לגזור ולשמור: מדריך הבחירות לקונגרס בארה"ב

בעוד שבועיים בדיוק יתייצבו מיליוני אמריקנים בקלפיות כדי לבחור את נציגיהם בוושינגטון. ynet עושה לכם סדר בבלגן: למה יש שני בתי קונגרס? מה ההבדל ביניהם? מי מהם מפחיד יותר את נשיאי ארה"ב? ועל מה חולמים חברי בית הנבחרים בלילה?

יצחק בן-חורין, וושינגטוןפורסם: 19.10.10 , 09:07

ארבעה קילומטרים מפרידים בין שני המבנים המפורסמים של שדרות פנסילבניה בוושינגטון - הבית הלבן והקונגרס. בעוד הבחירות לנשיאות ארצות הברית מתקיימות מדי ארבע שנים, הבחירות לרשות המחוקקת מתקיימות מדי שנתיים, תמיד ביום שלישי בשבוע הראשון של חודש נובמבר. הפעם יתקיימו הבחירות בדיוק בעוד שבועיים - ב-2 בנובמבר.

ארה"ב בוחרת - כל העדכונים ב-ynet

הקונגרס האמריקני מורכב למעשה משני בתי פרלמנט. הסנאט, שבו מכהנים 100 איש שנבחרו לכהונה בת שש שנים, עורך בחירות מדי שנתיים כאשר כשליש מחבריו עומדים לבחירה. הפעם הבחירות הן על 37 מושבים. בית הנבחרים, שבו מכהנים 435 צירים, עורך בחירות גם כן מדי שנתיים, אך כל חבריו עומדים לבחירה בלי יוצא מן הכלל.

בית הקונגרס שעל גבעת הקפיטול מסמל יותר מכל את הרשות המחוקקת, אך עיקר העבודה מתקיימת במבנים הסמוכים. הסנאטורים פועלים בשורת בניינים מצפון לבניין הכיפה, בעוד חברי בית הנבחרים פועלים בשורת מבנים מדרום לו, עם לשכות ואולמות ישיבות. מתחת לבניינים נעות קרוניות המסיעות את המחוקקים במעבה הגבעה כדי שלא יצטרכו לצאת לרחוב ולכתת את רגליהם בשלג או בתנאי מזג אוויר קשים אחרים.

העבודה האמיתית מתרחשת בחוץ. בניין הקונגרס (צילום ארכיון: AFP)

החלוקה בבית הנבחרים נועדה לייצג אזורי בחירה בהתאם לגודל האוכלוסייה. קליפורניה, למשל, משגרת 53 צירים מאחר שהיא מדינת ענק, ואילו דלאוור הננסית, שניתן לחצותה מדרום לצפון בתוך רבע שעה, שולחת נציג אחד בלבד. מכיוון שצירים אלה עומדים למבחן הבחירה מדי שנתיים, הם מצויים במערכת בחירות שלעולם אינה מסתיימת, וכן נאלצים להתמקד בנושאי פנים הקשורים למצוקת הציבור ששלח אותם לוושינגטון.

מסיבה זו הם חייבים לחזור למחוז הבחירה שלהם בסופי שבוע כדי להיפגש עם בוחרים, כאילו היו בקמפיין בלתי פוסק. זה יכול להעיק במיוחד על מחוקקים מאזורים בחוף המערבי, שלא לדבר על נציגי הוואי ואלסקה. לפחות הם יכולים להתנחם בכך שחלף העידן שבו כלי התחבורה המהיר היה עגלה רתומה לסוס.

בין מינוי להדחה

החלום האמיתי של כל ציר בבית הנבחרים הוא להגיע לסנאט. כיוון שהכהונה נמשכת שש שנים, כל מחוקק יכול להתמקם בוושינגטון בנחת ולהתנתק מהציבור ששלח אותו לפחות לשנתיים-שלוש כדי לעסוק בעניינים שברומו של עולם. למשל, נושאי חוץ וביטחון. בין לבין דואג הסנאטור לוודא שמימון ממשלתי יגיע למדינה שלו, כמו למפעלים ביטחוניים ואזרחיים, ושלא תהיה פגיעה במקומות עבודה.

