הבו בירה ויין

ספיטפייר – The Bottle of Britain

איל רותם, האיש שמאחורי יינות קלו דה גת המצוינים, החל לייבא ממש בימים אלה בירה. קוניאק שהוא אוהב כבר יש לו, אז עכשיו הוא החליט להביא את הבירה שהוא אוהב, וזאת הבירה: Spitfire.

לספיטפייר יש סיפור מעניין מאחוריה: היא מיוצרת על ידי שפרד נים (Shepherd Neame), המבשלה העתיקה ביותר באנגליה – 1698 – שנמצאת בבעלות משפחתית עד היום. הספיטפייר היא דווקא בירה צעירה יחסית, שיוצרה לראשונה לציון 50 שנה לקרב על בריטניה, ב-1990.

המבשלה ממוקמת בקנט, וסוג הבירה נקרא בהתאם - Kentish Ale. כך, הספיטפייר היא מהבירות הבודדות בעולם(!) שנהנות מהגנה אזורית עליהן, בדומה לשמפניה, פורט או קוניאק. היא מיוצרת ממי באר, במבשלה של שפרד נים בקנט ומשתמשים בה בכשות מקנט, שהוא אחד מאזורי גידול הכשות המפורסמים בעולם.

את הספיטפייר תמצאו ברשת חינאווי ויין אנד מור, בבקבוקי 500 מ"ל שקופים. בינתיים היא מגיעה רק בבקבוקים, אבל בקרוב, אומר איל רותם, אפשר יהיה ליהנות ממנה גם מהחבית. זוהי בירה מצוינת, חומה-אדמדמה, עם טעמים קצת תפוזיים וטיפה חריפות. בהחלט שווה לעשות איתה היכרות. כוס מתאימה: פיינט.

פסטיבל יין – ויין חדש

באזור יואב – דרך היין של סביבות הרי ירושלים, עד לכיש – חוגגים בימים אלה את פסטיבל היין ה-12. יקבי האזור מקיימים פעילויות שונות, ואתם מוזמנים להתארח ולסייר אצלם וגם בבתים פתוחים במושבים ובישובים שונים. פרטים מלאים אפשר למצוא באתר תיירות יואב.

הפסטיבל מתקיים לכל אורך אוקטובר, עם שני אירועי שיא. אחד מהם הוא הרמת כוסית המונית, שתתקיים ב-29 לחודש, והשני הוא אירוע טעימות מרוכז של היקבים השונים, שיתקיים ב-28-29 לחודש. אירוע הטעימות המרוכז התקיים תמיד בעין חמד, ובשנים האחרונות היה רחוק מלהיות סנסציה. השנה הוא מתקיים ב"לילות כנען", צרעה, ואולי עם המעבר למקום חדש הוא יהיה מוצלח יותר. אחת הבעיות הגדולות של האירוע הזה היתה טמפרטורת ההגשה של היינות השונים, שכללית תמיד היו חמים מדי. מלבד האירוע הזה, מבין היקבים שמקיימים אירועים יעודיים לפסטיבל בולטים משק היין הנס שטרנבך, שמציע סדנאות שונות, לצד ארוחות מיוחדות, ויקב צובה, שמקיים טיולי יין וסיור בכרמים שלו. כאמור, מרבית היקבים האחרים פתוחים לטעימות וגם לארוחות קלות, לרוב בתיאום מראש.

והנה יין אחד, חדש, מעשרות היינות שמיוצרים באזור היין יואב-יהודה:

זאב דוניה הוציא ממש לפני החגים את סוסון ים לנון 2008. היין האדום הזה של זאב הוא מהוותיקים שלו, ומבוסס רובו על זינפנדל שדוניה מגדל בכרם בעל משלו, בבר גיורא.

לדלתון יש זינפנדל זני, לה טרה פרומסה מייצרים ממנו יין וכמובן גם יקבי כרמל. כאן, פחות או יותר, נגמרת הרשימה. זה לא זן פשוט לעבודה איתו, הוא רגיש לרקבונות, עולה וטס בסולם האלכוהול ובכלל – עושה צרות ליינן. מה שכן טוב בו, הוא שהוא נותן יינות מעניינים, מעולים לבשר, שיש בהם משהו קל ופרחוני, לצד טעמים כבדים יותר.

