הערב בערוץ 7: מי ירה ב-Y.R? (ש.ח)
מתברר שהתנהל השבוע מו"מ עם הפלסטינים, ונחשו מי סיים על ארבע. הנבחרת שוב כמעט-השיגה משהו ופישלה בכבוד, ובערוץ 7 כבר חוגגים את יום השנה לרצח רבין בצורה דוחה מתמיד
כלבה אחת לשני עמים
הרי לכם סיפור מתוק וקטן. כל כך קטן, עד שספק אם הגיע לעיניכם ולאוזניכם. הוא משקף רגע נדיר ומקסים במציאות הקיצונית והמסוכסכת אותה כולנו מייצרים כאן בכישרון כה רב. כלבת לברדור ושמה לולה, שהוכשרה במיוחד לטיפול באנשים הסובלים ממוגבלויות, והייתה צמודה לנער בן 13, נעלמה מביתה. לאחר שאותרה, הוחזרה לחיקו של הנער בו היא מטפלת.
אלא שהנסיבות הפוליטיות באזורנו הופכות את העלילה הפשוטה למורכבת ועדינה הרבה יותר: ביתה של לולה נמצא בהתנחלות בית-אל. אביו של הנער המטופל הוא "איש המבצעים" של עמותת הימין הקיצונית "עטרת כוהנים". הבית אליו נמלטה הכלבה יושב במחנה הפליטים הסמוך ג'ילזון. ומי שהביאו אותה משם והחזירו לידי משפחתה היהודית הם אנשי מנגנוני הביטחון הפלסטינים.
האם ניתן להסיק מהתסריט המטורף, שרק "המצב" מסוגל לכתוב, לגבי סיכוייהם של שיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני, של אחוות עמים ואפילו של הסכם שלום אמיתי? אולי לא. אבל לבטח אפשר לקחת ממנו לקח בסיסי: בכל מקום בו חיים בני-אדם, צריך - ואפשר - להתנהג כבני-אדם.
אפס נקודות בשני משחקים
הייתי אומר שמפעל לאומי זעיר נעל השבוע את שעריו, אלמלא נפרצו שערים אלה ארבע פעמים תוך שלושה ימים. נאמר, אם כך, שנבחרת ישראל סגרה את הבסטה - לגמרי בסטה - לאחר שהפסידה בצמד משחקיה החשובים לנבחרות קרואטיה ויוון וחיסלה במו רגליה את סיכוייה הריאליים (יהיו שיגידו, המה-זה לא ריאליים) לעלות ליורו 2012.
פרויקט ה"שתיים-אחת כפול שניים" שהעלתה הנבחרת לא היה גרוע ממש, אבל על רקע היומרנות והיהירות הלוזונית-פרננדזית, אין לו תואר הולם יותר מכישלון מהדהד. על פי הנוסחה המוכרת של היחס בין ציפייה לאכזבה, רשאים האוהדים לערוך את החשבון ולהגיש אותו לראשי הנבחרת - גם אם הדחתם באמצע הקדנציה תהיה מהלך חסר תועלת וחסר טעם, בדומה לרבים ממהלכי הבחורים על המגרש.
כהרגלנו בקודש במדינה הזאת, בהתקפה אנחנו לא רעים, ובהגנה אנחנו לא פוגעים. למרות סטירת הלחי הבינלאומית, ולקראת האתגרים הבאים, חשוב כמובן להמשיך ולנסות, אך במקביל כדאי להפנים את הביטוי העממי "זה מה יש" - ולזנוח את המשכו האופטימי "ועם זה ננצח". כי ציון הביניים בינוני, ועדיין לא מספיק. הרי לא על השכטר לבדו יחיה הכדורגל הישראלי.
אפס רגישות בחמש-עשרה שנים
שילוב מעניין של מקוריות ומחתרתיות הפגין אתר האינטרנט של ערוץ 7, כשהחליט לחגוג את יום השנה ה-15 לרצח יצחק רבין בתחרות רעיונות קונספירציה בין גולשיו, תחת הכותרת הממלכתית "מי רצח את רבין? הגרסה שלכם".
גם במסגרת חופש הביטוי - והמיזם הקונספירטיבי תחום בהחלט במסגרת זו - קיים ביטוי נאלח ומבחיל. הבלי הקונספציה, ולפיה השב"כ רצח את רבין, או שמא רבין רצח את עצמו, ואולי הוא כלל לא נרצח אלא חי עד היום על חוף בתאילנד, נשמעים כבר שנים. באופן טבעי, הם נשארים בגדר חזיונות הזויים של אנשים המסרבים להשלים עם המציאות או עם פסיקות בית-משפט שמזכות ערבים או שמאלנים ומרשיעות אחרים.
בקרוב בערוץ 7, משחק ילדים לרגל חנוכה: "קליעה למטרבין" (צילום: AFP)
לדאבוננו, כיהודים ותיקים, אנחנו מכירים היטב תופעות של הכחשת אירועים היסטוריים כדי לטהר שרצים ולשרת מטרות אידיאולוגיות קיצוניות. מכחישי רצח רבין בידי יגאל עמיר אינם שונים ממכחישי פשעים אחרים בתולדות דברי הימים. לו היו בידי שופרות ערוץ 7 ראיות המצדיקות בחינה מחודשת של הפרשה - היו מביאים אותן בפני הציבור ובפני הרשויות. כיוון שאין כאלה, הם מעדיפים לשכנע את המשוכנעים בפסטיבל רכילויות מופרכות, המזין את המפלצת האגדתית השנואה על הימין: "שנאת חינם".
אוי לאוזניים
לשון המחוקק (ועוד בוועדה לזכויות הילד):
"אתה הפרצוף של הכנסת. אוי ואבוי למדינה שאתה הפרצוף שלה"
(לכנסת ישראל דרוש פלסטיקאי. פרטים בסיעת רע"מ-תע"ל)
"אתם חבורת סוציופטים. דני דנון, אתה מטורף, מה קרה לך?"
(וגם פסיכיאטר יהיה מועיל. ועסוק)
"לך תלבש שמלה עם קדאפי"
(ולסיום, סטייליסט)
לפנייה לכתב/ת 
