אחד, ועשר תחנות בעכו

שעה וחצי ברכבת מתל-אביב ואתם בלב הסמטאות הססגוניות והמעט מוזנחות של עכו העתיקה, עיר יפהפיה שאולי הספקתם לשכוח. פורסם במוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות"

אם האדריכלים בימינו היו צריכים לתכנן עיר שמתאימה לבילוי של הרפתקנים וגם של עצלנים, חובבי שווקים וגם כאלה שנהנים מסמטאות צרות - יש לשער שהיו מתכננים עיר הדומה לעכו העתיקה. אבל אין צורך לטרוח. עכו כאן, במרחק נגיעה, גם אם קצת נשכחת. היא מתעוררת לחיים בעיקר בימי הפסטיבל לתיאטרון אחר - אבל מוכנה ומזומנה למבקרים בכל יום ובכל ערב. עיר קסומה, עטופה בחומות, מחביאה מנהרות וכולה אפופה היסטוריה.

 

החלטנו להצטרף לרשימה המכובדת של מבקרים נודעים שהגיעו לעכו לפנינו, בהם הרמב"ם,

הרמב"ן, מרקו פולו, ר' נחמן מברסלב, ריצ'רד לב הארי, רמח"ל, לואי התשיעי מלך צרפת, ועוד רבים וטובים. רק נפוליאון לא הצליח להיכנס אליה, שכן העיר עמדה נגדו כחומה בצורה.

 

את המסלול שלנו בחרנו לעשות בעזרתו של אריאל הדרי, מומחה לעכו. אריאל גורס שאת העבר וההווה של העיר אפשר להפוך לבילוי בסגנון "חפש את המטמון". הוא מתאים כתבי חידה ליחידים, למשפחה או לקבוצה, בהתאם לגיל ולהרכב המשתתפים, ומחלק רמזים - ובעיקר הסברים - ביד נדיבה. הוא מציע מספר מסלולים בעיר ובסביבותיה, בהתאם לבקשת הקהל. אנחנו בחרנו במסלול מעגלי, שבו מגיעים לנקודה שבה התחלנו.


חומת העיר נושקת לים (צילום: דורון ניסים, רשות הטבע והגנים) 

 

בכניסה לכל אתר ואתר בעכו גובים תשלום. כדאי להצטייד בכרטיס משולב לאתרים העיקריים ‭47)‬ שקלים‭.(‬ אם מסיירים עם הדרכה, אפשר לוותר על חלק מהאתרים והמצגות האורקוליות.

 

‭07:50‬ תחנה ראשונה: מיץ רימונים טרי

עולים על הרכבת בתחנת השלום בת"א. בתוך כשעה וחצי מגיעים בטיסה ישירה לעכו. או-טו-טו, כאשר ייפתחו מנהרות הכרמל, תהיה ההגעה במכונית מכביש החוף מהירה יותר, אבל גם אז אי אפשר יהיה להימנע מכביש הקריות המעצבן. בתחנת הרכבת של עכו לוקחים מונית לעיר העתיקה.

 

קבענו להיפגש עם אריאל לרגלי המגדלור, אבל קודם לכן הספקנו לשתות קפה ערבי מר באחד מבתי הקפה באזור. לא ויתרנו גם על מיץ רימונים סחוט באחד הדוכנים הסמוכים, לאחר שבעל הדוכן שיכנע אותנו בנאום נמלץ שהוא טוב לכוח הגברא. לנו הוא נתן כוח לסיור הצפוי.

