"אין מצב להיות מאושרים"

הסופר חיים באר כינס על קירות חדר עבודתו מאות של ספרים, שרובם עוסקים בנושאים עליהם כתב בחייו. "הספרים מצפים את הקירות שלי ומתוכם אני כותב," הוא מספר. כתיבת ספרו האחרון, "לאן שהרוח הולך" הוציאה אותו למסע מרוחק בטיבט, וזוהי הפעם הראשונה בה הוא הגיע למקום שלא עניין אותו, אלא את הגיבור שלו.

באר ידוע בכתיבתו העשירה במילים בניסוחים ובתיאורים של עברית שכבר כמעט ואינה קיימת בלשון הדיבור. "יש היום סופרים מאוד טובים," הוא אומר, "אבל אני חושב שלסופרים הצעירים אין ספקטרום מספיק רחב של מילים".

"גם העברית של ימינו מציגה שאלות. כשאני אומר את המילה 'סבבה' או את המילה 'אחלה' אני לא באמת יכול להבחין בהבדל המשמעות".

חיים באר נולד בשכונת כרם אברהם בירושלים ב-1945, לאב שמוצאו מרוסיה ולאם מצאצאי רבי ישעיה ברדקי,

 שהתרחקה מהדת. לאורך חייו כתב לעיתונות, היה עורך ספרותי וכתב ספרים רבים ומצליחים ומבניהם "נוצות" (1979), "חבלים" (1998), "לפני המקום" (2007). במהלך הקריירה הספרותית שלו זכה באר בפרסים ספרותיים חשובים כפרס ביאליק, פרס אקו"ם ופרס ראש הממשלה ליצירה.

ספרו האחרון "אל מקום שהרוח הולך", עוסק באיש צדיק מבני ברק, שיוצא למסע מסתורי מחוץ לעירו וחצרו, ומגיע אל המקום שהראו לו בחלומותיו, אי שם בטיבט. שם הוא נחשף להוויתה של העבודה הזרה, ומתעמת עם תפיסת עולמו ואמונותיו.