איך נפרדים בגן? קצר, ברור והחלטי

כבר כשהם יוצאים מהמכונית והולכים לכיוון הגן - שגיא בת ה-3 נצמדת אליהם, מחזיקה בידם ותופסת בחוזקה. ככל שהם מתקרבים לשער - מתווסף לאחיזה גם בכי חזק, קורע לב. הם מנסים להרגיע אותה, להבטיח לה יום נפלא בגן, אבל היא לא משחררת, מבקשת שוב ושוב שישארו רק "עוד קצת", שלא יעזבו אותה. הוריה, דנה וגלעד קיבלו את הקושי בימים הראשונים כמובן מאליו, אבל כעת, כשהיא כבר ותיקה בגן, הם מתוסכלים ולא מבינים יותר את פשר עוצמת הקושי. במיוחד מכיוון שהם יודעים שברגע שהם עוזבים היא נרגעת תוך כמה דקות ונהנית במהלך היום בגן.

איך זה שחלק מהילדים נפרדים בלי כל בעיה ואחרים מתקשים לעכל את הפרידה? הורים רבים מחפשים את התשובה באופיו הרגיש והייחודי של ילדם, אחרים מייחסים זאת לשעות העבודה הרבות שלהם ולצורך של הילד בזמן ארוך יותר איתם ואחרים חושבים שאולי זו תגובה לאווירה לא נעימה ששוררת בבית בגלל מתחים שונים.

הורים יקרים, כן, בהחלט יתכן כי קשיי הפרידה של חלק מהילדים מושפעים מסך כל חוויותיהם בבית ואין ספק כי לאופיים ולאישיותם הייחודית יש חלק נכבד בקשיים האובייקטיביים שלהם להיפרד מהוריהם. אולם, ניסיוני החינוכי והטיפולי מלמד כי רוב רובם של קשיי הפרידה של הילד נובעים מהטעויות והשגיאות הנעשות על ידי ההורים הנפרדים ועל ידי הצוות החינוכי המקבל את הילדים בסיטואציית הפרידה.

לפני שאמליץ לכם על רוטינת פרידה יעילה אשר תסייע לילדיכם ללמוד כיצד להיפרד מכם כהלכה ובנעימים, חשוב שאזכיר ואחדד ואת הטעויות האופייניות של ההורים לפני, בזמן ולאחר הפרידה - טעויות התורמות באופן משמעותי לעובדה שהילד אינו לומד להתגבר על קשיי הפרידה שלו. לעיתים טעויות אלה בתגובות אף מחריפות את עוצמת הקשיים ומאריכות את משך הזמן עד אשר הילד לומד להיפרד בנעימים.

טעות 1: חוסר הכנה מראש

הכנת הילד לתהליך הפרידה על ידי הגדרת ציפיות ובקשה מהילד לחזור עליהן במילים שלו סמוך לתחילת ההליך מקלה על מרבית הילדים להיפרד ותורמת רבות לפרידה רגועה יותר. לפני שיוצאים מהבית או מהמכונית, רצוי לשבת עם הילד ולומר לו בקול שקט, רגוע אך החלטי ונטול סימני שאלה: "חמוד, כשנגיע לגן נאמר שלום לגננת, ניתן נשיקה וחיבוק חזק וניפרד יפה. אני יודע שלעיתים קצת קשה לך להיפרד אך אתה מסוגל להיפרד כילד גדול ללא בכי והיצמדות אלי ולכך אני גם מצפה. אנחנו כמובן נתראה הערב, כשאחזור מהעבודה. עכשיו, בוא תאמר לי אתה כיצד ניפרד היום". רצוי לסיים הליך הכנה זו עם חיבוק ונשיקה אוהבת, המבטאת את האמפטיה של ההורה, המבין את הקושי והמאמין ביכולת של ילדו להתגבר עליו.

טעות 2: התנהגות הססנית

הורים רבים מקשים על ילדם בפרידה כתוצאה מהתנהגותם ההססנית במהלכה. התנהגות הססנית זו באה לביטוי בביטוים המנסים לבדוק את מצב רוחו של הילד או לקבל אישור ממנו לעזוב את שטח הגן או בית הספר. לדוגמא, משפט כגון: "אתה חושב שתוכל להיפרד היום ללא בכי?" בתוספת מבטים המשדרים אמפטיה ל"סבלו" של הילד. תגובות הוריות אלה אינן מסייעות (בלשון המעטה) לילד להתגבר על קשייו ברגע הפרידה מההורה.

טעות 3: מבקשים רשות

הורים רבים מאמינים כי אין להאיץ בילד במהלך אקט הפרידה ורצוי/חשוב לא לעזבו לפני שמקבלים את הסכמתו לכך. זוהי טעות, מכיוון שבעשותו כך מטיל ההורה אחריות כבדה על הילד להכתיב ולשלוט בהליך הכה קשה לו ממילא, כאשר לרוב הוא אינו בשל ואינו מסוגל לעשות זאת. בכדי למנוע כל ספק, ברצוני להדגיש כי אין זה נכון לבקש מהילד רשות לעזוב את סביבת הפרידה. זהו תפקידם ונמצא באחריותם של ההורים ושל הסמכות החינוכית במקום (הגננת או המורה) להכתיב את קצב וסדר הפעולות במהלך הפרידה.