100 הסנאטורים מגיעים מ-50 המדינות - שני סנאטורים מכל מדינה. קליפורניה הענקית ודלאוור זעירה משגרות כל אחת שני סנאטורים לוושינגטון. רק תושבי וושינגטון הבירה קופחו ונותרו ללא ייצוג בסנאט.

לא בכדי דאגו האבות המייסדים של ארה"ב להקמת שני בתי מחוקקים: בית הנבחרים העממי והסנאט המרוחק מהעם. לחברי הבית השני יש את הזמן ואת השקט לקבל החלטות כבדות משקל מבלי שיהיו אנוסים לפעול על פי הלכי רוח משתנים של ציבור הבוחרים. הסנאטורים הם אלה שמאשרים את המינויים החשובים - שרים בממשלה, שופטים, שגרירים וראשי הסוכנויות הפדרליות - וגם הסכמים בינלאומיים.

סוניה סוטומאיור בשימוע למינויה לבית המשפט העליון (צילום ארכיון: AFP)

הסנאט הוא אמנם זה שמאשר, אך בית הנבחרים הוא זה שמדיח, החל מבעלי משרות בממשל הפדרלי - לרבות נשיא ארה"ב. סמכות זו מוכרת היטב לביל קלינטון, שעמד בפני הליך הדחה כושל בעקבות פרשת מוניקה לוינסקי. גם ריצ'רד ניקסון הבין את כוח בית הנבחרים ומיהר להתפטר לפני השלמת הליך הדחתו בפרשת ווטרגייט.

כל חקיקה על התקציב - כולל חבילת הסיוע למדינות זרות, שממנה ישראל הנהנית העיקרית - חייבת לקבל אישור בהצבעות נפרדות, הן בבית הנבחרים והן בסנאט. לאחר מכן, על שתי הצעות החוק לעבור תהליך האחדה בין שני הנוסחים, ההופך הלכה למעשה לפשרה בין שני בתי הקונגרס. נוסח זה, אם מאושר בהצבעה נוספת, מונח על השולחן בחדר הסגלגל כדי לקבל את חתימת הנשיא. רק אז הוא הופך לחוק מדינה.

השאיפה הגדולה של כל מפלגה הוא לזכות לרוב מיוחס בסנאט, המונה 60 חברים ומעלה. הסיבה לכך נעוצה ב"פיליבסטר" – היכולת של המיעוט בסנאט לדרוש דיון בנושא הצעת חוק ולנאום ללא הפסקה כדי למנוע הצבעה במליאה. כאשר למפלגת הרוב יש 60 חברים או יותר, היא יכולה לסכל "פיליבסטר" ולהעביר את ההצעה להצבעה.

בשנתיים האחרונות נהנה הנשיא ברק אובמה מרוב כמעט מיוחס של 59 סנאטורים דמוקרטים. בעזרת כמה "עריקים" מזדמנים מהמפלגה הרפובליקנית. כך הוא הצליח לאשר את תוכנית ההמרצה למשק בסך כ-800 מיליארד דולרים, את חוק הרפורמה במערכת הבריאות ואת הפיקוח על וול סטריט.

על פי הסקרים האחרונים, הדמוקרטים צפויים לאבד כמה מושבים בסנאט אך לשמור על רוב צנוע של 53-52 חברים. הדבר יהפוך כל הצבעה לסיוט, אם לא תושג פשרה מראש עם המיעוט הרפובליקני. יש הטוענים שבמחשבה לטווח רחוק עדיף לאובמה דווקא לאבד את הרוב בסנאט, מכיוון שממילא הוא יזדקק לתמיכת יריביו בחקיקה. כך הוא יוכל לטעון בנובמבר 2012 שהרוב הרפובליקני הפריע לניהול השוטף של ענייני המדינה.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו