דרום קוריאה: טיול במדינה הכי נחמדה בעולם

לפני שהכרתי את אשתי הקוריאנית, לא ידעתי דבר על פינה מרוחקת זו בצפון-מזרח אסיה. מעולם לא העליתי בדעתי שביום מן הימים אבלה בדרום קוריאה תקופות זמן פוריות כל כך, ורובן בחיקה של משפחה קוריאנית כפרית-מסורתית.

רוב ידיעותינו על קוריאה מסתכמות בדרך כלל בשמות של חברות גדולות כגון LG, סמסונג או יונדאי, או באומנויות לחימה כמו טאיקואנדו וכדומה. אולם איננו יודעים דבר על תרבותה, על מסורתה ועל מאפייניה של המדינה. איננו מכירים את תושביה המיוחדים ואת הקסם הרב השורר בה; את הטבע הפראי, את ההרים הצבועים בשלל גווני ירוק (70% מכלל שטחה של קוריאה מכוסים הרים), את המפלים והנחלים של מים זכים הזורמים אל המישורים שבהם משתרעים מרבדים של שדות אורז ערוכים לתפארת, ממש כמו טלאי בד תפורים, המרכיבים את גלימתו של הנזיר הבודהיסטי.

התקופות הממושכות שבהן שהיתי בבית המשפחה בכפר, נתנו לי הזדמנות להציץ מקרוב אל תוך המיקרוקוסמוס וסגנון חייו של עם השואב את חכמתו ממקורות קדומים, ששורשיהם נטועים הרחק בהודו ובסין. חכמה עתיקה זו מתגלמת בקוריאה באמצעות משנתו של הבודהא, תורתו של קונפוציוס והוראתו של לאו דזה, וגם דרך הנצרות, שחדרה לקוריאה לאחר שזו פתחה בפניה את שעריה. כל התורות הללו התקבלו על ידי העם הקוריאני והתמזגו בו ממש כפי שמתמזגים נחלי ההרים וזורמים יחדיו בנהר הגדול האן, החוצה את לבה של עיר הבירה, סיאול.

פסל בודהא מברונזה מן הגדולים במדינה (צילומים: איתמר סופר)

שילוב בין קידמה, מסורת ותרבות עתיקת יומין

שמה הנרדף של קוריאה הוא "קומסו קאנגסאן", שפירושו בקוריאנית "אדמה מקושטת בהרים ונחלים". שם זה ממחיש היטב את העובדה שחצי-אי זה התברך בטבע ייחודי מאין כמוהו. תוך התבוננות בחיי הכפר אפשר לחוות את תרבותה, מסורת ומנהגיה העשירים של ארץ ששעריה היו סגורים לעולם המערבי עד לאחרונה.

אף על פי שגל הקידמה סחף את המדינה הזאת בשלושת העשורים האחרונים, עדיין נשתמרו בה התרבות העשירה וסגנון החיים הפשוט של אנשי הכפר. נראה כאילו נתן להם הטבע מתנה יקרת ערך של נופים נדירים וטבע טהור וזך, בזכות הערכים הנאצלים של תושבי קוריאה, כגון יושר ומוסריות בלתי מתפשרת, כבוד לזקני העם ולאבות אבותיהם, נדיבות ואדיבות שובות לב ונימוס אשר נראה כי הוטבע בהם בטבעיות מעוררת פליאה.

לכל אלה חלק בעובדה שקוריאה העפילה לפסגת הארצות המובילות בעולם. השילוב בין קידמה, מסורת ותרבות עתיקת יומין הביא לכך שאזורים רבים בקוריאה נראים עדיין כמוזיאון ללא קירות. באשר נלך בטבע, וגם לעיתים בערים הסואנות, נוכל לנשום ולהרגיש את ההיסטוריה של אלפי שנות תרבות שהטביעו כאן את חותמן.

