אהבה בשפה זרה

בפרק הקודם ב"נוסעת בעקבות האהבה":

שלומית לסקי, עיתונאית בלאשה, התוודתה שהסנדלרית הולכת יחפה ובמפתיע מצאה אהבה ב...ברלין!

ליום הולדתי ה- 32 קיבלתי מתנה מחברה: מדריך אמריקאי למערכות יחסים לונג דיסטנס. היא חשבה שאם אני מתכננת להיות בסיפור הזה עוד הרבה זמן, אולי אצטרך קצת עזרה. במדריך חולקו האנשים שנמצאים במערכות יחסים לונג דיסטנס לשניים: אלו שהתאהבו במקרה באדם שגר ביבשת אחרת, ואלו שפשוט בוחרים מערכות יחסים לונג דיסטאנס כדי להתחמק מאינטימיות או מחויבות אמיתית (ולא תמיד במודע). אולי הבחירה שלי בא' הייתה בסך הכל עוד דרך מתוחכמת שלי להתחמק מאינטימיות? שאלתי את עצמי.

מהדייט הראשון ועד הלום

בעוד שבדייט רגיל נהוג להימנע משיחות "פנינו לאן" על ההתחלה, ביחסים לונג דיסטנס השיחות הללו בלתי נמנעות. המרחק דורש סוג של כנות בשלב התחלתי כדי שהקשר לא יתמוסס ובקיצור - אין מקום ליותר מדי משחקים.

אני זוכרת את שיחת הסקייפ הראשונה שלנו, אחרי שא' חזר לברלין מהביקור שלו בתל-אביב. "אל תיקח את זה אישית, אבל אני לעולם, לעולם לא אוכל לחיות על אדמת גרמניה", אמרתי לו כשהוא העלה את האפשרות שאעבור לברלין. א' חייך את החיוך הרגוע שלו כשענה: "לעולם אל תגידי לעולם", ואני חשבתי שיש באמירה הזאת הרבה חשיבות עצמית ועניתי: "אם אתה רוצה אתה מוזמן לעבור לתל-אביב". אבל ידעתי שאין לו מה לחפש פה, בטח לא כשהוא אב במשמורת משותפת לילדה בת 11 בברלין.

א' היה סבלני. דיברנו בטלפון או בסקייפ מדי יום, ואפילו שלחנו זה לזו גלויות אהבה בדואר רגיל. כשהלכתי לקולנוע עם חברה או לקחתי סרט בדי וי די, א' היה רואה את אותו הסרט כדי שנוכל לדבר עליו, כדי שנוכל להרגיש שאנחנו צוברים חוויות משותפות אפילו מרחוק.

נפגשנו בין פעם לפעמיים בחודש (הוא הגיע לתל אביב לסופי שבוע לעתים תכופות), הוא התחיל ללמוד עברית בברלין (זה מאוד סקסי לשמוע אותו מדבר עברית עם מבטא גרמני) ואפילו הזמנתי אותו לארוחת שבת אצל הורי, שבתחילה התקשו מאוד לעכל את העובדה שיש לי חבר "גוי" ועוד גרמני. בכלל בהתחלה חלק מחבריי הטובים הרימו גבה וחשבו שלגמרי החלקתי על הראש.

קו ברלין תל אביב מעולם לא היה לוהט יותר

לשמחתי, עבודתי כעיתונאית פרילנסרית היא אידיאלית למערכת יחסים מסוג זה, מה שהקל מאוד על היכולת שלי לנסוע לביקורים של שבועיים. במשך שמונה חודשים קו ברלין תל-אביב היה לוהט וגם בעבודה פרגנו: "אני מכירה זוג שחי על הקו כבר יותר מ-13 שנה ואפילו יש להם ילדים", סיפרה לי העורכת כשהסברתי לה את סיבת הנסיעות הדחופות לברלין. מביקור לביקור החשדנות והרתיעה שלי לעם הגרמני התחילו להתמוסס. גיליתי תרבות והיסטוריה מרתקת ואנשים מקסימים. חברים מהארץ "שידכו" לי חברים ישראלים שגרים בברלין ובאחת הטיסות הכרתי בחורה גרמניה מקסימה שגרה בשכונה של א' (מסתבר שמטוסים ושדות תעופה הם פיק אפ נפלא ועל כך עוד נרחיב בהזדמנות) ככה שלאט לאט התחלתי לפתח לי קשרים חברתיים משלי.  

שלומית לסקי מסתגלת לברלין

אביב מתעורר

אבל שנינו ידענו שסיפור לונג דיסטנס לא יתאים לנו לאורך זמן. בסביבות חג המולד א' הגיע לבקר אותי בארץ לתקופה של חודש. הזמן הכי ארוך שבילינו אי פעם יחד עד לאותו הזמן. חיינו חודש בתוך דירת הסטודיו הקטנטנה שלי, נסענו לטייל בצפון ובירושלים, א' לקח שיעורים פרטיים בעברית כל בוקר וצעד על שפת הים בזמן שאני עבדתי בבית. חששתי שנרצה להרוג אחד את השני בתוך דירה בגודל של קופסת נעליים, אבל למעשה לחיות בחלל קטן מדי לתקופה זה מין מבחן מזוכיסטי לטיב היחסים, שגם אותו צלחנו בשקט ובשלווה בלי מריבות ובתחושה של הרמוניה.

בחג המולד הלכנו יחד לכנסייה ביפו, והזמנו חברים לסעודת חג מולד לא מסורתית ללא עץ חג מולד, וללא אווז ממולא וללא שלג. אחרי החודש הזה, א' הציע לי לעבור לברלין.

"מה אני אעשה שם בחורף, במינוס 20 מעלות? אני אמות מדיכאון בברלין בחורף. לא, אני לא בן אדם של חורף, וחורף זה לא זמן טוב להתחלות חדשות.... אני אבוא באביב לניסיון של שלושה חודשים", שמעתי את עצמי אומרת בהחלטיות. שמעתי לא מעט סיפורי זוועה על מערכות יחסים לונג דיסטנס, שאנשים מסביבי כמובן טרחו לספר לי בחודשים האחרונים. לכן שלושה חודשים היה מבחינתי צעד לא דרמטי מדי, משהו שאפשר לראות כהרפתקה נחמדה גם אם זה לא יצליח. לא רציתי לארוז את כל חיי בישראל בארגזים, להגיד לכולם שלום אני נוסעת ולחזור עם זנב מקופל בין הרגליים. הרי בסיפור הזה יש לא רק אהבה של שני אנשים אלא גם מיזוג בין תרבויות וערכים שונים. לא, הפעם רציתי לעשות את זה נכון, לא לאבד שוב את הראש כמו ילדה בת 20. באותו הלילה, נכנסתי לאינטרנט והזמנתי לי כרטיס טיסה לשלושה חודשים.

מה למדתי השבוע:

פעם היה לי חבר צנחן שהיה אומר "מי שלא מעז לא מתיז". צדק. כמה זמן אפשר לשבת על הגדר רגל פה רגל שם, באיזה שהוא שלב צריך לקחת סיכון ולהפסיק לחיות את הפנטזיה.