 

‭10:00‬ שער הים: מבט מלמעלה

נפגשים עם אריאל במגדלור, ויוצאים לדרך בהליכה מתונה על טיילת החומה הדרומית. עכו הייתה עיר מבוצרת ומוקפת חומות בכל התקופות: הערבית הקדומה, הצלבנית, הממלוכית והטורקית, ואנחנו נמצאים על אחת מהן. בסוף הטיילת ובמיקום נהדר מעל המרינה והמפרץ, אפשר לראות את צעירי עכו קופצים קפיצות ראווה - מסוכנות יש לומר - מגובה שמונה מטרים אל מימי המפרץ בכל עת שמתאספת קבוצה קטנה של מטיילים הצופים בהם. מכיוון שאין מצפור ראוי לשמו בחלק זה של העיר, עלינו על גג אחת המסעדות - וזכינו בנקודת מבט נפלאה על כל מפרץ חיפה ועל צריחיה של העיר העתיקה. רוויים במראה המרהיב ירדנו מטיילת החומות לשער הים, שרק דרכו יכלו הנוסעים בספינות להיכנס אל העיר העתיקה.  


מבט מהגג אל המפרץ (צילום: אריאל הדרי)

 

‭10:20‬ ח'אן אל-עומדאן: סכנת התמוטטות

מגיעים לח'אן אל-עומדאן. הח'אן, שנבנה ב-‭,1784‬ בימיו של שליט עכו המפורסם אחמד אל-ג'זאר, שימש היטב את הסוחרים הרבים שהגיעו לעיר: במרכז רחבת המסחר הגדולה ניצב סבִּיל (מתקן ציבורי למים‭,(‬ בקומה התחתונה חדרים ששימשו כמחסנים ואורוות, ובקומה העליונה חדרים שהושכרו לסוחרים המזדמנים. באגף הצפוני בולט מגדל השעון המרובע, שנבנה ב-1906 במלאות 25 שנים לשלטונו של הסולטן הטורקי עבד אל-חמיד. באותה תקופה נבנה גם מגדל השעון ביפו, לכבודו של אותו צדיק. את המתחם המבוקש של ח'אן אל-עומדאן אפשר לראות כיום רק בהצצה מאחת הפינות, וחבל. הוא נסגר למבקרים בגלל סכנת התמוטטות, ומחכה לישועה. כואב לראות את ההזנחה השוררת כאן ומאפילה על הארכיטקטורה המפוארת וההיסטוריה המפוארת לא פחות. ובכלל, בכל פינה בולטים הזנחה ולכלוך.

 

‭10:45‬ מבית כנסת למסגד: חולצים נעליים

אנחנו סוטים מעט לכיוון המרינה כדי לצפות ביאכטות הקטנות ובפעילות הדייגים. אם תבקשו, הדייגים ילמדו אתכם את סודות הרשת והדיג, אבל אנחנו לא מתעכבים כי יש עוד המון לראות. פונים צפונה, חזרה לתוך קרביה של העיר, וחולפים בסמטה שאריאל העניק לה את השם "סמטת המועדון‭."‬ סמטה מוצלת וקרירה עם עשרות צעירים ומבוגרים על טהרת המין הגברי, רכונים על קפה, משחקי קובייה וקלפים.

 

נראה שבלי אריאל או מדריך מקומי אחר היינו הולכים לאיבוד, כי אין כאן שילוט

לשמות הסמטאות או הרחובות, אלא לאתרי התיירות בלבד. מה שכן, שלטים ירוקים רבים כתובים ערבית מתנוססים על קירות העיר, ובהם פסוקי ברכה ותפילה.

 

בקצה סמטה ללא מוצא נמצא בית הכנסת רמח"ל. באווירה נעימה של מזגן, שתייה קרה ושירותים אפשר לנוח כמה דקות ולהאזין לסיפור על הקבליסט המופלא משה חיים לוצאטו, מחבר "מסילת ישרים‭,"‬ שחי בעכו לפני כ‭270-‬ שנה. בית הכנסת, אגב, נסגר ב‭17:00-‬ מדי יום, ולמרבה הצער סגור גם בשבתות.

 

מבית הכנסת סמטה צרה אחת ימינה ועוד אחת - ומגיעים לכיכר גדולה. משמאל רואים בבירור את הצריח (מינָרֶט) של מסגד אל-זייתונה. נכנסים לרחבת המבואה של המסגד: עמודים בעיצוב נדיר ובריכת טהרה מקדמים את פנינו. אם אין זו שעת תפילה של המוסלמים, אב-הבית אבו סאלח ישמח לפתוח עבורנו את המסגד, בתנאי שכולנו נחלוץ נעליים, והנשים יעטו בגד צנוע כלשהו.