בד בבד עם התקדמותם במישור החומרי, מנסים הקוריאנים במאמץ-על לשמר את נכסי תרבותם עתיקת היומין. דבר זה בא לידי ביטוי בארכיטקטורה הקדומה שנשתמרה באזורים רבים, במסורות הטקסיות השרירות ובדרך הארץ שבה נוהגים הקוריאנים זה בזה. לכן כבר בימי קדם כינו הסינים את הקוריאנים: "האומה המזרחית בעלת הנימוסים". ערכים מוסריים אלה מיושמים בראש ובראשונה על ידי הפרט. למן שחר ילדותם מיישמים ילדי קוריאה ערכים נשגבים ביותר, ומבטיחים למשפחה ולחברה שיהוו דוגמה למופת בכל הקשור לדרך ארץ. דגש זה הוא הבסיס לשלווה ולהרמוניה השוררות בקרב המשפחה הקוריאנית, וזו מעצם טבעה היא ערובה לחברה בריאה, חזקה, מאוחדת ומשגשגת.

הקשר הישראלי

קוריאה הוזנה בעבר מתפיסות חיים רבות, אך אימצה בעיקר את ערכי הקונפוציאניזם, הבודהיזם והטאואיזם, אשר הכו שורש עמוק בתודעת העם הקוריאני. עקרונות אלה, בשילוב רעיונות מערביים שחלחלו לתרבות הקוריאנית מאוחר יותר דרך הנצרות, הם שהעניקו לקוריאה את ייחודה.

מנורת שמן בודהיסטית באחד מהמנזרים בהרים. ברקע שלוות ערפילי הבוקר

למרבה הפלא, קוריאה וישראל חולקות גורל דומה במובנים רבים: שתיהן חוו את עוגמת הנפש הכרוכה בתהליך של השפלה ועינויים, קוריאה מצדם של היפנים וישראל, או היהודים, בגרמניה הנאצית; שתי המדינות זכו בעצמאות בשנת 1948; שתיהן נאבקות בשכניהן שבעבר חיו עמן כאחים: קוריאה הדרומית מול קוריאה הצפונית וישראל מול הפלסטינים; ושתי המדינות זינקו בשלושת העשורים האחרונים לפסגת הארצות המובילות בעולם בתחומים רבים.

קריעת ים סוף, הגירסה המקומית

קוריאנים רבים מזדהים עם ההיסטוריה של עם ישראל, ופעם בשנה מנסים להחיותה באופן מפתיע: באי ג'ינדו, השלישי בגודלו בדרום קוריאה, מתרחשת בין החודשים מארס ליוני תופעת טבע ייחודית במינה. בשעות הבוקר, כשהשפל ממתן את פני המים, נחשפת קרקעית הים עד אשר נוצרת מעין דרך רחבה באורך 2.8 ק"מ ורוחבה 30-40 מטר בין האי ג'ינדו לאי אחר. תופעה זו מהווה מקור השראה לכ- 400 אלף איש, העורכים לפסטיבל ומשחזרים את קריעת ים סוף. הם מכנים זאת "נס משה".

העם הקוריאני אוהב מאוד את ישראל, ומסיבה זו המוני קוריאנים נוהרים לישראל מידי שנה - צליינים נוצרים ותיירים חילוניים כאחד. חרף זאת, אנחנו, הישראלים, איננו מוצאים סיבה מספקת להרחיק אל צפון-מזרח יבשת אסיה ולהיחשף לתרבות ייחודית זו, שתוכל ללא כל ספק להעשירנו בערכיה, השמים דגש על היחס שבין אדם לחברו ולאהבת הטבע.

"אדמה מקושטת בהרים ונחלים". נחל בחלק הצפוני במדינה

הרושם האחרון הכי חשוב

כל אדם שיטייל במדינה זו ייווכח במהרה לדעת עד כמה דקדקניים ומודעים האזרחים בכל מעשיהם ומשלח ידיהם. במישור האסטטי, הדבר ניכר באמנות המסורתית ובאופן שבו מקושטים המקדשים והמנזרים הבודהיסטיים בציורי קיר מפורטים להפליא. סגנונות אלה ממחישים עד כמה דבקים ומסורים האזרחים בכל מעשי ידיהם.