במהדורה הנוכחית של ה"לנון" יש מעט מורבדר, שמצטרף לפטיט סירה שתמיד היה בו (8% ו-7%, בהתאמה). התוצאה חביבה להפליא, עשירה וטעימה, עם מגוון ארומות פרחוניות ו"אדומות" (דובדבנים). נוסף על אלה, תמצאו כאן קצת קרקעית יער, ולא מעט טעמים מהעץ: קופסת סיגרים, למשל. הפה עגול, רחב למדי ודי סמיך, עם סיומת בעלת מרירות קלה, וקצת כהילה. בכלל, היין מכיל 15% אלכוהול, וירוויח מאוורור קצת לפני השתייה. 130 ש"ח לצרכן, עם הנחות על קניית שישייה.

ומיואב-יהודה – לוורונה אשר באיטליה

המחשבה על החורף, שאמור כבר היה להיות כאן, מביאה אותי לחשוב על יינות כבדים יותר ועשירים יותר ולהתכונן לעונה הגשומה, לבקבוק יין טוב מול האח המבוערת. קדחת, מה שנקרא, האח המבוערת וכל זה, אבל בואו נקווה שבכל זאת יירד כאן גשם מתי שהוא, ויתקרר קצת. במקרה כזה, הכי חשוב זה להיות מוכנים בזמן עם בקבוק טוב, ואני מציע עם אחד או יותר, מהיינות האדומים הבאים של יקב Masi.

השנה – 2006 – מהטובות שמאסי העריכו בשנים האחרונות. מיוצר מקורבינה, רונדינלה ומולינרה. הוא מתקתק בפה, עם טעמי פירות יער ודובדבן, כשבאף יש לו גוונים ירקרקים-עשבוניים. הוא מתובל, פיקנטי אפילו, עם סיומת חומצית, טאנית ובינונית-ארוכה. תמיד תמורה טובה, וגם הבציר הזה אינו שונה: 105 ש"ח, ליין פירותי, שיכול ללוות את הארוחה שלכם לכל אורכה – ממנות איטלקיות ראשונות, ועד יינות בשריות קלות.

Brolo ולא Barolo. משמעות השם היא אותה גדר אבן שמקיפה נחלה או clos, בצרפתית. הוא הרבה יותר מתקתק מהקמפופיורין הרגיל ועוצמתי יותר, מאוד עגול והאמת שקצת חנפני יותר – קצת יותר עולם חדש. הפה מצוין. האף עדיין לא הגיע לתחילת ההתפתחות שלו. מי שמעדיף את הסטייל של האמרונה, יאהב את היין הזה, במחיר נמוך משמעותית מהאמרונה. למי שמעדיף יינות יותר חומציים ו"חדים", הייתי ממליץ על הקמפופיורין הרגיל. 135 ש"ח.

שמו של היין הוא מעין "צעקה", בניב המקומי. יש בו 85% אוזלטה, 15% קורבינה. הוא יצא לשוק לראשונה בשנת 1995, אבל זהו הבציר הראשון שבו יש כל כך הרבה מהזן המקומי הזה, האוזלטה. מתיישן כשנתיים בחביות קטנות, שנותנות פה משהו "עצי" שמזכיר דווקא יין ספרדי. זהו יין מצוין, עם שלל טעמים וארומות, ממגוון "רכיבים": מפירות יער ועד עשבי תיבול ים תיכוניים. החומציות שלו מצוינת, והסיומת ארוכה וקלאסית ממש: עולם ישן במיטבו. המחיר – 320 ש"ח – בכלל לא זול, אבל היין טוב. צריך לזכור שמדובר ביין בן למעלה מ-11 שנה, והוא מרגיש ממש צעיר. השקעה לעתיד? עשור פלוס...

• שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול בקבוק