 

יוצאים בזהירות אל הסמטה, כי ממש צמוד לכניסת המסגד חולפות מכוניות. פחד אלוהים. בדרכנו אל מרכז המבקרים אנו חולפים על פני כמה שכיות חמדה של העיר. תחילה מציצים מבעד לשער ברזל פתוח לתוך שוק מקוֹרֶה. אריאל מאתגר אותנו בחידה, שפתרונה הוא שם השוק. החידה: "הגיע נוכרי טורקי והתאכזב‭."‬ ופתרונה: בא זר (באזר טורקי) והתאכזב (כי השוק היפה אינו פעיל‭.(‬ לא נכנסים כי עוד נשוב לכאן.

  

‭11:30‬ החמאם הטורקי: הג‘קוזי של פעם  

לשמאלנו דלת החמאם הטורקי. החמאם היה מוסד חיוני בעכו העתיקה לפני היות הברזים, ומי שחשב על ג'קוזי או לפחות על מקלחת הגיע לכאן. היום הוא אינו מתפקד כחמאם ומתקיים בו (בתשלום) מיצג אורקולי יפה בשם "סיפורו של הבלן האחרון‭."‬ מכיוון שאנחנו ממילא עושים את המסלול בעיר, לא נכנסנו למיצג.  


המיצג בתוך החמאם העתיק (צילום: דפנה טלמון)

 

עוברים בסראיה - בית הממשל הטורקי. בכניסה ארכיטקטורה מדהימה של שילוב אבנים ועליהן ערבסקות עדינות. מגיעים למדרחוב הומה אדם.

 

באגף הדרומי חנויות לתיירים ומסעדות, וביניהן גרם מדרגות רחב העולה אל מסגד אל-ג'זאר. (שוב) גובים תשלום: 10 שקלים לאדם. זהו מסגד מפואר, ובתא מסורג ירוק יש תיבה, שעל פי אמונת המוסלמים מכילה שערות מזקנו של הנביא מוחמד.

 

‭12:30‬ המתחם הצלבני: מרתפים ואולמות 

במרכז המבקרים נמצאת הכניסה למתחם הצלבני. כאן אפשר להבין סוף סוף את הסיפור של העיר הזו: המפלס התחתון הוא מהתקופה הצלבנית ‭,(1291-1104)‬ והמפלס העליון הוא בעיקר טורקי ‭.(1917-1517)‬ יוצאים למסלול (כן, בתשלום) הכולל מבנים צלבניים גדולים ומרשימים: מרתף האסורים, אולמות האבירים, הדוֹרמיטוֹריוּם - אולם השינה הענק, חצר המצודה וחדר שירותים מרובה אסלות, ולבסוף הרֶפֶקטוֹריוּם - חדר אוכל מרשים ובו הסמל הצלבני המפורסם שושן צחור. מסיימים בהליכה בתוך מנהרת ביוב, שהפכה למנהרת מילוט לאנשי המצודה, והיא מחזירה אותנו דרך הבזאר הטורקי אל לב העיר העתיקה.


מבנים גדולים ומרשימים. באולמות האבירים (צילום: דפנה טלמון)

 

‭13:15‬ הפסקת אוכל: בתוך השוק או בבית 

בהמלצתו של אריאל, התיישבנו לאכול במסעדת "עודה" בלב השוק. המקום מרווח, השירות מהיר, השירותים נקיים, והאוכל בסיסי וטעים לסוגו. אם מתאמים מראש, אריאל יכול לארגן ארוחה בביתה של זקנה מקומית מכניסת אורחים (עד 20 איש‭.(‬ אפשר להסתפק במאפים מתוקים ומלוחים מעשה ידיה לצד קפה ומשקה קר ‭10)‬ שקלים) או בארוחה אותנטית מלאה במחיר 100 שקלים לאדם. כדאי לדעת שאין מסעדה כשרה בעיר העתיקה, אלא בחדשה בלבד.


