הבחור הזה ממש עושה לי בית ספר באהבה
הוא לימד אותי פשרה מה היא, הוא לימד אותי ששורשים זה חלק מהביולוגיה שלי, ואין מה לעשות, כמה שאני רוצה לעוף אני תמיד אצטרך לנחות חזרה על הקרקע. הוא המורה-עזר שלי, הוא זה שעוזר לי ללמוד לקראת המבחנים המכריעים בחיים
ההתאהבות לפעמים מזכירה לי התחלת שנה בבית ספר: אתה מתרגש כמו שאף פעם לא התרגשת, אתה לא מפסיק לחשוב על זה. כולך נעשה פתאום אדם חדש, מרגיש שפתחת פרק חדש, הזדמנות להוכיח שהחופש הגדול שינה אותך. שתוכל להוכיח את עצמך מחדש ולהרגיש שהפעם זה בזכות, כי אתה תעבוד קשה ותשיג את מבוקשך. לקוות לטפיחה על השכם כשתעשה טוב ולהרגיש שמי שעומד מולך רוצה רק בטובתך.
אבל ככל שעוברת השנה אתה מגלה בעצם שנשארת אותו בן אדם. אולי עלית כיתה, אבל אתה עדיין אותו בחור שספורט לא יעניין אותו, ומתמטיקה ואתה הם שני קווים מקבילים שלעולם לא היו אמורים להיפגש, ושעדיף להבריז מלהתמודד עם מבחן שלא התכוננת אליו. להתחיל לחשוב שלאנשים מולך בעצם לא כל כך אכפת ממך. ואתה שוב חוזר להיותך בלתי נראה במסדרונות בית ספר. לא משמיע את קולך.
ובעצם ככה זו אהבה, לא משנה כמה התרגשת בהתחלה וכמה אתה בטוח שהנה, התחלת דף חדש בחייך. אתה עדיין אותו בחור עם אותו אופי, ושום תקופת רווקות, לא משנה כמה איומה היא היתה, לא תוכל לשנות אותך. ולא משנה באיזה באנג היא התחילה, לפעמים היא תיגמר בקול ענות חלושה ותחזור להיות בלתי נראה בעולם הרווקות.
והנה אני ובן זוגי, שאצלנו זה היה קצת שונה, לא היתה ממש התרגשות בהתחלה. גם לא מחשבות על היותי אדם חדש, או על פתיחה של פרק חדש, ובטח שהזוגיות שלנו לא התחילה בבאנג גדול. אבל בכל זאת הבחור הזה עשה לי בית ספר.
הוא עשה לי בית ספר כמו שאף מורה לא עשה לי לפניו. הוא לימד אותי פשרה מה היא, הוא לימד אותי ששורשים זה חלק מהביולוגיה שלי, ואין מה לעשות, כמה שאני רוצה לעוף אני תמיד אצטרך לנחות חזרה על הקרקע. הוא המורה-עזר שלי, הוא זה שעוזר לי ללמוד לקראת המבחנים המכריעים בחיים, ולא להעדיף להבריז מולם כדי לא להתמודד איתם. אם לא הוא, אולי לא הייתי מצליח לנווט בין הגלים הסוערים.
ללמוד להתחשב באחר, כי אגואיזם לא יוביל אותך לשום מקום
הטור הקודם:
אנחנו זוג אוהב, הכל טוב, אבל חסר לי האקשן
אורן רובין
הכל קורה בדיוק כמו שצריך לקרות, אבל ההרגשה שלי זה כאילו שאנחנו זוג בני 20 שנהנים כמו שזוג בני 50 היה נהנה. האם בגיל 20 כבר נגמרה תקופת החיזורים שלי?
החודש האחרון היה בבחינת מבחן בגרות, אני בחור די ילדותי, ולכן זה קשה לי להפנים בכלל את המילה הזו, בגרות?! ובכן, כן! בגרות, אני אבהיר את דבריי. בגרות אצל בן הזוג שלי היא שהשאיפות שלך יהיו אמיתיות. כלומר לא "יהיה בסדר", אלא אתה תעבוד כדי להיות מה שאתה רוצה, אין זמן לשקוע בחלומות. כדי להוכיח את עצמך, המעשים מדברים. המילים רק מדרבנות. ללמוד להתחשב באחר, כי אגואיזם לא יוביל אותך לשום מקום.
ואני בחור חולמני. אבל עם רצון להשתנות לטובה. אז כן, אני מקווה שאני אצליח לעבור את בחינת הבגרות הזו, להכיר בשאר הצבעים בקשת, לא רק שחור ולבן, ללמוד אדיבות מה היא, ובעיקר - לחלוק את הטוב שיש בחיים, להיות ישר עם עצמי ועם אחרים, בלי לחשוב שהדשא של השכן ירוק יותר, אלא לטפח את הגינה של עצמי.
אז אולי כן, התאהבות היא כמו התחלה של בית ספר, ונראה שמערכת יחסים ארוכה היא בחינת בגרות.
אני מקווה שכמו שעברתי את הבחינות בבית ספר, ככה אני גם אעבור אותן עם בן זוגי. כי בעצם מה שיגרום לשינוי זו המוטיבציה, הפוטנציאל קיים, צריך רק לממש אותו. ואם יש מישהו אחד שמאמין בי, הרי שמימוש הפוטנציאל הזה שווה את הכל. במיוחד כשמדובר בגבר שלי.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
