Enslaved: ג'ינג'ית נאה וחובב לחימה
לא ציפינו ש-Enslaved יהיה מוצלח במיוחד. טעינו. מדובר באחד המשחקים המרעננים ביותר ששיחקנו בהם בזמן האחרון
כזה הוא Enslaved: Odyssey to the West, משחק פעולה-הרפתקאות של מפתחת המשחקים Ninja Theory, שיצרה בעבר את Heavenly Sword (אחד מהמשחקים הבלעדיים הראשונים של ה-PlayStation 3).
אחרי ש-Heavenly Sword, משחק שהבטיח המון וקיים מעט, אכזב אותנו, לא ציפינו ש-Enslaved יהיה מוצלח במיוחד. טעינו. מדובר באחד המשחקים המרעננים ביותר ששיחקנו בהם בזמן האחרון - ונראה ש-Ninja Theory למדה מטעויות העבר.
ג'ינג'יות
הסיפור משדך שתי דמויות בעולם פוסט-אפוקליפטי, שמאוכלס ברובו על ידי רובוטים רצחניים. הדמות הראשונה הוא מונקי - בחור שרירי, עצבני ואתלטי למדי. השניה היא טריפ - ג'ינג'ית נאה חובבת טכנולוגיה.
מונקי וטריפ נתפסו על ידי סוחרי עבדים, אך הצליחו לברוח מספינת העבדים ולהגיע למנהטן - מי שהייתה העיר המרשימה ביותר בעולם, אך כל מה שנשאר ממנה הם שלדי בניינים, צמחי פרא ורובוטים שמפטרלים בכל פינה כדי לחסל בני אדם סקרנים.
טריפ, שרוצה להגיע לביתה, מלבישה על מונקי "כתר שליטה", בו משתמשים סוחרי העבדים. בעזרת הכתר היא כופה על מונקי שישתף איתה פעולה, ויעזור לה להגיע הביתה.
קוף
במהלך המשחק תשלטו על מונקי, אך תצטרכו כל הזמן להתייחס גם לטריפ. מכיוון שהיא שולטת בכתר השליטה, המוות שלה יוביל במהירות גם למוות של מונקי. מכיוון שטריפ היא לא לוחמת מצטיינת, וגם לא אתלטית מי יודע מה - תצטרכו לדאוג לכל צרכיה ולהגן עליה מכל משמר.
המשמעות היא שמדובר במשחק שלם שהוא Escort Mission אחד ארוך, בו עליכם להגן על הדמות המתלווה עליכם, ולפנות לה נתיבי דרך כדי שתוכלו להמשיך הלאה במסע.
למרות שבדך כלל משימות ליווי כאלה מתסכלות, היוצרים של Enslaved הצליחו ליצור משחק הרמוני ודי נעים. נדירים המקרים בהם מרגישים שהליווי מתסכל ופוגע בחווית המשחק - ולמעשה מדובר במכניקה מוצלחת שמצליחה לעבוד טוב.
קפיץ קפוץ
המשחקיות עצמה נעה בין קטעי חקירת סביבה (סטייל Tomb Raider), קטעי פלטפורמה (סטייל Prince of Persia) וקטעי לחימה (סטייל God of War). המשחק כולו משוחק בגוף שלישי, והשליטה אינטואטיבית ופשוטה למדי.למעשה, נראה שלעיתים קרובות המשחק עושה הנחות לשחקנים. קטעי הפלטפורמה קלים מאוד, מכיוון שהם מתוכננים כך שקשה מאוד למות בהם - המשחק פשוט לא יאפשר לכם לקפוץ למותכם, ו"יאשר" את הקפיצה רק שיש מקום בטוח לנחות בו. גם קטעי הלחימה לא מסובכים במיוחד, ואמנם בהמשך המשחק פוגשים באויבים מאתגרים - אך האפשרות לשדרג את יכולותיו של מונקי ולהקנות לו מהלכי לחימה חדשים יהפכו גם את הקרבות המאוחרים לקלים יחסית.