אפשר לאכול גם בשוק (צילום: דורון גולן) 

 

‭14:30‬ קצינים בריטים: וגם נוצרים ובהאים 

כרגיל, אחרי האוכל מגיע רגע המשבר. מי מאיתנו ששבע אתרים וקצה נפשו בהסברים, פרש והלך לסיבוב בשוק הססגוני. אנחנו המשכנו במסלול המתוכנן, שהרי העבודה מחייבת, וכך הגענו לבית הסוהר. כאן התרחשה הפריצה המפורסמת אל כלא עכו במאי ‭.1947‬ מסמטת אבירי יוחנן מגיעים למתחם נוצרי, הכולל את הכנסייה היוונית-אורתודוקסית סנט-ג'ורג' ובית הארכיבישוף (פתוחים בדרך כלל רק בימי ראשון‭.(‬ כאן מתנוססת טבלת זיכרון לשני קצינים בריטים שנפלו על הגנת עכו. מהלך דקות אחדות מערבה ואנו בכיכר גנואה, בה בולט ביתו הכחול-לבן של בָּהא-אוּלָה, מייסד הכת הבהאית, שהגיע לכאן לאחר שנתיים בכלא הטורקי.

 

‭15:00‬ מנהרת הטמפלרים: השכנה התלוננה 

עוד מעט קט ואנחנו ניצבים בכניסה למנהרת הטמפלרים. את המנהרה חפרו ובנו בחשאי הטמפלרים. אל תתבלבלו, אלה לא הטמפלרים הגרמנים מלפני 150 שנים, אלא מסדר צלבני חצי-דתי חצי צבאי שטיפל בצליינים שהגיעו מאירופה לארץ ישראל לבקר במקומות הקדושים. הם ישבו תחילה בירושלים מכאן שמם: שומרי המקדש, ‭.Temple‬ לאחר כיבוש ירושלים על ידי צלאח א-דין במאה ה‭12-‬ קבעו את מושבם בעכו.

 

שוב גובים מאיתנו 10 שקלים, ואנחנו נכנסים למנהרה שאורכה 350 מטרים, חוויה נהדרת לסיום הטיול. אריאל מספר שהמנהרה נחשפה באקראי לפני כ‭15-‬ שנים, בעקבות תלונה של גברת שגרה בדירה שמעל למנהרה על תופעות מוזרות ברצפתה. יפה עשתה החברה לפיתוח עכו העתיקה שפינתה את העפר והכשירה את המנהרה לביקור. בקרוב אמורים להמשיך בחפירת המנהרה, ואף להוסיף לה קולות פכפוך מים ותמונות מהעבר.

 

עשר דקות נוספות ואנחנו בחזרה לרגלי המגדלור, שם נפגשנו עם החלק השני של הקבוצה, אלה ששוטטו בשוק וחזרו עמוסי שקיות פירות, ירקות ומתנות לילדים.


סיום למרגלות המגדלור. הנמל בעכו (צילום: אריאל הדרי) 

 

‭15:30‬ סיום: הבטחה לעוד 

סיימנו את הסיור הממושך, ועדיין לא ראינו הכל בעיר המרתקת הזו. הבטחנו לעצמנו סיור נוסף, שיכלול את החומה המזרחית עצומת הממדים, את חרכי הירי לתותחים ואת תאי המשמר. שם נמצא גם מוזיאון "אוצרות החומה" (בתשלום‭,(‬ הכולל תצוגה של בתי מלאכה, כלי בית, אוספים וצעצועים שאפיינו את ארץ ישראל במאה-מאתיים השנים האחרונות. באזור זה נמצא גם מלון בוטיק חדש בשם "עכוטל‭,"‬ במבנה שהיה בעבר בית משפט השלום של העיר. אולי נלון כאן בפעם הבאה, כדי להשלים את מה שלא הספקנו הפעם.