שימת הלב והמודעות לפרטים משליכות גם על היבטים בחיי היום-יום: נזיר או נזירה המגישים תה לאורח הבא לביקור במנזר הבודהיסטי, מותירים רושם רב על המתבונן. הנזיר השליו יושב ברגליים משוכלות בסמוך לשולחן נמוך בעודו מוזג מים חמים לקנקן החרסינה, ובתנועה מעודנת ומלאת יראת כבוד כלפי אורחו על עצם היותו אדם, הוא מוזג תה פעם אחר פעם, עד אשר האורח מכסה את כוסו בכף ידו כסימן לשביעות רצון. אותו יחס של כבוד מורגש לעיתים קרובות בביקורים בבתי המשפחות הקוריאניות. האורח הוא החשוב ביותר ולפיכך יקבל את הטוב ביותר.

תושבי קוריאה יעשו הכל כדי שאורחיהם יעזבו את ארצם עם רושם טוב ובהרגשה חיובית כלפי העם והמקום. ישנם מספר מקרים שלעולם לא אשכח. באחד המקרים, אדם מקומי עקב אחרי למרחק של מספר רחובות בין סמטאות עיר הבירה סיאול. הוא הבחין בי כשניסיתי לטלפן בתא הטלפון הציבורי, ללא הצלחה, משום שכרטיס הטלפון שלי התרוקן משיחות. הוא עקב אחרי רק כדי לתת לי את הכרטיס שלו!

נופים נדירים וטבע טהור וזך. הר סאוראק

בכל פעם שבה ניסיתי להזמין מקומיים לסעודה, נוכחתי לגלות שבסוף הארוחה הם קמו ראשונים ואצו לשלם בעבור החשבון. בקוריאה מעולם לא נתנו לי לשלם על ארוחה. דוגמה חיה נוספת שהותירה אותי המום התרחשה בטקס החתונה שלי ושל אשתי. כאשר קיבלנו את מאות האורחים שבאו לטקס, עמדנו מאחורי שולחן קבלה שעליו היו מונחות מעטפות שהכילו 10 דולר האחת. מעטפות אלה ניתנו לאורחים מטעם משפחות החתן והכלה כאות להכרת תודה על כך שטרחו לבוא לחתונה. כל זאת עוד לפני שקיבלו מתנה מהאורח עצמו.

האזרחים מייחלים ליום שבו יתאחדו

מובן שניתן להבחין במדינה גם בדברים נעימים פחות: ההשפעה הקשה שהותיר הכיבוש היפני (1945-1910), והסבל שגרמו מלחמת האזרחים והפילוג לשתי מדינות שנוצר מיד לאחר מכן, לדרום ולצפון-קוריאה. משפחות רבות נחצו לשניים בשל השקפות שונות ותו לא, ומאז ועד היום חל על שני הצדדים איסור מוחלט לחצות את הגבול ולהיפגש עם יקיריהם.  

העם הקוריאני הוא עם הומוגני מטבעו, והאזרחים בשני הצדדים מייחלים ליום שבו יתאחדו שוב שתי המדינות ויהיו למדינה אחת. אף-על-פי שדרום קוריאה נתקלת שוב ושוב בהתנגדות לדו-שיח מצד השלטון הדיקטטורי השולט בצפון, תושביה מודעים לכך שאין להכניע שנאה בשנאה, ושהיא יכולה לדעוך רק בכוח האהבה. זהו חוק נצחי.

עלינו, כישראלים, לזכור תמיד שתדמיתנו בעיני המקומיים טובה, ושהם רואים בנו עם נכבד ונערץ. כולי תקווה שלא נעשה, כתיירים, דבר העלול לנפץ תדמית זו. על כל אחד מאיתנו מוטלת האחריות לחזק את הקשר בין שתי המדינות. טיול נעים.

• איתמר סופר מדריך ב"אקו טיולי שטח"