אך הקלות היחסית של המשחק לא הורסת אותו, אלא להיפך. היא מאפשרת לשחקן את השלווה והזמן להסתכל על סביבות המשחק המושקעות, לשקוע באווירה הקסומה של מנהטן ההרוסה ולנסות לפענח מה בדיוק קרה לעולם שהוביל להריסת מנהטן.
הגרפיקה, אגב, מצויינת. המשחק משתמש במנוע Unreal 3, אך משדרג אותו, בעיקר עם מודלים מצויינים לדמויות הראשיות, שנראות מצויין. בנוסף, המשחק זונח את פלטת הצבעים החומה המאפיינת משחקים בימינו, ובמקום זה מציג לנו עולם ירוק - שפשוט נראה מרענן ולא אופייני.
בימוי הדמויות ודיבובן רק מוסיף לחגיגה: Ninja Theory השתמשו בשירותיו של אנדי סירקיס, שחקן הוליוודי שמתמחה בהנפשה של דמויות ממוחשבות (ואף "שיחק" את גולום בטרילוגית שר הטבעות) כדי לביים את המשחק - והתוצאה מקצועית לגמרי. תענוג.
חובבנות
אחרי שהסקנו שהמשחקיות טובה, הגרפיקה מצויינת והבימוי מענג, הגיע הזמן לדבר על החלקים הפחות נעימים במשחק - ולצערנו גם כאלה יש.
רוב המגרעות של המשחק נובעות מהעובדה ש-Ninja Theory היא מפתחת משחקים חדשה יחסית. זה רק המשחק הגדול השני שלה, וזה ניכר - היא פשוט נופלת לבעיות רבות שמפתחות מנוסות ממנה היו נמנעות ממנה בקלות.
הבעיות כוללות מצלמה בעייתית, שבשילוב עם אנימציות-לחימה ארוכות מדי יכולות ליצור מצבים מתסכלים בחלק מהקרבות (לפספס אויב בכמה פיקסלים עקב מצלמה בעייתית ולהתקע חמש שניות באנימצית לחימה שלא מובילה לתוצאות).
בנוסף, מיפוי השלבים לא תמיד מוצלח, ולפעמים קצת קשה לגרום למונקי להגיע לאן שרוצים, או להבין לאן בדיוק צריך ללכת. לא תמיד זה מפריע, אך בחלקים המעטים במשחק בו צריך להגיע למקום מסויים במהירות - מצאנו את עצמנו נפסלים לעיתים קרובות כי פשוט לא הצלחנו להגיע לאן שרצינו.
גם מצב מרובה-שחקנים נפקד מהמשחק, והוא מיועד לשחקן אחד בלבד. אנחנו ספציפית לא ראינו בזה כחסרון, כי לא ראינו דרך להטמיע משחק מרובה-שחקנים במכניקת המשחק - אך אנחנו בטוחים שלא מעט גיימרים ימצאו את זה כחסרון.
לסיום, המשחק כולל בעיות טכניות רבות. לשם ההגינות, נציין ששיחקנו בגירסת ה-PlayStation 3 של המשחק - וידוע שמדובר בקונסולה שלא מתמודדת עם מנוע Unreal 3 בצורה אידיאלית.
למרות זאת, קשה להתעלם מהתוצאות: ירידות חדות בקצב הפריימים, טקסטורות שנטענות לאט, פופ-אפים וקריעות מסך רבות. לא כיף.
תנו לו צ'אנס
למרות זאת אנחנו ממליצים לתת צ'אנס ל-Enslaved. לא רק כי יתרונותיו עולים בהרבה על החסרונות שלו - אלא בעיקר כי הוא כל כך מרענן ושונה.
כן כן, מסתבר שגם בתעשיית משחקים שסוגדת להמשכים חסרי מקוריות (נסו לספור את הכותרים שיצאו השנה ולא כוללים מספר לאחר שמם) ומעדיפה ללעוס למוות נוסחאות קבועות - יש גם מקום לדברים אחרים.
העולם המקורי של Enslaved, הגרפיקה על פלטת הצבעים הירקרקה שלה והדמויות המקוריות - הכל במשחק הזה מרגיש שונה מרוב המשחקים האחרים ששיחקנו בהם בחודשים האחרונים, וסיפק לנו 10 שעות של כיף. וזה בהחלט מספיק לנו.