 

אתר נוסף שראוי לביקור: מוזיאון אסירי המחתרות. בתקופת המנדט המצודה הטורקית שימשה כבית סוהר מרכזי בו כלאו הבריטים את לוחמי האצ"ל, הלח"י וההגנה. בחדר הגרדום נתלו תשעת הרוגי המלכות בשל מאבקם בבריטים. כאן נמצאים גם חדרי כליאתם של ז'בוטינסקי ושל בָּהא-אוּלָה, המנהיג הבהאי.

 

עכו זה לא רק פסטיבל  

נחמץ הלב לראות את הפספוס הגדול של עכו. עיר חד-פעמית, שיכולה לשאוב אליה נחילי תיירים מכל העולם ולהתפאר בבנייניה היפהפיים, בהיסטוריה המרתקת ובאווירה ים תיכונית ייחודית. הכל כאן מתחת לאף, אבל ההזנחה שולטת. הלכלוך נערם בסמטאות, אתרים חשובים סגורים, ומי הים מזוהמים בגלל פעילות המפעלים באזור. הפספוס גדול עוד יותר מאז שהעיר העתיקה הוכרזה כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו. אם המצב הנוכחי יימשך - אונסק"ו עוד עלולה לבטל את התואר היוקרתי.

 

אבל יש אור בקצה החומה. מכל הערים בארץ נבחרה עכו לאכלס את "המרכז הבינלאומי לשימור על שם העיר רומא‭,"‬ המופעל על ידי רשות העתיקות וממשלת איטליה. לצורך כך הוקצה בעיר העתיקה מבנה מרשים מהתקופה העות'מאנית, שישמש לפעילות המרכז ויארח מומחי שימור מכל העולם. במקביל, פתחה המכללה האקדמית גליל מערבי, השוכנת בפאתי עכו, תוכנית חדשה ויחידה בארץ ללימודי שימור מבנים ואתרים. אם כל הגופים ישתפו פעולה - עכו יכולה להפוך אור לשימור.

 

האם זה יעזור לעיר עצמה? בחברה לפיתוח עכו העתיקה מאמינים שכן. "על עכו חל חוק העתיקות, מה שאומר שאנחנו צריכים לעמוד בכל כללי השימור, והכל נעשה לאט ובפינצטה‭,"‬ אומר דודו הררי, מנכ"ל החברה, ומפרט את הפרויקטים העתידיים, שיעלו לדבריו את קרנה של עכו. נותר רק לקוות, שיהיה מי שימלא את חדרי המלון הרבים, הצפויים להיפתח בעיר.

 

אלה כמה ממהלכי הפיתוח המתוכננים:

  • מיזם של המסעדן אורי ירמיאס (אורי בורי‭,(‬ שמשחזר ומשפץ מבנה היסטורי בשם "ארמון האפנדי" למלון בוטיק בהשקעה של כ‭10-‬ מיליון שקל. המלון אמור להיפתח בסוף ‭.2010‬

 

  • בית הארחה חדש של ארגון אכסניות הנוער, שייפתח במארס בעיר העתיקה עם קרוב ל‭350-‬ מיטות ברוח חאן ערבי.

 

  • בית מלון בח'אן אל-עומדאן עם כ‭200-‬ מיטות. המתחם נרכש על ידי יזם פרטי שיבנה את חדרי המלון תוך הקפדה על השימור.

 

  • החמאם הטורקי, שפועל היום כאתר תיירות, יחזור להיות חמאם מפואר.

 

  • המצודה הצלבנית תורחב ומרכז המבקרים יגדל ל‭23-‬ אלף מ"ר. החוויה התיירותית תקבל שדרוג עם מופע ושחקנים.

 

  • מנהרת הטמפלרים תוארך עד המגדלור.

  

  • מחיר הסיורים של אריאל הדרי: החל מ‭25-‬ שקלים לאדם, בהתאם להיקף הסיור. לתיאום: ‭,050-5667291‬ פרטים באתר האינטרנט

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ח'אן אל-עומדאן. סגור ומסוכן
צילום: אורן יהודה
צילום: דוד כרמון
הסולטן ידע מה השעה. מגדל השעון
צילום: דוד כרמון
מומלצים