טעות 4: נפרדים, חשים רע וחוזרים שוב

זוהי טעות נפוצה ועצובה: חזרתו של ההורה לגן בין אם בשל התחושה כי הוא מכאיב לילדו בעוזבו טרם קבלת הסכמת הילד לכך או משום שהסמכות החינוכית במקום ביקשה כי יחזור מכיוון שהילד לא נרגע ומבקש את הוריו. הדבר רק מקשה על הילד, מבלבל אותו ודוחה באופן משמעותי את היום בו יילמד להיפרד בנעימים.

טעות 5: מגיעים, שמים ונעלמים

כן, גם זוהי פרקטיקה שגויה אופיינית אצל חלק מההורים, המאמינים כי ניתן ללמד את הילד להיפרד ללא בעיות על ידי כך שידאגו (בשיתוף הסמכות החינוכית) שהילד יהיה עסוק בפעילות אהובה עליו מיד עם הגיעו לגן וכאשר הוא ממוקד בפעילות הם נעלמים לו ומשאירים לגננת לדווח לו שעזבו ולהרגיע אותו בהבטיחם כי ההורים יחזרו לאסוף אותו בסוף היום. זוהי טעות לחשוב שהעובדה שהילד מוסח ולא ראה את הוריו עוזבים תקל עליו את קשיי הפרידה. נהפוך הוא, היעלמות כזו בחשאי ללא מילות פרידה רק תלמד אותו שהוא אינו יכול לסמוך על נוכחות הוריו אשר עלולים להיעלם לו בכל עת.

ואלו הם עקרונות הפעולה אשר יעזרו לילדכם ללמוד להיפרד:

א. מה הסיבה לקושי?

אסור לשכוח שלעיתים קשיי פרידה של ילדים מהוריהם מתרחשים על רקע סבלם בעת שהותם בגן או בכיתה במהלך היום. ילדים המהווים קורבן להצקות ולדחייה חברתית על ידי חבריהם ו/או גישה נוקשה במיוחד של הסמכות החינוכית מבטאים את סבלם בין השאר בסירובם ללכת בבוקר לסביבה החינוכית ובקושי משמעותי בעת הפרידה מהוריהם. בקשו מהגננת דיווח על מצבו החברתי של הילד. במידה ואתם חוששים שהילד סובל בעת שהותו בגן, תוכלו לבקש מגורם מקצועי לצפות בילד על מנת לקבל חוות דעת על מצבו החברתי / רגשי של ילדכם בגן.

ב.הגננת אחראית

לאחר שההורה מגיע עם ילדו לגן חשוב מאוד שהסמכות החינוכית (הגננת, המורה) האחראית במקום תקבל את ההורה וילדו (יש לתאם זאת מראש) והיא זו שתנהל את טכס הפרידה ותבקש בסופו מההורה (בנימוס אך בנחישות) להיפרד ולעזוב. סמכותה של הגננת והעובדה שהיא זו המכתיבה את ההליך תסייע עד מאוד לילד להיפרד ביתר קלות ותמנע מההורים לעשות חלק מהשגיאות שצוינו כאן. מובן מאליו כי לאחר שהילד למד להיפרד ללא קושי מסתיים גם הצורך בכך שהדמות החינוכית במקום תהיה אחראית על הובלת הליך הפרידה.

ג. הפרידה: טקס קבוע, ידוע וחוזר

טקסים משרים ביטחון מעצם העובדה שהם מוכרים וחוזרים על עצמם ומאפשרים לילדים לדעת למה לצפות בכל שלב. חשוב ליצור ולקיים שורה של פעולות קצרות החוזרות על עצמן מדי יום, המסתיימות בעזיבתו של ההורה. לדוגמא, טקס פרידה כזה יכול לכלול: הכנה לפני, כניסה רגועה למתחם, תולים את התיק האישי, אומרים שלום לחיית הבית, נפגשים עם הגננת, משפט קצר: "עכשיו אני יוצא/ת, נתראה מאוחר יותר" מלווה בחיבוק, נשיקה, נפנוף, "כיף" או כל מה שמתאים לגיל ולמצב ועזיבת המקום בצעדים בטוחים.

ד. פרידות קצרות

חשוב ועדיף לקצר בפרידה ולא למשוך אותה, גם אם הילד מבקש "עוד קצת", הבכי הרי יבוא בסופו של דבר בכל מקרה. ברגע שמסתיים טקס הפרידה היו נחרצים וצאו. למענכם, התקשרו או בקשו מהצוות להתקשר אליכם כדי לדווח על המתרחש לאחר לכתכם וכמה זמן עבר עד שהילד נרגע.

לסיכום, הורים יקרים, בואו לא נישכח: פרידות הן חלק מהחיים. אנו נפרדים מהאנשים הקרובים לנו מדי יום. לא מדובר כאן באירוע חד פעמי שעלינו לעבור איכשהו בשלום, אלא באקט חינוכי בו אנו מקנים לילדינו יכולת חשובה התורמת רבות לעיצוב אישיות רגועה, בעלת בטחון עצמי, הסומכת ונותנת אמון בהוריה ומחנכיה. הדרך בה ינהגו ההורה והצוות החינוכי בעת אקט הפרדה הא אשר תקבע במידה רבה באם הילד יצא מחוזק מהניסיון, ותשפיע על מידת יכולתו להתמודד עם פרידות ומצבים קשים דומים המצפים לו בשלבים השונים של חייו.

• פרופ' עמוס רולידר הוא אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח וטיפול התנהגותי, ראש - מרכז רולידר להכוונה וייעוץ הורים והמכון להבנה וחקר קשיי התנהגות של ילדים ובני נוער בסביבות חינוכיות במכללה האקדמית עמק יזרעאל ומגיש התוכנית "סדרת חינוך " בערוץ 2.