חברי מפלגה יש רק בפייסבוק
לא רק אתרי אינטרנט יש לתנועות פוליטיות היום - חלקן לומדות מפעילים פוליטיים מבריקים בארה"ב ומפתחות נוכחות טובה ברשתות חברתיות. השינוי מתחיל, באופן לא מפתיע, דווקא מהתנועות הקטנות
הרבה דיו-אינטרנט כבר נשפך על הנושא של אתרי אינטרנט פוליטיים – החל מתלונות על הכמויות הענקיות של כספים מתקציב הקשר עם הבוחר שהושקעו באתרים שדורשים חמש שעות כדי להקים, ועד לאיך שכל הפוליטיקאים בישראל ניסו להעתיק את האתר של ברק אובמה לקראת הבחירות ב-2009. אבל עם הזמן, הסצינה משתנה, ופוליטיקה באינטרנט היא לא רק אתרים של מפלגות ותנועות אלא הרבה מעבר. זה המצב כבר זמן רב מעבר לים, ובזמן האחרון נראה שהתנופה מגיעה, וברבאק, גם לישראל.
ההפיכה של האינטרנט בשנים האחרונות משטח אחסון של דפים סטטיים למערכת דינמית של מדיה מכל הסוגים, שפתוחה לכולם, השפיע גם על הפוליטיקה. על תופעת הבלוגים הפוליטיים (שגם הם התחילו לפרוח משמעותית בשנה האחרונה בישראל) כולנו כבר שמענו, אבל בזמן האחרון גופים פוליטיים דווקא לומדים לנצל את הרשתות החברתיות לטובתם. הבית הלבן מעדכן בדף הפייסבוק שלו כמה פעמים ביום, מעלהסרטון ליוטיוב כל יום, ומציף לדפי הרשתות החברתיות בעיות דחופות שנמצאות על סדר היום. נראה שכיום, מי שלא מצליח לשמור על קשר הדוק ודו-כיווני עם הקהל שלו – כולל שלל הפוליטיקאים שמחזיקים עמוד פייסבוק רק בשביל לקבל לייק ולא עושים בו שום דבר – עלול למצוא את עצמו מהר מאד מחוץ למחשבותיהם של בני הדור הצעיר יותר.
הטוויטר של התנועה
כך, תנועות פוליטיות משמאל ומימין – משלום עכשיו ועד "אם תרצו" – משקיעות זמן רב בטוויטים, פוסטים, העלאת תמונות אינטנסיבית מכל הפגנה וכל חוג בית, ודיונים עם מגיבי נאצה מהצד השני של המפה שדורשים חלק נכבד מזמנם של פעילי האינטרנט של היום. במת הוויכוחים עברה לטוקבקים ולרשתות החברתיות, ולא ברור אם אנשים שמים לב שהוויכוחים האלה, לרוב, לא מגיעים לשום מקום. טוקבקים, אחרי הכל, הם גרסה רדודה יותר של סיסמאות, שבדרך כלל מנוסחות בצורה עילגת וחסרת היגיון.
"הפריחה של פעילות פוליטית ברשתות החברתיות התחילה בשנה האחרונה", מספר יורי רונן, רכז האינטרנט של תנועת "השמאל הלאומי" (גילוי נאות: אני חבר בתנועה). "היום לכל פוליטיקאי ולכל תנועה, גם הכי קטנה שיש, יש דף פייסבוק וטוויטר, גם אם לא כולם מעדכנים באופן שוטף. אנחנו התחלנו את הפעילות שלנו בפייסבוק בגלל חוסר בתקציב, כי זו הדרך שהייתה לנו ליצור קשר עם הקהל שלנו. הצמיחה שלנו דרך האינטרנט הייתה מסיבית, ואני חושב שבמידה רבה הרבה אחרים באו אחרינו. כולם הבינו בסופו של דבר שזה לא צריך להיות רק דבר משלים, אלא משהו מרכזי. הרבה מהשחקנים במגרש תפסו את פייסבוק וטוויטר כעוד פורמט של קשרי לקוחות, אבל אנחנו מבינים היום שזו גם דרך מאוד משמעותית להביא אנשים חדשים ולהתייחס אליהם לא כאל לקוחות אלא כאל שותפים."
תנועת השמאל הלאומי החליטה השבוע לעבוד בצורה קצת יותר קונבנציונאלית ולהעלות אתר אינטרנט. "הפייסבוק הוא כלי אדיר, אבל אי אפשר לדעת מה יקרה מחר בבוקר ואיך ישתנו תנאי השימוש. אז כל תנועה וכל גוף צריכים גם בית, שבו כל התוכן נשמר ומאורגן בצורה מסודרת. זה לא מחליף את הנוכחות בפייסבוק, אלא מתחבר אליה – אם האתר הוא הבית שלנו, פייסבוק הוא הרחוב מחוץ לבית, איפה שאנשים יכולים להתעניין, לשמוע, לדבר, ולקבל הזמנה להיכנס פנימה."
My.EhudBarak
בקרוב, מספר לי יורי, תשיק התנועה מערכת לגיוס פעילים בסגנון המערכת ששימשה היטב את ברק אובמה לפני שנתיים. למי שלא יודע, אובמה בנה רשת חברתית משלו (בשם My.BarackObama.com), מבוססת מיקום, והשתמש בה כדי לחבר פעילים זה לזה, ולהפעיל אותם בכל פינה ברחבי ארצות הברית – דבר שנתן לו את נוכחות השטח הטובה ביותר בהיסטוריה של הפוליטיקה האמריקאית. אנשי השמאל הלאומי השכילו ללמוד כמה שיותר מהמערכת של אובמה.
"מערכת הגיוס שלנו מאפשרת לנו להגדיל את מאגר הפעילים שלנו בקצב גידול של רשת חברתית", מספר יורי. "במקום מבנה מסורתי, של רכזים שכל פעיל חדש צריך לעבור דרכם, אנחנו יוצרים מצב שבו כל פעיל בכל מקום בארץ יוכל להגיע לפעילים נוספים. אנחנו גם נותנים לפעילים שלנו את הכלים לגייס פעילים נוספים, במבנה של תאים מקומיים. כמובן, לכל רכז תהיה גישה לכלל הפעילים ורכזי התאים באיזור שלו, וכך נוכל להתארגן בצורה יעילה ביותר. זו גישה חדשנית, לפחות בארץ, שמגיעה מתוך אמונה שהרבה אנשים מתחברים לרעיונות שלנו ויתחברו אליהם, שזו הדרך להגיע אליהם, והדרך לגרום להם לקחת אחריות ולא לחכות שיאמרו להם איך לפעול."
השמאל הלאומי היא רק תנועה אחת, אבל היא נכנסה לתמונה בדיוק בשלב שבו התמונה התחילה להתעצב. בחודשים האחרונים הזירה האינטרנטית מתחממת יותר ויותר, ולא רק בכתבות שמאלניות באתרי החדשות או בטוקבקים מתלהמים לכתבות האלה, אלא גם ככלים מרכזיים לגיוס תומכים ופעילים. מפקדי הארגזים של אתמול הופכים לעמודי הפייסבוק של מחר, וגם הדינוזאורים הגדולים ביותר בשטח מתחילים לזוז קדימה בתחום. אנחנו עוד לא במצב שבו הבחירות ייעשו באמצעות לייקים בפייסבוק, אבל נראה שלייקים אכן יוכלו - בסופו של דבר - להטות את הכף.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
