טוב שם טוב?

אני מעריץ את גילי שם טוב. יכול מאוד להיות שהיא לא יותר מגימיק שיספק ל"רוקדים עם כוכבים" קידום עולמי, אבל דווקא הטבעיות שבה היא רקדה אמש (ג') עם דורית מילמן, הנינוחות ששידרה ובעיקר הביטחון העצמי שלה והעובדה כי היא לא מתביישת לחשוף במדורת השבט את נטיותיה המיניות, גרמו לי להתאהב בה.

בואו נעזוב לרגע את הציניות. אמירתו של קלוד דדיה כי השתיים הגשימו את חלומו של גבר, גם אם היתה שטותית, היתה נכונה, תכלס. בואו נתבונן במציאות. שתי בנות רקדו בפריים טיים מול כל עם ישראל, בערוץ הכי נצפה במדינה ועשו זאת בלי למצמץ. עכשיו תגידו, כמה גברים עם ביצים כמו של שם טוב אתם מכירים?

מה שהיא עשתה, בשורה התחתונה, היא אולי התשובה הטובה ביותר שאפשר לתת למסע ההפחדה והטרור שניהלו ראשי הקהילה הגאה נגד אמנים גאים, אותם אילצו לצאת מהארון באופן הכי מגעיל שיש. ככה, רבותיי, כן עושים את זה. שם טוב נותנת את האמת בפנים.

אז נכון, היא לא נראית כמו רוזי אודונל והשתתפותה קלה יותר לעיכול. עוד רגע גם תגידו שכל לסבית צריכה להיות ממורמרת, לא רק שמנה, ורק אז תקבלו אותה כי ככה היא עדיין משדרת משהו שלא קיים. מצטער, שם טוב בורכה ביופי הורס ובאישיות מגניבה ובעזרת האומץ שלה, היא עשתה שירות לקהילה ההומו-לסבית יותר מכל הוצאה בכל מהארון שעשו אוחבסקי ושותפיו. בעוד הם קוננו איך סקעת העיז לא לומר בפירוש את צמד המילים "אני הומו", הגיעה שם טוב, אמרה "אני לסבית" ורקדה כל הדרך אל אלפי האס.אם.אסים שבוודאי נשלחו לה.

עוצמת המעשה רק מחדדת עד כמה ישראל, כשהיא רוצה, יכולה להיות המדינה הכי נאורה בעולם. בזמן שבארצות הברית נאסר על בחורה בת 18 להגיע למסיבת הנשף עם זוגתה כי זה ישדר מסר "לא חינוכי" לחבריה לכיתה ורק מגישת הטלוויזיה אלן דג'נרס נחלצה לעזרתה, אצלנו, לא רק שבחורה יכולה להביע את העדפותיה המיניות בצורה ברורה וללא בושה - היא אף עושה זאת מול האומה כולה.

הדיון על שם טוב מזכיר לי דיון נוסף שהיה בזמנו על השתתפותה של דנה אינטרנשיונל באירוויזיון. אמרו גוועלד, צעקו גועל, ובסוף מה קרה? לא רק שהיא זכתה, אלא בדרך הפכה לזמרת לגיטימית במדינה, כשאף אחד כבר כמעט לא מתעסק בזהות המינית שלה, אלא רק במוזיקה. משום מה יש לי תחושה שבפעם הבאה שיככבו הומואים או לסביות בפריים טיים, הם כבר לא יהפכו לקוריוז או נושאים לדיון. התרגלנו, זה לא חדש, וזה חלק מהחברה שלנו. אז תסמסו לגילי. מגיע לה.

"אני רוצה לדבר בשם כל גברי ישראל, לדעתי זו פנטזיה מינית של כל המדינה הזאת, לא?". כך אמר אתמול (ג') קלוד דדיה, במסגרת ביקורת השופטים על הריקוד המשותף של גילי שם טוב ודורית מילמן, בתוכנית השנייה של "רוקדים עם כוכבים". ובכן, לא. האמת, קלוד, רחוקה שנות אור ממה שאולי עבר לך בראש, ואולי סתם רמזו לך שעדיף שתגיד.

מילמן ושם טוב. שבוע לסביות, שבוע ההיא עם הציצים (צילום: רויטרס)

מה שיצא לדרך כיוזמה נאורה של מגישת הספורט גילי שם טוב, הפך אט אט למחזה של שוטים, שהידרדר עד לשני שיאים שנרשמו אתמול. האחד, אותה ביקורת של דדיה, והשני - מסיבת העיתונאים הבינלאומית שארגנה רשת לקראת הופעת הבכורה של מה שהפך למחזה ביזאר המכונה "הבחורות הרוקדות", כתוצאה מההתייחסות התקשורתית אליהן.

גם אם אני לא מקבל את דרישתה של שם טוב לרקוד עם בחורה, שכן לדעתי לא נטייה מינית כזו או אחרת צריכה לפרק פורמט טלוויזיוני באשר הוא, לא זו הבעיה במקרה שלפנינו. הבעיה היא בעצם ההצגה של הבנות, ההמתנה הממושכת לצפייה בהן (שכמובן נשמרה לחלקה המאוחר של התוכנית), הקידום הבינלאומי תחת הכותרת "תקדים עולמי", ואופן הסיקור של התקשורת הזרה (צוותי וידאו, עשרות צלמי סטילס, כתבות בעיתונות העולמית תחת כותרות בסגנון "זה מרגיש טבעי" וציטוטים כמו "מי תוביל את הריקוד? הבנות יעשו תורות"). כל זה רק מגדיל את עצם היותן פנטזיה, גימיק זול מדי, לא יותר.

אותה פנטזיה מינית מגיעה באריזה נאה עד נאה מאוד, כמובן. שהרי כך נראות כל הלסביות בעולם, לא? בעולם הטלוויזיה הישראלי, אולי. בלונדיניות, שופעות, חשופות, צמודות. במקרה הזה, למרבה הצער, הפתיחות והמתירנות עשו בדיוק ההפך. ושלא תטעו, אף אחד לא קורא כאן לגילי שם טוב להתכנס באיזה ארון,

ארונית, מגירה או לפחד מאוחובסקי שאולי אורב לה מעבר לפינה. אבל היציאה הבוטה והמאסיבית הזו אל התקשורת, כפי שהתבצעה במקרה הזה, מזיקה הרבה יותר משהיא מועילה.

ובהפרש של פחות משבוע תגיע להתארח בתוכנית הדדנית פמלה אנדרסון. גימיק נוסף שרק מחזק את דעתי על גישת ההפקה לתוכנית. "שבוע אחד נעשה משהו עם לסביות, שבוע אחד נביא את ההיא עם הציצים". לא מופרך כלל וכלל, שזה מה שעבר למי שתכנן את מהלכי העונה הזו, ולא אופתע אם בהמשך נזכה לראות גם קופיף מקפץ על הרחבה. אתם יודעים, תישארו, בטח בסוף יהיה גם קוסם. או משהו כזה.